ברית עם השטן

"לא צריך להלהיט ולחמם את עצמנו"

חמאס, שהשתלט על הרצועה ביוני 2007, מאד רצה תקופת רגיעה אותה ינצל לביסוס שלטונו ובעיקר לפתיחת המעברים ושבירת המצור. ובעצם להשלמה והכרה דה פקטו בשליטתו בעזה.

כבר במהלך חודש דצמבר חמאס ניסה לחתור ל"הרגעה"  (תהדא'ה). ב-18 בדצמבר פרסם העיתונאי הערבי סלימאן א-שפאעי, שעבד בערוץ 12, שאיסמעיל הנייה יזם איתו שיחת טלפון שבה אמר "אין לנו בעיה לנהל מו"מ עם ממשלת ישראל לפחות בשני הנושאים- ירי קסאם וחיסולים, כדי להביא להודנה הדדית"

במקביל בכירי החמאס הבהירו שמדובר ברגיעה זמנית: "ההרגעה משמעותה חודשים ולא שנים… ההתנגדות תישאר אופציה. כל עוד הכיבוש קיים ההתנגדות קיימת" אולמרט עדיין הצהיר שאין על מה לדבר: "הפעילות נגד גורמי הטרור תימשך. אין למדינת ישראל שום עניין לנהל מו"מ עם גורמים שאינם מקבלים את העקרונות הבסיסיים של הקוורטט"

הפרשן רון בן ישי הסביר: "מנקודת ראות ישראלית-צה"לית, הודנה כזו אינה רצויה מפני שהיא תאפשר לחמאס ולג'יהאד לבנות ולהעצים את כוחם הצבאי, מה שיקשה על צה"ל אם וכאשר יאלץ להיכנס לרצועה בעתיד. אבל מצד שני, צה"ל אינו ממהר כעת להיכנס לרצועה מחשש שמבצע כזה יהיה כרוך באבידות ובמחיר כבד למשק הישראלי, ואין כל ביטחון שהמבצע יביא להפסקה מיידית של שיגורי הקסאמים."

בחמאס החליטו להשתמש באיום הרקטות כדי להכריח את ישראל להיכנע ולפתוח את המעברים. חודש ינואר 2008 נפתח במגמת עלייה בהיקף הרקטות - 26 נפילות רק בשבוע הראשון, אך לא רק היקף הרקטות גדל אלא גם הטווח.

ב-3 בינואר נורתה רקטה מצפון העיר עזה לצפון אשקלון זה היה הטווח הרחוק ביותר אליו ירו ארגוני טרור מעזה עד אז. הרקטה שנורתה לצפון אשקלון היתה רקטה תקנית שיכולה להגיע לטווח של כ- 20 קילומטר. לרקטה היה מרעום הקשה שיוצר ב-2007 מה שלימד על כך שהוברחה לעזה באותה שנה.

יומיים לאחר כמן ב-5 בינואר נשא ח'אלד משעל, יו"ר הלשכת המדינית של חמא"ס, נאום לרגל מלא 20 שנים לייסוד חמא"ס. משעל דיבר על הדבקות בטרור והמחוייבות להמשיך "עד אשר אחרון החיילים הציונים יסוג מאדמת פלסטין". משעל הכחיש שחמאס רוצה להגיע להסכם "הרגעה".

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

במקביל הבהיר אולמרט שפעולה צבאית משמעותית היא לא על הפרק: בדיון שהתקיים בועדת חוץ וביטחון (14.01) אמר אולמרט  "אל תזלזלו במה שנעשה שם. יש שם מלחמה ואנו מנהלים אותה בחוכמה. אני מאוד ממליץ שלא להסתבך בפעולות ובמחירים שלא עומדים בשום יחס לאילוצים שאיתם אנחנו מתמודדים ושאינני מפחית לרגע מחומרתם, משמעותם ומהמכאובים שהם גורמים". 

