מחבל שדקר יהודי זכה להקלה בעונשו בבימ"ש העליון

סיפור שהביא היום כתב מקור ראשון נטעאל בנדל חושף טפח נוסף אל היחס המקל בו זוכים מחבלים בבית המשפט הגבוה לצדק.

בקיץ תשע"ו  בחור בן 18, חסיד סלונים, נסע ברכב הסעות מהר הזיתים וביקש לעצור לקנות לו ארטיק. כאשר יצא מן החנות, תקף אותו אחמד עשאייר, תושב שכונת א-טור הסמוכה באמצעות מקל חד באורך 30 ס"מ, ודקר אותו בעורף, בשכם, ובעמוד השדרה. לאחר ביצוע הפיגוע נמלט המחבל מן המקום אך נעצר כעבור כמה ימים על ידי השב"כ.

עשאייר הודה בביצוע הפיגוע ארבע פעמים בארבע חקירות שונות. במהלכן סיפר כי "עברתי ליד מתנחל, הוא הסתכל עלי והתגרה בי. שאלתי אותו אם הכול טוב ענה לי 'הכול בסדר'. אני המשכתי להסתובב. כשחזרתי הוא יצא מהחנות, הסתכל עלי עוד פעם והתגרה בי. שאל אותי אם יש בעיות, הרמתי מקל ותקפתי את המתנחל. נתתי לו שלוש מכות והוא גם התחיל להרביץ בחזרה. נתתי לו מכות בראש ודקרתי אותו בגב במקל". כאשר נשאל מדוע תקף השיב, "כי הוא יהודי – מה הוא בא לעשות פה".

על פי הנתונים שפרסם בנדל במקור ראשון מתברר כי המחבל מוכר היטב לכוחות הביטחון, ואף הורשע בעבר. ב-2014 השליך מגג בניין בלוק, ופגע בראשו של שוטר אשר ביצע בשכונה מעצר של סוחרי סמים. הוא הורשע וריצה שמונה חודשי מאסר.

הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המחבל, אליו הוסיפה אירוע נוסף. אל האישום בפיגוע נוסף אישום על השתתפות בהפגנות אלימות שהתרחשו שנה קודם לכן, בעקבות מותו של תושב השכונה עת שניסה לדקור שוטר.

שופט המחוזי בירושלים אברהם רובין הרשיע את המחבל בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעיקר בשל ההודאות שמסר. בנוסף, בחקירות מסר פרטים מוכמנים, תיאור מדויק של מיקום הדקירות וגם תיאר בפני החוקרים שאותו יהודי אחז גלידה בידו. תיאור הגלידה עלה גם מעדות היהודי וגם מבעל החנות.  על כך קבע השופט, "אין הסבר של ממש כיצד הגיעה לידיעת הנאשם אלא אם היה מעורב באירוע". בנוגע להתפרעויות בסעיף האישום השני הורשע גם כן בניסיון חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון תקיפת שוט בנסיבות מחמירות והשתתפות בהתפרעות.

תסקיר המבחן שבדק פסיכולוגית את הבחור החרדי שנפגע קבע כי הפיגוע הביא אותו לקריסה נפשית. "האירוע בו נדקר הנפגע מהווה מבחינתו אירוע טראומתי, אשר הותיר בו את חותמו המשמעותי בהיבט הנפשי. האירוע ייתן את אותותיו בנפגע עוד זמן רב אולי אף לצמיתות".

הפרקליטות דרשה לגזור על המחבל עונש במתחם ענישה שנע בין תשע ל-15 שנות מאסר על הפיגוע, ועל ההתפרעות בין שלוש לשש שנות מאסר, כאשר טענו לגזר דין בחלק העליון של המתחם והחמור יותר. בא כוחו של המחבל טען כי מדובר בכלל בקטטה ולא בפיגוע, וכן שהתוצאות היו פציעות לא חמורות.

