כשבג"ץ סיכל את המצור על חמאס

כך רוקן בג"ץ מתוכן את המצור על חמאס

תקציר הפרקים הקודמים:  חטיפת גלעד שליט ביוני 2006 - 9 חודשים אחרי ההתנתקות, הובילה את מבצע "גשמי קיץ" - במשך 5 חודשים צה"ל פעל קרקעית ברצועה ע"מ לנסות ולצמצם את ירי הקסאמים - ללא הצלחה, מבצע גשמי קיץ הסתיים בהפסקת אש חד צדדית, הקסאמים לא הפסיקו.

"המערכת עובדת היטב" 

בתקופה שלאחר סיום מבצע "גשמי קיץ" היה החמאס עסוק בעיקר בחזית הפנימית - העימותים בין החמאס לפת"ח התפשטו, צברו תאוצה ותפסו את סדר היום ברצועת עזה.  בסוף החורף התקיימה "ועידת מכה" שבה סוכם על הקמת ממשלת אחדות של חמאס ופת"ח - ממשלה שהחזיקה מעמד פחות מ-4 חודשים. 

באמצע חודש מאי במהלך הקרבות בין הפת"ח לחמאס, חמאס ביצע מתקפה על עמדות של אנשי אבו מאזן בצד העזתי של מעבר קרני. בממקביל, כפעולת הסחה  ירה חמאס 19 רקטות לישראל מהן נפצעו 5 אזרחים, אחת באורח קשה.

הממשלה החליטה לשבור את ההבלגה שהוכרזה עם סיום "גשמי קיץ" ותקפה באופן נקודתי מהאוויר חוליות שיגור ובסיסי חמאס, בתקיפות האוויריות נהרגו לטענת צה"ל עשרות פעילי חמאס. אבל הרקטות המשיכו והתגברו ובחודש מאי 2007 בלבד נפלו 283 (!) רקטות יותר מחמשת החודשים שקדמו. באותו חודש נהרגו בשדרות 2 יהודים: שיראל פרידמן ואושרי עוז תושב הוד השרון הי"ד, ותושבים רבים משדרות התפנו ל"רענון" במרכז הארץ. 

מלבד ירי הרקטות, המשיכו הניסיונות הבלתי פוסקים לחטוף חיילים. בכיר חמאס חליל אבו לילה הצהיר: "כוונת החמאס לחטוף חיילים ציונים איננה איום גרידא, אלא היא סוגיה אסטרטגית לשחרור כל האסירים הנמצאים בכלא הכיבוש" ביום העצמאות (24 באפריל) פתח חמאס בירי פצצות מרגמה ורקטות קסאם נרחב כחלק מניסיון חטיפה - שלא צלח. ב-9 ביוני שוב נעשה נסיון חטיפה: חוליית מחבלים חדרה לשטח ישראל באזור כיסופים בג'יפ שהוסווה לרכב צוות טלוויזיה ותקפה עמדה שבדיעבד התבררה כלא מאויישת, המחבלים נפגעו וניסיון החטיפה שוב כשל. דובר הפת"ח בעזה התראיין לטלוויזיה המצרית ואמר "הפיגוע בכיסופים הינו התחלה של מבצע צבאי שיכלול את כל הערים הישראליות בעורף הישראלי". 

שבוע אחר כך השתלט חמאס על רצועת עזה. ההשתלטות שהחלה ב-12 ביוני הסתיימה תוך ארבעה ימים בשליטה מוחלטת של חמאס ברצועת עזה, ומנוסה של בכירי הפת"ח שנותרו ברצועה, כשנשק רב וציוד צבאי שהיה בבסיסי מנגנונים נופל לידי חמאס. 