"מאות הרוגים בעזה בשנה האחרונה בקרב ארגוני המחבלים הם לא מחיר מבוטל לארגוני הטרור. לא נפסיק את הפעילות הזו. נילחם בחוכמה ובדיוק, ולא בהתלהמות ובהצהרות". אולמרט גם הסביר שלפני ההתנתקות היו אלפי פגזים ורקטות" אם נחשוב שצריך לעשות יותר, נעשה זאת, אבל לא צריך להלהיט ולחמם את עצמנו"

בישיבת הממשלה עדכן ראש השב"כ יובל דיסקין כי חמאס הבריח כ-100 מיליון דולר לפעילות הארגון דרך מעברי הגבול ברצועה כאשר חזרו בכירי החמאס מ"עלייה לרגל" לסעודיה, וכי במקביל למצור האזרחי על הרצועה הברחות הנשק דרך המנהרות בציר פילדלפי ממשיכות ואין שיפור בפעילות המצרית.

חמאס פורץ את הגדר עם מצרים ושובר את המצור

ב-15 בינואר תקף צה"ל פעילי חמאס בשכונת זייתון בעזה במקביל למבצע לסריקת תשתיות בשטחים פתוחים הסמוכים לגדר. בתקיפה נהרג גם בנו של בכיר החמאס מחמוד א-זאהר. חמאס הגיב במתקפת קסאמים נרחבת. כ-150 רקטות נפלו בשטח ישראל בשדרות ובעוטף עזה במתקפה הראשונה שחמאס לקח עליה אחריות באופן רשמי מאז שהשתלט על רצועת עזה חצי שנה קודם. בפיגוע ירי לשדות קיבוץ עין השלושה נהרג מירי צלף מתנדב מאקוודור. חמאס קיבל אחריות על הפיגוע.

ב-17 בינואר בעקבות מתקפת הרקטות של חמאס ולאחר 3 חודשים של סחבת בבג"ץ מטיל שר הביטחון ברק מצור על הרצועה, ומחליט לסגור את המעברים ולצמצם את אספקת הסולר. ארגוני השמאל כמובן עתרו שוב מיד לבג"ץ בטענה שההחלטה פוגעת בייצור החשמל בעזה. "אנחנו נביא להפסקת ירי הקסאם על שדרות" הבטיח ברק. רק באותו בוקר נורו 40 רקטות לנגב המערבי אחת הרקטות נפלה על יד בית ספר יסודי. 

חמאס ניצל היטב את האירוע בזירה הבינלאומית והפיק תיאטרון של משבר הומניטרי. בחמאס סיפרו כי הדלק אזל, וטורבינות החשמל יפסיקו את פעילותן. בכל העולם סיקרו את ה"עלטה שירדה על עזה" והלחץ הופנה כלפי ישראל - חמאס ארגנו בעזה את "עצרת הנרות", וגם התקשורת הישראלית הדהדה את הנרטיב החמאסי. מדינת ישראל התקפלה תוך  5 ימים ואספקת הסולר דרך נחל עוז חודשה ב-22 בינואר. 

בישראל ניסו לתקן את הנזק התדמיתי עם מסרים לוחמניים "המסר שלנו הובהר. גם חמאס הבין את המשוואה. המשך הירי יגרור לחץ ישראלי, לא רק צבאי, אלא גם אזרחי. אמנם, הודענו שלא נגרום לאסון הומניטרי ולא נעשה זאת. אבל ברור להם שהם לא יזכו לדלק ולמותרות" צוטט "גורם בטחוני" שניסה לתמרן בין חליפת האיומים לפחד מבג"ץ ב- ynet.

באותו לילה, לאחר יממה של עימותים יזומים בגבול עם מצרים, ארגוני הטרור ברצועת עזה בהובלת חמאס פיצצו את הגדר המפרידה בין רצועת עזה לרפיח המצרית עם 17 מטענים.

אלפי ערבים מעזה יצאו לכיוון סיני ורפיח המצרית. למחרת ניסו המצרים לאטום את הפרצות ולסגור אותם עם שרשרת אנושית של מצריים, אבל במקביל פער חמאס פרצה חדשה בגדר עם בולדוזר, מאות אלפי עזתים יצאו לסיני ולמצרים דרך הפרצות, ה"מצור" למעשה נשבר.

רק כעבור 12 ימים, בשיתוף פעולה של החמאס, סגרו המצרים את הפרצות ושטף המכוניות שעברו את הגבול נבלם. חמאס ניצל כמובן את פריצת הגדר גם להברחת אמצעי לחימה רבים. ראש השב"כ יובל דיסקין פירט בישיבת הממשלה (3.2) "כנראה הוכנסו אמצעי לחימה איכותיים הכוללים רקטות לטווחים ארוכים, טילי נ"ט, טילי נ"מ וחומרים שבדרך כלל קשה להכניס אותם לרצועה". בנוסף בחסות פריצת הגדר חזרו לרצועה פעילי טרור רבים שהתאמנו באיראן ובמקומות נוספים וצברו ידע רב.

