השבוע פרסם הכתב הצבאי של גל"צ דורון קדוש שיחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) לא ביצעה תחקיר על המחדל שהוביל לטבח בשמחת תורה. מתפ"ש, מציין קדוש, היא אחת היחידות שמתבקש ביותר לתחקר בהן - היא המעורבת ביותר בקביעת מדיניות ישראל ביחס ליו"ש ולעזה. גורמים בכירים שמצוטטים בתחקיר אומרים שמפקד היחידה רסאן עליאן הוא 'אחד האלופים היחידים בצה״ל שלא רק מיישמים מדיניות, אלא גם מעצבים אותה'. בשנים האחרונות מתפ"ש דחפה להסדרה עם חמאס ולמגוון הקלות כלכליות לרצועה, והיא זו שאישרה הכנסת סדרה של מוצרים 'דו-שימושיים' לרצועת עזה, ביניהם צמיגים לאופנועים - בהם כזכור חמאס השתמש בטבח.
הפרסום של קדוש הוא הזדמנות נדירה יחסית שבה כתב צבאי חושף את אחד מצדדיה של הבעייתיות הגדולה באתוס של יחידת מתפ"ש. ובאותה מידה שהתעסקות כזו בהתנהלות המעוותת של היחידה היא נדירה, כך גם הפגמים המבניים ביחידה ובתפקידה ביחס למדיניות הבטחון של ישראל הם עמוקים.
בפודקאסט המיוחד שיצרנו בקול היהודי לפני כשנה וחצי, 'המהפכה הצבאית', הקדשנו את הפרק החמישי למתפ"ש. אלחנן גרונר ומאיר אטינגר דנו בשורשיה של היחידה, בגורמים שהפכו אותה לסמן שמאלי אקטיביסטי בתוך צה"ל, ובהשפעתה מרחיקת הלכת על מדיניות ישראל - שבטווח הארוך גוברת, או לפחות גברה לאורך שנים, על השפעת הדרג הנבחר בכמה תחומים.
היחידה הוקמה בתחילת שנות השבעים, כדי לטפל בממשל הצבאי על ערביי יו"ש, עזה וסיני. בעקבות הסכם השלום עם מצרים, שכלל סעיף על אופק לאוטונומיה 'פלסטינית', הופרדו העניינים הבטחוניים והאזרחיים ובתוך מתפ"ש הוקם גם המנהל האזרחי.
משקלה של מתפ"ש בתוך הצבא הלך והתנפח, ושיקוליה המדיניים הלכו וקיבלו השפעה גוברת ביחס לשיקולים הצבאיים. בפרק הפודקאסט הובא ציטוט מכתבה שהופיעה באתר ווינט לפני כשש שנים: לכתבה התראיינו כמה קצינות מהמנהל האזרחי, והן סיפרו ש"עד לפני כמה שנים קציני המנהל האזרחי כלל לא היו מוכנסים לישיבות הערכת מצב. כיום, אנחנו מקבלות את זכות הדיבור מיד אחרי שנציג אמ"ן מדבר ראשון, גם בהערכות מצב מטכ"ליות".
לאורך שנים ארוכות מאז הסכמי אוסלו, ראשי המתפ"ש (והמנהל האזרחי שבתוכה) היו אנשי השמאל - לפעמים השמאל העמוק:
דני רוטשילד - בהמשך היה יו"ר 'המועצה לשלום ובטחון'. תומך בחלוקת ירושלים. התנגד למאבקו של נתניהו נגד הסכם הגרעין האיראני שקידם אובמה.
מנדי אור - בהמשך חבר ב'מפקדים למען בטחון ישראל'.
עמוס גלעד - ידוע כאיש שמאל. מ-2017 ב'מכון למדיניות ואסטרטגיה', שבפרסומיו בזמן קידום הרפורמה המשפטית טען שאם הרפורמה תעבור - הדמוקרטיה בישראל עלולה להיעלם. בשנת 21' עוטר כ'אביר איכות השלטון' בידי 'התנועה לאיכות השלטון' בקטגורית צבא ובטחון.