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

ב-15 ביוני 2007 הגיש שר הביטחון עמיר פרץ את מכתב ההתפטרות שלו לראש הממשלה אולמרט, לאחר ששלושה ימים קודם ניצח אהוד ברק בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה את עמי אילון. עמיר פרץ עצמו נשאר מאחור כבר בסיבוב הראשון. ברקע היה דו"ח ועדת וינוגרד על כשלי מלחמת לבנון השנייה, אך העיתוי היה בדיוק ביום שבו השלים חמאס את ההשתלטות על רצועת עזה, ציר פילדלפי ומעבר רפיח. שר הביטחון החדש-ישן  אהוד ברק הושבע בזריזות לתפקיד ב-18 ביוני בעיתוי מדהים כשברקע ההפיכה ברשות הפלסטינית ומציאות משתנה גם בעזה וגם ביהודה ושומרון.
מיד עם השתלטות חמאס על הרצועה נסגרו רשמית המעברים בין עזה לישראל ולמצרים, אבל צה"ל פתח אותם מדי פעם להעברת אספקה וציוד "הומניטרי" בתיאום מול אונר"א. רצועת עזה אמנם חוותה האטה כלכלית אך בשל ה"סיוע ההומניטרי" ממשלת חמאס הצליחה לתפקד. הבעיה הגדולה מצד חמאס היה מעבר רפיח בגבול עם מצרים, חמאס מאד רצתה לפתוח אותו, אך המצרים שלא רצו שישראל תתנתק מעזה, סירבו כשהם נאחזים בהסכם המעברים. 

לבינתיים, חמאס הגביר את הטרור. הרקטות המשיכו לטפטף:  120 בחודש יוני, 55 בחודש יולי, באוגוסט כבר טיפס ירי הרקטות ל-68. הפגיעות היו קשות הרבה יותר: פגיעה ישירה בגן ילדים שהיה ריק בשל חופשת הקיץ (6.8) בית שספג פגיעה ישירה (24.8) מכונית שעלתה בלהבות מפגיעת רקטה (25.8) ופגיעה ישירה בחדר שינה ופציעה של תושב שדרות באורח בינוני (28.8).

גם הנסיונות לפגוע ביישובי עוטף עזה התגברו: ב-25 באוגוסט הצליחו 2 מחבלים לטפס עם סולם חבלים  על גדר הביטחון ולהתקדם לעבר נתיב העשרה במטרה לבצע פיגוע. הם חוסלו לבסוף לאחר שפתחו באש על עמדת תצפית. "ברור שחציית החומה אינה טובה, אך זה אירוע שלא הפתיע אותנו… בסופו של דבר, אפשר לראות שהמערכת עובדת היטב... בסופו של דבר, בשנתיים האחרונות, מלבד האירוע בסמוך לכרם שלום שבו נחטף גלעד שליט, ניתן לומר שסיכלנו את כל הניסיונות הרבים של ארגוני הטרור" הסביר מפקד החטיבה הצפונית ברצועת עזה.  עשרה ימים קודם (15.8) חשף צה"ל בפאתי בית לקיה מנהרה שנחפרה מתוך חממת עגבניות. על פי ההערכות מטרת המנהרה היתה לאפשר חדירת מחבלים לפיגוע גדול בנתיב העשרה או בקיבוץ ארז.

חמאס החל להתאמן ולבנות מאזן אימה שירתיע את ישראל מכניסה קרקעית מקיפה לרצועת עזה. הזרוע הצבאית של חמאס קיימה מפגני כוח צבאיים שבהם הדגימו שיגור רקטות, פיצוץ טנקים, חטיפות חיילים ואיומים מפני כניסה קרקעית ישראלית. דוברי החמאס איימו בחטיפת חיילים ובהפעלת מחבלים ומחבלות מתאבדים שיפוצצו את עצמם על הטנקים הישראלים אם יעז צה"ל להיכנס לרצועה. בראיון ל"ניו יורק טיימס" באותם ימים אמר סגן הרמטכ"ל, משה קפלינסקי כי החמאס בונה את כוחו על פי הדגם של חיזבאללה בדרום לבנון. לדבריו, כמה מאות פעילי חמאס יצאו לאימונים צבאיים בחו"ל, מרביתם באיראן. קפלינסקי גם הדגיש כי ברשות החמאס מאגר טילי נ"ט ורקטות ארוכות טווח - אמל"ח שאותו הבריח לאחר ההתנתקות דרך ציר פילדלפי ושימש כנשק שובר שוויון שירתיע את ישראל מפעולה צבאית נגד חמאס. 