במקביל לפריצת הגדר החל חמאס את פרויקט המנהרות, שעקף למעשה את ה'מצור" המדולדל והפך אותו למוגחך. המנהרות הפכו לנתיבי העברה לכל דבר ועניין. סחורות, אמצעי לחימה, דלק ועוד. 

פריצת הגדר פעלה את פעולתה, ומצרים, שלא רצתה שהדבר יחזור על עצמו, אפשרה לחמאס לקיים ללא הפרעה את פרויקט המנהרות במשך כמעט שנתיים. כך באופן רשמי היתה ישראל אחראית על המעברים לרצועה, והלחץ הבינלאומי הופנה כלפיה, אך בפועל עזה היתה מחוברת למצרים באופן מלא. 

מבצע חורף חם: "אם נרסק את חמאס, מי ישלוט ברצועת עזה?"

ירי הרקטות של חמאס נמשך. ב 8-9 בפברואר ירה חמאס לעבר תחנת הכוח באשקלון. מטח נוסף של 40 רקטות נורה לשדרות ועוטף עזה. 2 רקטות נפלו במרכז העיר שדרות ופגעו ב-2 אחים, אחד האחים בן 8 נפצע קשה ורגלו נקטעה, אחיו הבכור בן ה-18 נפצע בינוני.   

ב-27 בפברואר ביצע צה"ל חיסול ממוקד על רכב ובו חמישה מחבלים שחזרו מאימונים באיראן. חמאס הגיב שוב במטח של 46 רקטות קסאם וגראד לאשקלון ושדרות, מהירי נהרג במכללת ספיר רוני יחיא הי"ד. רקטה נוספת נפלה צמוד למנחת המסוקים בבית חולים ברזילי באשקלון. ברק הבטיח "הפתרון לקסאם יהיה הרבה יותר מהיר ממה שהרבה אנשים חושבים".

צה"ל יצא למבצע צבאי תחת השם "חורף חם". במבצע נהרגו בעזה כ-100 ערבים. צה"ל פעל בסג'עיה ובשכונת עזבת עבד רבו בפאתי ג'באליה.

הלוחמים "ניקו" שטחי שיגור וסרקו את השטח הבנוי. ישראל רצתה לשבור את המשוואה ש"כניסה קרקעית ישראלית תעלה בנפגעים רבים".  תוך כדי המבצע המשיך ירי הרקטות: בתים באשקלון ספגו פגיעה ישירה. פיקוד העורף עסק במיגון בתי ספר באשקלון באמצעות יריעות מחומר פלסטי שהודבקו על החלונות. 

מבצע "חורף חם" הסתיים מבלי שירי הרקטות ייפסק. בכתבה ב"הארץ" טענו "גורמי צבא" כי "מטרת הפעולה מלכתחילה לא הייתה להפסיק לחלוטין את ירי הרקטות לעבר ישובי הדרום, אלא להבהיר שצה"ל ימשיך לפגוע באנשי חמאס אם הארגון לא ישנה את מדיניותו".

"קצין בכיר" בפיקוד דרום בראשות יואב גלנט צוטט כשהוא אומר "ארגוני הטרור עדיין בהלם ממה שצה"ל עשה להם". "לא ניתן לומר שחמאס בקריסה, אבל יש בהחלט פגיעה מוראלית ברורה". אותו "גורם בכיר" הבהיר שיש להיזהר מהקריאות למבצע רחב בעזה: "אם נרסק את חמאס במחיר כבד של הרוגים בצד הישראלי מי ישלוט ברצועת עזה? יהיה שם כאוס". גלנט שעמד כעת בראש פיקוד דרום היה מחברי "פורום החווה" כמזכיר הצבאי של שרון. כנראה שלמי שלקח חלק בתכנון ההתנתקות לא היה עודף רצון לכבוש את עזה גם במחיר של המשך ירי הקסאמים.

בטור שפרסם עיתונאי מעריב אמיר בוחבוט הוא תיאר כיצד התפארו בצה"ל ב"תוצאות המבצע": "בצה"ל התפארו בתוצאות המבצע והגדילו לעשות כשהגדירו את מצבו של החמאס במילים כמו "מוכה קשות", "הלם", "שוק" ו"מלקק פצעים".