השופט רובין קבע כי מתחם הענישה לפיגוע בסדר גודל כזה הוא בין ארבע לשמונה שנות מאסר. מלבד המניע הלאומני, הפגיעה הנפשית בבחור החרדי וכי המחבל לא נטל אחריות וחרטה שהם נסיבות מחמירות, השופט קבע כי ישנן גם נסיבות מקלות כמו היעדר תכנון מראש לפיגוע. "הנזק שנגרם בפועל חמור מאוד, אך הוא איננו בדרגת החמורה הקיצוניות ביותר ולא סיכנו חייו". בנוסף, מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, הוריו התגרשו ולאחר מכן אביו מת. בסופו של דבר גזרו עליו שבע וחצי שנות מאסר על שתי העבירות.

עורך דינו של המחבל הגיש ערעור לבית המשפט העליון נגד ההרשעה וגזר הדין. במהלך הדיון נסוג מן הערעור על ההרשעה, אך בנוגע לעונש שנגזר נערך דיון סוער.

"השאלה האם בית המשפט לא נקט בגישה מחמירה מדי לאירוע מסוג זה", מיקד השופט מני מזוז את הדיון וכבר רמז לבאות. "הרושם הוא שהעונש חורג מרמת הענישה בתיקים כאלה. הרושם שננקטה פה יד קשה באופן חריג. אינכם סבורים שיש מקום להקלה מסוימת, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין?" פנה אל נציגת הפרקליטות בדיון.

"לעמדתנו לא מדובר בעונש חמור, יש שסברו אצלנו שהעונש קל ושהיה מקום לערער וזה לא נעשה" ניסתה להתגונן עו"ד מירי קולומבוס מהמחלקה הפלילית בפרקליטות. "יש פה פיגוע דקירה, נגרם נזק ממשי לנפגע העבירה".

השופט מזוז השיב "ברור שהאירוע חמור, אירוע דקירה, אין מחלוקת כי ראוי עונש ממשי אבל צריך לזכור, זה אירוע די מאולתר, לא מתוכנן, להבדיל מתיקים אחרים. אירוע אחד, של בחור צעיר והשאלה אם זה התיק למצות את העונש בקצה הכי חמור".

גם השופט אלכס שטיין הצטרף: "בית המשפט  אומר שזה לא מקרה של סכינאות. לא הוכחתם גם שהייתה סכין, מדובר היה במקל, כך הוכחתם, באמצעותו נעשתה דקירה".

"אנו יוצאים מתוך הנחה שכל אדם  שנדקר וודאי סובל מטראומה או פגיעה נפשית אחרת, זה ברור ומובנה", המשיך השופט מזוז, "יש פה סדרת נתונים של הקלה, אם בתיק כזה גוזרים לחמש וחצי שנות מאסר, בכל דקירה היינו מגיעים למספרים דו ספרתיים. אתם צריכים להיות קצת פרופורציונליים ולהפעיל שיקול דעת".

הפרקליטה ניסתה שוב: "המרכיב המחמיר הוא המניע האידיאולוגיה. כאן קיבל בית משפט קמא (המחוזי, נ"ב) כי המניע הוא לאומני בשל כך שהמתלונן בעל חזות יהודית דתית". היא התייחסה בדבריה גם על אידוי האבנים על השוטרים, סעיף האישום השני,  ורמזה כי בית המשפט כבר הקל עליו והוא חזר לפגע "לא מדובר על אבן בודדת, פוטנציאל הנזק הרב ומדובר על מכת עיר בירושלים שמצדיקה ענישה מרתיעה. מציינת את עברו הפלילי, למערער הרשעה מ-2014 בעבירה זהה, חבלה בכוונה מחמירה, הוא זרק לבנה מראש הגג לראשו של שוטר, פצע אותו. שם בית המשפט הלך לקראתו והוא נדון ל-18 חודשים, עבירה מאותו סוג ממניעים לאומניים מלמדת שהמערער לא הורתע ולא למד לקח ולכן יש צורך בהתרעה אישית".

בסופו של דבר, החליטו מני מזוז אלכז שטיין וג'ורג' קרא להקל בעונשו של המחבל ולהפחית לו שנה וחצי וכך קבעו: "בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה שמדובר באירוע ספונטני ללא תכנון מראש, ללא שימוש בסכין ופגיעה לא חמורה במתלונן – החלטנו להעמיד את עונשו של המערער על שש שנות מאסר בפועל חלף העונש של שבע וחצי שנות מאסר שגזר עליו בית משפט קמא".