דב (פופי) צדקה (ראש המנהל האזרחי) - התנגד לחוק הלאום והאשים את ישראל שסיכלה נסיונות להגיע להסדר מדיני באמצעות 'פרובוקציות וחיסולים'.
אילן פז (ראש המנהל האזרחי) - בהמשך הצטרף ל'מועצה לשלום ובטחון', והיה חבר במועצה הציבורית של הקרן לישראל חדשה. תיאר בדיעבד את מעצרו ומשפטו של מרוואן ברגותי כ'נקמה' ב"מי שהיה ממנהיגי תנועת השלום בימי טרום אינתיפאדה, והעז לעמוד בראש אנשיו גם בהתנגדות". כאשר נפגעי טרור תבעו בארה"ב את הבנק הערבי על מימון טרור הוא העיד לטובת הבנק, עדות שנדחתה בידי חבר המושבעים כלא רלוונטית.
אך כפי שהציג מאיר אטינגר בפרק, הבעיה העיקרית איננה בכך שרבים מראשי המתפ"ש הם אנשי שמאל, אלא בכך שהיחידה הפכה למרכז של פעילות מדינית-פוליטית, באופן שחורג קיצונית ממה שיחידה צבאית אמורה להיות. בדומה לציטוט מבכירים על ראש מתפ"ש כאחד האלופים היחידים שלא רק מיישמים מדיניות אלא מעצבים אותה, הביא מאיר שלל ראיות למוטציה שעברה היחידה. מעמדה של היחידה כמוקד מדיני אקטיביסטי, וההשתלטות שלה על תחומי סמכות שמעבר לתפקידו של צבא במדינה דמוקרטית, תוארו בגלוי אפילו על ידי ראשיה.
מנדי אור תיאר בראיון לעופר שלח שאחרי עצירת תהליך אוסלו בממשלת נתניהו הראשונה, המתפ"ש קידמה 'איים של ודאות' בתוך אי הודאות, והחליטה לחזק את הכלכלה ה'פלסטינית'. הוא סיפר שהגיעו אליו הוראות סותרות משר הבטחון ומהרמטכ"ל בנוגע לסגר על יש"ע, והוא היה מי שהחליט בפועל מה לעשות. אור הסביר - במלוא הכנות ובהתייחסות בנאלית לתופעה כאילו היא לגמרי לגיטימית - שמפני שעמדת הדרג המדיני משתנית כשהממשלות שהעם בוחר מתחלפות בין ימין ושמאל, החלק של המנהל האזרחי במציאות ה'חצי-חצי' הולך וגדל.
עמוס גלעד היה ראש מתפ"ש בין 01'-03', ואז עד 17' ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הבטחון. בין סוף 08' לסוף 09' היה ממלא מקום מפקד מתפ"ש. בשנים שבהן תהליך אוסלו כבר נתקע לגמרי, אחרי פרוץ האינתיפאדה השניה, עדיין ניהלה ישראל שיחות עקרות מול הרש"פ. אטינגר תיאר בפרק איך בואקום שנוצר בשטח, כשעוד לא היה כיוון מדיני ברור, המתפ"ש נכנסה לתוך הוואקום וניהלה מדיניות של הבטחת אופצית המדינה ה'פלסטינית'. על עמוס גלעד כתב עמוס הראל ב'הארץ' (בשנת 08'): "דווקא יש מי שמנהל את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל בתקופה זו. הוא אמנם פקיד בכיר ולא נבחר ציבור, אבל אלוף (מיל') עמוס גלעד נהנה בימים אלה מיותר השפעה מאשר רוב הדמויות שנמצאות לכאורה מעליו בהיררכיה הישראלית. האבחנה ש'עמוס גלעד הוא כרגע מנהל המדינה', נשמעה באחרונה במשרד הביטחון, במשרד החוץ ובצה"ל".