גם הדרג המדיני התדהר בתוצאות והורה לפיקוד הדרום להוריד את הרגל מהגז ולהוציא לפועל פחות מבצעים חודרים על בסיס המשוואה - "הכדור בידיים של החמאס, אם יהיה שקט צה"ל לא יתקוף בעזה" לפי הסיפור הישראלי חמאס המוכה רצה רגיעה, אך האמת היא שחמאס קידם את ה"הודנה" עוד לפני המבצע, כשהמטרה המרכזית שלו היא ביסוס שלטונו ברצועה. ירי הקסאמים השיג למעשה את מטרתו - ישראל הכירה דה-פקטו בשלטון חמאס ברצועה, התייאשה מהניסיון להפיל אותו באמצעות המצור, וישבה לראשונה למשא ומתן - גם אם עקיף עם חמאס. 

הרמטכ"ל גבי אשכנזי: "זהות אינטרסים בין ישראל לחמאס"
 

גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי לא רצה מלחמה מול חמאס. בתדרוך שהתפרסם ב"מעריב" ע"י העיתונאי עופר שלח, שבגלל חשיבותו יצוטט כאן בהרחבה נכתב: "המטכ"ל של אחרי מלחמת לבנון יודע היטב ש"עצירת קסאמים" אינה משימה צבאית, ואפילו הקטנת מספרם דורשת שליטה בשטח, שמחירה עצום" בתדריך הסבירו גורמי הצבא כי  "הצבא משלם את המחיר: הוא זה ש"לא עמד במשימתו", הוא זה ש"שוכח את מטרת קיומו, הוא זה הממשלה שמסרבת לראות את המציאות מטילה עליו משימות כפויות טובה".  

לפי שלח הרמטכ"ל אשכנזי דיבר במונחים של "זהות אינטרסים" בין ישראל לחמאס, "בניגוד לתדמית המשודרת לציבור, שלפיה מדובר בארגון קנאי שמוכן להתאבד קולקטיבית תוך המשך המלחמה בישראל, אשכנזי ורוב בכיריו חושבים שהחמאס נוהג בהיגיון, היגיון משלו".

מבין השורות של התדרוך היה גם ניתן להבין כי אשכנזי מבין שההסדרה שבמטכ"ל דחפו אליה תצא לפועל: "בזמן הקרוב, חזו השבוע בצבא, יהיו "טפטופים" של רקטות מהרצועה. השאלה אם שדרות יכולה וצריכה לחיות עם "טפטופים" כאלה היא שאלה שהציבור והפוליטיקאים המובילים אותו צריכים להכריע בה. מבחינת ראשי צה"ל הובהרה השבוע האלטרנטיבה, על מחירה ועל תועלתה המוגבלת. אם לא יהיה ירי משמעותי, לא נחזור לשם בכוח גדול בעתיד הקרוב, הבהירו השבוע". מי שיקרא את התדרוך בין השורות יבין גם שצה"ל ידע שטפטוף הרקטות והתנגדות של צה"ל למבצע צבאי יובילו בסופו של דבר למשא ומתן עם חמאס - בין אם הממשלה תרצה ובין אם לא. 

חמאס לעומת זאת, פתח עם יציאת צה"ל מהרצועה בתום מבצע חורף חם בקמפיין תקשורתי שנועד לבסס דימוי של ניצחון. נסיגת צה"ל מהרצועה הוצגה כי "יום ניצחון כביר של פלגי ההתנגדות" וכ"מפלה מחפירה" של צה"ל. 

בצהרי ה-3 במרץ התקיימה בעזה עצרת מרכזית של "קמפיין הניצחון" בעצרת נאם בכיר חמאס מחמוד אלזהאר שהבטיח לכל מי שביתו נהרס כי "ביתו יבנה מחדש-טוב מכפי שהיה". א-זאהר איים על ישראל כי " אנשי חמא"ס יפרצו את הגבול שלכם בפעם הבאה", והתפאר כי "אנו מסוגלים להביס את ישראל" בסיום נאומו הדגיש כי "כאשר ניכנס לירושלים-וזוהי עובדה מהקוראן-ניכנס לפלסטין, כל פלסטין, מהים ועד הנהר, מגבול לבנון ועד לגבול מצרים". למחרת נפתח  מעבר כרם-שלום בדרום רצועת עזה לראשונה מזה שישה שבועות.