"אם היו קסאמים בת"א, הייתה כאן מלחמה"

האיומים ככל הנראה עבדו, כי למרות ירי הרקטות והנסיונות להוציא לפועל פיגועים קשים החליט הקבינט בתחילת ספטמבר שלא לצאת למבצע צבאי רחב היקף ברצועה אלא להמשיך בתגובות הנקודתיות לתקריות השונות.  "ייתכן מאוד שאנו מתקרבים והולכים אל הצורך להגיע לפעולה קרקעית רחבה בעזה, כדי להפסיק את ירי הקסאמים". התראיין ברק, אולם בפועל פעל ברק ההפך ובלם את הרעיונות לפעולה צבאית בשטח הרצועה.

חיים רמון שהיה שר באותה ממשלה כתב לימים על אהוד ברק: "ברק המציא קונספציה "גאונית" של דו-קיום עם החמאס (כשנתניהו עדיין היה באופוזיציה). על פי הקונספציה ישראל תכיל את שלטון החמאס ותשאף להפוגות מולו, וכך תאפשר לו להתבסס ולהתחמש למרות שלא הפסיק לתקוף את ישראל. 

הקונספציה כללה גם את תפיסת ה"סבבים". חמאס יתקוף את תושבי העוטף והדרום, וכל כמה זמן, כאשר תוגדש הסאה בישראל, נתחיל ב"סבב" לחימה אותו נסיים מהר ככל האפשר, כדי לחזור לספוג ולהכיל את התקפות החמאס". 

בעקבות ירי הקסאמים הבלתי פוסק והנפגעים הרבים, ב-5 לספטמבר הפגינו מאות מתושבי שדרות מול ישיבת הממשלה במשרד ראש הממשלה. התושבים צוטטו אומרים: "אם היו קסאמים בת"א, הייתה כאן מלחמה", "ההחלטה לא לצאת למבצע בעזה זה גועל נפש. שאולמרט וכל הממשלה הזו לא יתביישו לעצמם. אנחנו נמשיך לאכול קסאמים והם ימשיכו לשבת במזגנים". 

חבר הכנסת זבולון אורלב מהמפד"ל שהגיע להפגנה אמר: "הסיבה היחידה שבגללה ראש הממשלה לא רוצה לצאת למבצע בעזה הוא כדי לא להודות בכך בכישלון ההתנתקות". 

בישיבת הקבינט דיבר שר הביטחון אהוד ברק על "מאמץ הגנתי" ו"כניסות עומק התקפיות", כל עוד אין מערכות הגנה נגד רקטות הקסאם. בתום הישיבה הקבינט החליט לא להיכנס למבצע בעזה. 

במקום זאת, בישיבה דנו בהפעלת לחץ על האוכלסוייה האזרחית ופגיעה בייצור החשמל לרצועה. בהחלטה שפורסמה צויין כי "הוטל על מערכת הביטחון, בשיתוף משרד החוץ והגורמים המשפטיים הרלוונטיים, להכין תוכנית, שתביא בחשבון את כלל השיקולים הצבאיים והאזרחיים, לפגיעה בשירותים המסופקים לרצועת עזה ממדינת ישראל וזאת כתגובה להמשך ההתקפות הנפשעות וחסרות האבחנה כלפי אוכלוסייה אזרחית ישראלית"

לבינתיים מערכת הביטחון הודיעה כי תציב ברחבי שדרות 15 מיגוניות. מיגוניות אלו הוצבו בתחילת מאי ונאספו ביולי  כדי להחזיר אותם לצפון .

