במהלך השבת, מחבלים מהכפר דיר דבוואן בבנימין, ביצעו לינץ' קשה כנגד 2 רועי צאן שרעו את עדרם בשטחי המרעה של חווה חקלאית הסמוכה לישוב מכמש. למרות ההתקפות החוזרות ונשנות נגד רועים, צה"ל מסרב לתת להם נשק להגנה עצמית.
עשרה חודשים אחרי רצח בנימין אחימאיר הי"ד בזמן שהיה במרעה סמוך לגסבעת 'מלאכי השלום', והתקפות על רועי צאן וחוות הפכו לדבר שבשגרה השבועית וכמעט בשולי החדשות.
כזכור, בנימין הי"ד נעלם כשיצא למרעה ביום שישי, והיה חשש שנחטף. אלפי מתנדבים הגיעו לחפש אותו באזור, ולאחר כיממה של חיפושים קדחתניים נמצאה גופתו בסמוך ל'מלאכי השלום'.
מאז ההתקפה הרצחנית על רועה, הערבים ראו כי טוב, והבינו שישנם נערים חסרי הגנה שיוצאים לחזית המלחמה על השליטה בשטח, וערוצי הטלגרם הערביים מלאים בהסתה לתקיפת רועי צאן וגבעות.
בשבת הסתה הזו הבשילה לעוד התקפה רצחנית, כששלושה רכבים - 2 מהם בעלי לוחיות זיהוי ישראליות ורכב נוסף ללא לוחיות, פרקו בסמוך לרועים בשטחי המרעה של חווה הסמוכה למכמש, והסתערו לעברו תוך שהם דוקרים את אחד הרועים בסכין בפניו. הרועה נפל לארץ מדמם, וחברו שחש לעזרתו הותקף גם הוא. הרועים הספיקו להזעיק את כוחות הביטחון, מה שגרם למחבלים להימלט בחזרה לכפר.
כוחות רפואה שהגיעו למקום העניקו טיפול רפואי ראשוני ל2 הפצועים, ופינו אותם במצב בינוני וקל לבית החולים כשהם סובלים מחתכים בפניהם וחבלות חמורות. כוחות צבא שהוזעקו גם הם פתחו בסריקות, אך טרם דווח על חשודים שנעצרו בפיגוע.
"הם הגיעו במהירות לשטחי המרעה בשיירת רכבים מתוך הכפר, ופרקו מהם עם אלות וסכינים", סיפר יהודה, אחד הרועים שנפצעו. "זה היה פיגוע המוני שאורגן היטב. הם רצו בהתחלה לכיוון הרועה הנוסף שהיה איתי וניסה להגן על עצמו, אולם נדקר מסכין בפניו ונפל לרצפה כשהוא מדמם. רצתי לעזור לו ואז התחילו לתקוף גם אותי. בנס הצלחנו להזעיק עזרה, וכשראו שמגיעים כוחות הם ברחו בחזרה לכפר. מקווה שהפעם במערכת הביטחון יתייחסו לאירוע ברצינות ויתפסו את המחבלים", הוסיף.
"ההתקפות ההולכות ומתגברות על רועי הצאן ביהודה ושומרון הן תוצאה ישירה של ההפקרה והתרת הדם מצד מערכת הביטחון", מספר לנו פעיל הימין אלישע ירד. "לא התיחסו כשזה היה זריקות אבנים, התעלמו כשזה היה לינצ'ים קשים באלות ובגרזנים, והגענו בשבת האחרונה למצב של פיגוע לכל דבר ועניין. פרועה שנדקר ורק בנס לא מצא את מותו בשטחי המרעה".
על פי ירד, מערכת הביטחון מפקירה את הרועים, ולא מנסה למצות את הדין עם התוקפים. "לצערנו ברוב אירועי התקיפה המחבלים כלל לא נעצרים, וגם כשהם נעצרים הם משתחררים כעבור ימים ספורים בלי שום דבר. המסר שזה משדר לאויב הערבי הוא שיש כאן ציבור, קבוצה של רועים ומתיישבים, שהדם שלהם זול ואפשר לעשות להם מה שרוצים".
מערכת הביטחון צריכה להתעשת, לצאת למבצע מקיף למעצר של כלל המחבלים שהשתתפו באירועי הלינץ' האחרונים, ובמקביל לחמש את רועי הצאן שנמצאים בחוד החנית של המערכה על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון, משלמים מחיר אישי כבד, ולדאוג שחלילה לא יפקרו לבדם"
חיזוק מפתיע לרועים שהותקפו התקבל דווקא מהרב יעקב מדן, שבמאמר בערוץ 7 יצא להגנתם ואמר שמי שיש לו פנאי נפשי למחות כנגדג פעולות של נוער הגבעות כנגד ערבים, ראוי שיצא להגנתם כשהערבים תוקפים אותם.
הרב מחה על ההתעלמות של התקשורת מההתקפות כנגד הרועים, וכתב: "מן התקשורת הישראלית כבר זמן רב אינני מצפה להגינות מינימאלית, ואחסוך מעצמי את השיפוט עליה גם בשורות אלו. אולם אני מתרשם שגם אנשי ציבור כבר התעייפו מלמחות על פגיעות אלו בנערים צעירים, בגלל התחושה ש'מכת מדינה' זו כבר אינה מעניינת דיה. אני חושש שגם כוחות הביטחון עלולים לעבור על כך לסדר היום, משום שיש להם עיסוקים רבים וחשובים, וללא לחץ ציבורי מתאים הם לא יפנו כוחות למשימה זו."
"את השורות הבאות אני כותב לאנשי הציבור מן המגזר 'שלנו' וממגזרים אחרים, שעיסוקיהם החשובים בימים אלו אינם מפנים להם זמן או פינה נפשית למחות ולזעוק על פגיעות אלו של חיתוך פניהם של רועי הצאן היהודים ופגיעות אחרות: ביום שיהיה לכם משום מה, פנאי נפשי למחות על פגיעות פסולות ורעות של 'נערי גבעות' ברכוש ערבי או חלילה גם בגופם של ערבים, כגמול על הפגיעות בהם, אנא זכרו: בימים שהפורעים הערבים פגעו בנערים יהודים מן הגבעות או מן החוות, אתם שתקתם. עברתם על כך לסדר היום, ובכך איפשרתם בכך גם לממשלה ולזרועותיה הביטחוניות לעבור על כך לסדר היום."