טפטוף הרקטות המשיך גם כשהייתה ירידה בתום ההסלמה, 22 רקטות נפלו בשלושת הימים שאחרי יציאת צה"ל מהרצועה, אחת הרקטות פגעה ב-6 במרץ פגיעה ישירה בבית שבו סבא גונן על נכדותיו ונפצע בינוני, אבל בצה"ל נמנעו מפעולות יזומות ברצועת עזה והסתפקו בירי תגובתי "נקודתי" נגד חוליות מחבלים המנסות לבצע פיגועים.

במקביל מתחת לפני השטח החלו כבר המגעים עם חמאס. בכירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי נפגשו עם ראש המודיעין המצרי. 

שיחות עם השטן: בניגוד להבטחות - ישראל מדברת עם חמאס
 

ב-9 במרץ - פחות משבוע לאחר סיום ה"סבב" יצא עמוס גלעד - ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון למצרים. עומר סולימאן, ראש המודיעין הצבאי המצרי תכנן לבקר בישראל, ביקור שנדחה שוב ושוב בין השאר בגלל הפיגוע הקשה בישיבת מרכז הרב.  

למרות המגעים אולמרט המשיך להכחיש שישראל מנהלת מגעים עם חמאס "המצרים מנהלים מגעים עם החמאס ללא אישור ישראלי וללא תיאום עם ישראל, ואין לנו אחריות על תוצאות המשא ומתן הזה". "אין הסכם הפסקת אש ולא משא ומתן, לא ישיר ולא עקיף, עם החמאס" 

ב-4 לאפריל הגיע השר לביטחון פנים אבי דיכטר לסיור סמוך לקיבוץ ניר-עם, מחבלי חמאס פתחו באש על הקבוצה ומהירי נפצע ראש לשכתו של השר. גם חקלאים שהגיעו לשדות קיבוץ עין השלושה חטפו ירי בעקבותיו צה"ל ביקש להפסיק את העבודות החקלאיות.

בדו"ח שפורסם באותם ימים על ידי מרכז מאיר עמית על תהליך ההתעצמות הצבאי של חמאס שאותה הובילה מפקדת חמאס בסוריה שנשענה על סיוע סורי ואיראני, פורטו ההערכות על ההתפתחות הצבאית של  חמאס שהפך מארגון טרור לצבא של ממש כשהוא לומד מהניסיון של חיזבאללה. 

מספר מחבלי חמאס בגדודי עז אלדין אלקסאם הזרוע הצבאית של חמאס הוערכו בכ-10 אלפים נוסף ל-10 אלפים נוספים במנגנונים של שלטון חמאס. הזרוע הצבאית של חמאס החלה להיבנות במבנה צבאי היררכי כשהיא מחולקת לחטיבות ולגדודים.

חמאס הספיק לבנות בעזה מערך תת קרקעי בדומה למודל של חיזבאללה בלבנון כדי לנטרל את היכולת של צה''ל לפגוע בתשתיות חמאס, ולפגוע בכוחות צה"ל שיפעלו ברצועה לצד מנהרות ההברחה והמנהרות ההתקפיות.

חמאס השקיע מאמצים רבים גם בייצור והברחת אמלח, ובפרט במערך הנ"ט שהביא לחיזבאללה הישגים רבים במלחמת לבנון השנייה. מספר טילי הנ"ט הוערך כבר אז באלפים. עשרות טונות של חומרי נפץ, פיתוח מטעני חבלה עוצמתיים ופיתוח מערך ייצור עצמי של עשרות אתרי ייצור שמוקמו בלב האוכלוסייה כדי לייצר אמצעי נט, מטעני חבלה ורקטות. 

לצד האימונים של מחבלי חמאס ברצועה, נשלחו פעילי חמאס רבים להכשרות באיראן ובסוריה. לדברי מחברי הדוח "בשנת 2007 בוצע מאמץ הכשרות הנרחב והמשמעותי ביותר בתולדות הזרוע הצבאית של חמאס. המטרה להביא לעליית מדרגה ביכולותיה המבצעיות.