פולי מרדכי, ראש המנהל האזרחי ב-07'-11' ואז ראש מתפ"ש בשנים 14'-18', פרסם מאמר בעת האינתיפאדה השניה, כשהיה ראש מנהלת התיאום והקישור של רצועת עזה. במאמר שנכתב יחד עם הדס קליין, ממחלקת מדעי ההתנהגות שנודעה לשמצה בהכנה המנטלית למגרשים מגוש קטיף (עוד לפני ההכרעה הסופית בכנסת על הגירוש), נכתב שזווית הראיה עליה אמון קצין במתפ"ש "מטילה ספק בעיקרון הקובע כי הדבר החשוב ביותר ההוא ההכרעה הצבאית והדרכים להשגתה". בהמשך המאמר נטען כי דפוס המנהיגות הנדרש מקציני המתפ"ש הוא 'מנהיגות מעצבת' - "אקטיביות היא אבן הדרך הראשונה הנדרשת מהרמת"ק". המאמר דורש מקציני המתפ"ש "להבין את הגורמים המניעים את מפקדי הצבא" כדי "לאפשר הרחבה של הפרספקטיבה שלהם בנוגע לרציונל העומד בבסיס פעולתו של המתפ"ש".
במאמר נוסף שפרסם מרדכי בסוף כהונתו כראש המנהל האזרחי הוא מפיץ את התפיסה של מתפ"ש גם למפקדי החטיבות המרחביות ביו"ש, ואומר שתפקידו של מח"ט שם הוא גם לשקול שיקולים מדיניים, כך שהמטרות של הבסת האויב ונצחון בקרב הופכות לבעלות משמעות אחרת. הוא מתאר כהצלחה את 'מודל ג'נין' של תיאום והקלות, ומציין בנימה חיובית שהמודל הזה היה יוזמה 'מלמטה' של קצינים באוגדת איו"ש ובמנהל.
ב-2017 מינה המנהל האזרחי שתחת מרדכי את דב צדקה, כ'לשעבר', לנהל מו"מ מול הבדואים בחאן אל אחמר וסביבותיה - במקביל לחברותו של צדקה בקרן לשיתוף פעולה אזורי של יוסי ביילין. הקרן, הממומנת בידי האיחוד האירופי, תמכה בהמשכתה וביסוסה של ההיאחזות הבדואית בעוטף ירושלים.
על תפקודו של מרדכי כמפקד המתפ"ש נכתב בעתון מעריב: "'מתאם הפעולות בשטחים' היה בסך הכל שם הקוד של מי שהפך לאלוף הדומיננטי ביותר במטכ"ל ולאחד האישים המשפיעים ביותר במזרח התיכון בשנים האחרונות, ואין כאן בדל של הגזמה. השליח האולטימטיבי של כולם, מראש הממשלה דרך שר הביטחון ודרומה. האיש בעל מפתח המאסטר לכל הלבבות והלשכות במזרח התיכון, מי שיוצא ונכנס, מוציא ומביא, מרגיע ומשלים, מתווך והופך, מפשר ומגשר. לא רק ב'שטחים' אלא גם במטכ"ל, במסדרונות השלטון, במזרח התיכון כולו ובזירה הבינלאומית".
הפוקדאסט 'המהפכה הצבאית' שודר בקיץ תשפ"ג, לאור עליית הכוחות האנטי-דמוקרטיים בצבא, שאיימו בפירוקו ובהסרת ההגנה הצבאית על ישראל אם יחסי הכוח בין הרשויות המייצגות את העם ובין מערכת המשפט יאוזנו במעט. הדיווח של דורון קדוש מראה, לא במפתיע, שגם לאחר הכשלון הקולוסאלי של המערכת הצבאית, שהתיימרה להחליף את נציגי העם בקביעת מדיניותה של ישראל, המאחז האקטיביסטי ביותר של היומרה המדינית בצבא עדיין לא חושב שישנה איזו בעיה שצריך לתקן.