במשך כל הזמן הזה חמאס המשיך לנסות להוציא לפועל פיגועים קשים בגבול הרצועה. ב-19.04 החדירו מחבלים 2 מכוניות תופת למסוף כרם שלום ופוצצו אותן, פתחו באש לעבר החיילים וניסו לחדור לצד הישראלי. במקביל הגיעה שריונית פלסטינית עמוסה חומר נפץ למעבר כיסופים. דובר הזרוע הצבאית של חמאס דיבר על המחויבות של חמאס לפיגועי חטיפה "אנו אומרים לאסירים שנעשה הכל כדי לשחררם". פיגועי התופת הגיעו כהמשך לשני נסיונות חדירה שהיו באותו שבוע, אחד בכרם שלום והשני ליד קיבוץ בארי. הכוננות ביישובי עוטף עזה הועלתה וכיתות הכוננות הוקפצו. הרקטות שוב התגברו וחמאס נטל אחריות על ירי רקטות (28.04) מהם ספגו פגיעה ישירה בית בשדרות ומבנה בקיבוץ גבים. במקביל חמאס יצר "משבר" דלק ברצועה במטרה להגביר את הלחץ הבינלאומי במקביל ללחץ הרקטות על ישראל.

המשא ומתן בין ישראל לחמאס שהתנהל בתיווך מצריים עסק בעקרונות של ה"הרגעה". בכיר החמאס מחמוד א-זאהר הבהיר (24.4) שחמאס מסכים להרגעה של 6 חודשים בעזה שאח"כ תורחב גם ליהודה ושומרון, שההרגעה צריכה לכלול את פתיחת המעברים כולל מעבר רפיח ושההסכם לא יכלול את עניין גלעד שליט (עליו דרשה חמאס שחרור מחבלים).

מנהיג חמאס חאלד משעל הבהיר: "ההרגעה היא טקטיקה, היא שלב במסגרת ההתנגדות, ולא מעבר לכך" ושלתפיסתו ההרגעה היא תוצאה של עמדת כוח של חמאס בעקבות "מאזן הכוחות שיצרה ההתנגדות באזור". 

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

אהוד ברק לוחץ להסכם עם חמאס: "מנהיגות אחראית חייבת לתת הזדמנות לרגיעה"
 

ישראל, שמספר חודשים קודם לכן התנגדה בתוקף למשא ומתן מול חמאס, קיימה כעת משא ומתן מלא עם חמאס דרך ראש המודיעין הצבאי המצרי ששימש כמתווך ונפגש עם כל הצמרת הישראלית. ישראל התעקשה בהתחלה שהנושא של גלעד שליט יהיה חלק מהעסקה. אך חמאס המשיך להשתמש בירי הרקטות ככלי ללחץ על ישראל.

ב-9 וה-10 במאי נורה מטח כבד של רקטות ופצצות מרגמה. ג'ימי קדושים הי"ד נהרג מפגיעת פצמ"ר ישירה כשעבד בגינה בביתו בכפר עזה. 3 ימים אחר כך, בזמן ביקורו של עומר סולימאן בישראל נורו קסאמים לעבר אשקלון והאזור. רקטה שפגעה בישוב ישע הרגה את שולי כץ הי"ד, תושבת קיבוץ גברעם.

בהודעה שהוציא שר הביטחון ברק לאחר הפגישה עם הבכיר המצרי הוא איים: "אם לא יפסק ירי הרקטות ישראל תיאלץ לפעול באופן נרחב ברצועה". לעומת זאת גם בחמאס איימו בהסלמה: בכיר החמאס משעל הזהיר כי "אם לא תהיה תגובה חיובית לדרישה להסיר את המצור עזה תהיה כדור שיתפוצץ לכם" וא-זאהר איים ש-"חמאס תסיר את המצור ותפוצץ את המצב בכל האמצעים ישראל לא תהנה מביטחון אם לא תיענה למסמך על כל סעיפיו". 

כשבישיבת הקבינט דנו האם לקבל את ה"הרגעה", או להחליט על פעולה צבאית רחבת היקף ברצועת עזה בחמאס הזהירו את ישראל מההשלכות של פעולה צבאית. אבו עבידה, דובר "גדודי עז אלדין אל קסאם" ציין כי הארגונים השלימו את הכנותיהם לקראת כניסה אפשרית של צה"ל לרצועת עזה והוסיף כי לצה"ל מצפות "הפתעות מדהימות" אם יתקוף את הרצועה. 

ישראל המשיכה לספוג אש: ב-5 ביוני נהרג במפעל נירלט בקיבוץ ניר עוז אמנון רוזנברג הי"ד מפגיעת פצצת מרגמה, ב-3 ביוני שוגר לראשונה טיל נ"ט מונחה לעבר טנקים של צה"ל - חימוש שהצביע על שדרוג איכויות הנשק של חמאס כתוצאה מההברחות. בנוסף לכך נפצעו חיילים מירי נשק קל לעבר גדר הביטחון ברצועה. ביומיים שקדמו לכניסת ה"הרגעה" לתוקף  נורתה אש אינטנסיבית לעבר יישובי הנגב המערבי. בסך הכל מתחילת חודש יוני ועד כניסת ה"הרגעה" נפלו בשטח ישראל  152 פצצות מרגמה ו-82 רקטות.

שר הביטחון אהוד ברק לחץ לסגור עסקה עם חמאס. והאשים את אולמרט במריחת הזמן בגלל פוליטיקה: "אם הממשלה הזו לא היתה מתנהלת בצל הפריימריז בקדימה - ההחלטה על רגיעה הייתה מתקבלת מזמן"  "מנהיגות אחראית חייבת לתת הזדמנות לרגיעה".

השר חיים רמון זעם על ברק שדוחף לרגיעה וטען כי לממשלה חובה מוסרית לצאת לפעולה בעזה. אולמרט הגיב להאשמות של ברק ואמר "כי אין שיקול פוליטי בנוגע לעזה" "המשך הטרור מעזה הוא תופעה בלתי נסבלת. אם ניתן להפסיקו בדרך הזו, על ידי רגיעה, מה טוב, אם לצערנו ההתנהלות בשטח לא תוכיח שהפסקת הטרור מסתיימת כך אז ממשלת ישראל תדע לעצור זאת באמצעים אחרים". אבל מה שאולי הכריע את עמדת הממשלה ודחף את הסכם הרגיעה היתה דווקא עמדתו של אבו מאזן יו"ר הרש"פ שתמך בה.

הקבינט קיבל את הצעת שר הביטחון ברק והסכים להפסקת אש בעזה במספר תנאים ובהם: התחייבות של חמאס ו"והפלגים" להפסקת הירי והפיגועים, "חמאס יפסיק להבריח נשק וידע צבאי לרצועה ויחדל לשלוח אנשים לאימון באיראן. כמו כן, יפסיק לפתח ולייצר רקטות, טילים ומטעני חבלה מתוחכמים, יפסיק לחפור מנהרות ולבנות מערך צבאי מבוצר" ושמצרים תקיים פעילות מודיעינית ומבצעית נמרצת בכל רחבי חצי האי סיני, בים לאורך חופי סיני ובעומק מצרים, כדי לסכל הברחות לרצועה של נשק. לפי החלטת הקבינט אם תכובד הפסקת האש על-ידי חמאס, תפתח ישראל, בצורה מודרגת את המעברים לרצועה למעבר סחורות.  ולאחר מכן יואץ המו"מ בעניין גלעד שליט במטרה להגיע להסכם.  מיותר לציין שהחלטת הקבינט נכתבה על הקרח.

ב-19 ביוני, חצי שנה אחרי שאולמרט הצהיר כי לא ינהל משא ומתן מול חמאס, כרתה מדינת ישראל ברית עם השטן - ההסכם עם חמאס יצא לדרך. העברת הסחורות מישראל לרצועת עזה דרך מעברי הגבול סופה וקרני חודשה, ישראל ויתרה על הדרישה לכלול בהסכם ההרגעה את שחרור שליט ובג"ץ דחה את עתירת משפחת שליט נגד ההרגעה. חמאס מצידו יתר על פתיחת מעבר רפיח - שגם ככה היה מיותר, כל עוד המצרים העלימו עין ממפעל המנהרות העצום שחמאס ניהל. 

הסכם ה"הרגעה" -   "המנהור מתבצע בהיקפים שמאוד מטרידים אותנו"

הסכם ההרגעה שגובש עסק רק ברצועת עזה. קרב גרסאות התקיים בנוגע למה שהוסכם במסגרת ההרגעה, אהוד אולמרט אמר כי אם הברחות הנשק לרצועת עזה ימשכו תאלץ ישראל לחדש את פעילותה הצבאית. מנגד, מחמוד אלזהאר, בכיר החמאס, התבטא כי במהלך המו"מ רצתה ישראל שחמאס תשמור על הגבול ותפסיק את ההברחות אולם חמאס לא התחייבה לדבר. א-זאהר הסביר כי ההרגעה הינה "תהאדיה" (הפסקת אש קצרה) ולא הודנה (ממושכת).  

במסיבת עיתונאים שערך מחמוד אלזהאר אמר כי הסדר ה"הרגעה" מהווה ניצחון "לארגוני ההתנגדות שנשאו את הנשק, ומשמעותה כישלון המצור על רצועת עזה". הוא הדגיש כי לא מדובר על ויתור מוחלט על השימוש בנשק משום שהוא אינו מאמין שישראל מסוגלת לכבד את ההסדר. הג'האד האסלאמי בפלסטין וארגוני טרור נוספים הפועלים ברצועת עזה הבהירו כי הם לא יפריעו למימוש הסדר ה"הרגעה".

ארגוני הטרור ניצלו את תקופת ההרגעה להתחמשות, חפירת מנהרות ומערך ביצורים ופיתוח יכולות טכניות של מערך ייצור והנדסה. בניגוד להבטחות, הברחת אמצעי הלחימה המשיכה באותם מימדים וחמאס האיץ את פעילות האימונים ובניין הכוח באופן פומבי שסוקר בכלי התקשורת העזתים.

דגש מיוחד שם חמאס על אימונים שהציגו חטיפת חיילים. ארגוני הטרור התאמנו בפומבי וקיימו טקסי ראווה לסיום "קורסים" בטרור שבהם הדגימו חטיפות חיילים, ירי rpg ותקיפה של מוצבי צה"ל.  בכתבה בביטאון חמא"ס אלרסאלה נאמר כי תיאור המצב ברצועה כ"מנוחת הלוחם" אינו מדויק מכיוון שהכוחות מקיימים כל הזמן פעילות אינטנסיבית.

באוגוסט, 3 חודשים לאחר תחילת ה"הרגעה", הזהיר ראש השב"כ על עלייה בכמות המנהרות שנחפרות בעזה לצורכי מיקוש, העברת כוחות והברחת אמצעי לחימה. "המנהור מתבצע בהיקפים שמאוד מטרידים אותנו", חמאס גם שדרג ופיתח את מערך מנהרות ההברחה בציר פילדלפי, והקים מערך פיקוח שהכניס כסף רב לחמאס.

באוקטובר העריך הגרדיאן הבריטי את המערכת המסועפת של מנהרות ההברחה באזור רפיח שחמאס פיתח ומיסד בתקופת ה"הרגעה" בכ-400 מנהרות, הערכה אחרת גרסה כי המספר קרוב יותר ל-600. המנהרות הללו נועדו לאפשר לחמאס הברחה סדירה ורצופה של אמצעי לחימה, פעילי טרור וכספים לרצועה, ובמקביל  לאפשר אספקת מזון, סחורות ודלקים והתגברות על ה"מצור".

במהלך תקופת ה"הרגעה", עברה רשת המנהרות תהליך של מיסוד על ידי ממשל חמאס ותפעולה הפך לחלק מההתנהלות השלטונית של חמאס ברצועה. התהליך כלל פיקוח על הסחורות הנכנסות, גביית מיסים ושיפור הבטיחות בהובלת משרד הפנים. דרך המנהרות הגיעו לרצועה סחורות זולות ומגוונת ואפילו צינורות מיוחדים להעברת גז מצרי הונחו במנהרות. תעשיית המנהרות העסיקה כ-6 אלפים פועלים ומנהרה הניבה רווחים של 30 עד 50 אלף למפעיל שלה.

בשורה התחתונה, למרות ההצהרות שלא יכירו בשלטון חמאס, שנה לאחר שחמאס השתלט על רצועת עזה כרתה ממשלת ישראל ברית עם השטן. חמאס ניצל את התקופה להתעצמות צבאית וכלכלית והצליח מצד אחד לעקוף את המצור המוגבל שהטילה ישראל, ומצד שני שישראל תמשיך לשלם מחיר בזירה הבינלאומית על המצור הבלתי אפקטיבי. מתחת לפני השטח, לצד האימונים והברחת הנשק, חמאס תכנן את המתקפה הבאה ועשה את ההכנות לפיגוע ראווה.