"צה"ל ימשיך את המדיניות המונהגת בתקופה האחרונה, הכוללת פעילות של חיל האוויר ופעילות קרקעית באזורים הסמוכים לגדר ונגד יעדי טרור שלא נמצאים בשטח הבנוי הפלסטיני"

למחרת סוכל בנס פיגוע קשה נוסף - חוליית מחבלים עם ג'יפ ומשאית ממולכדים היו בדרכם לפיגוע משמעותי במתווה של כיבוש מוצב וחטיפת חייל או חדירה לאחד היישובים ופגיעה באזרחים. הם חוסלו מהאוויר בעקבות מידע מודעיני. "הכל נעשה באישור החמאס", הסביר המח"ט "אחרת הוא היה מונע את זה, יש לו את היכולת לכך".

פחות משבוע לאחר החלטת הקבינט שלא להרחיב את הפעילות הצבאית בעזה, נפל קסאם בבסיס הטירונים בזיקים. 67 (!) חיילים נפצעו, 4 מהם באורח קשה. באורח נס הרקטה פגעה באוהל ריק ששימש כחדר אוכל מאולתר, החיילים שנפצעו ישנו באוהלים הסמוכים ונפגעו מהדף ורסיסים. "מדובר ברקטה שגרתית לגמרי, ולא ניתן להבחין בשום שדרוג שלה" (ynet)  "אלא שהנפילה הפעם הייתה במקום עם ריכוז אנשים גבוה, ולכן הפגיעה הקשה".

אך למרות קולות בממשלה כמו של אביגדור ליברמן שקרא לבתר את הרצועה ל-3 ולהשתלט מחדש על ציר פילדלפי, או אלי ישי שתמך בפעולות צבאיות עמוקות בתוך הרצועה, שר הביטחון אהוד ברק בלם בכל הכוח פעולה צבאית נגד ארגון החמאס ששלט ברצועה. גם ראש הממשלה אולמרט התנגד לפעולה צבאית נרחבת - הוא היה עסוק באותם ימים בפגישות עם אבו מאזן והכנות לקראת ועידה בינלאומית שתוכננה לנובמבר בוושינגטון לקידום "חזון שתי המדינות". מדינת ישראל הייתה מורתעת.

החלטת הממשלה: "פגיעה במרקם החיים האזרחי של תושבי הרצועה"

ב-19 בספטמבר 2007 ישראל מכריזה על עזה כ"ישות עוינת". ומטילה "מצור" - הגבלת מעבר סחורות ואזרחים, צמצום אספקת המים והחשמל, והפסקת הקשרים הפיננסים בין בנקים ישראליים לבנקים ברצועה.

כך נולדה למעשה "מדיניות הבידול": דין אחד לעזה ודין אחד ליהודה ושומרון. התקווה היתה כי המצור הכלכלי ישבור את תושבי עזה ויצור מנוף לחץ פנימי נגד חמאס. אהוד ברק הסביר כי "המטרה שלנו כרגע היא החלשת החמאס וחיזוקו של סלאם פיאד". מפעולה צבאית הוא התחמק: "טרם הגיע הזמן לפעולה רחבה בעזה. אסור להיסחף, צריך לשמור על קור רוח ולהכין הכנה מדוקדקת של כל אפשרויות הפעולה"

חברי הכנסת מהשמאל תקפו את הכוונה להטיל מצור על חמאסטן: יוסי ביילין אמר על עצירת החשמל לעזה החמאסית כי זו "החלטה שתחזק את החמאס, תגביר את המצוקה, תפגע בתדמית ישראל ותגדיל את הסכנה לאלימות" זהבה גלאון כינתה את ההחלטה "פשע מלחמה".

מימין לעומת זאת אמרו כי זו החלטה שלא תעצור את ירי הקסאמים: "החלטת הממשלה להרגיע את רוחות הציבור הישראלי לא תכבה את חבית הנפץ בעזה ולא תעצור את השיגור המסיבי של טילי הקסאם לנגב ולשדרות", טען צבי הנדל, "המטרה חייבת להיות פעולה שתוביל לחיסול מוחלט של תשתיות הטרור בעזה. החלטת הממשלה היא דמגוגיה, כל עוד ממשיכים לכבול את ידי צה"ל, שלא מקבל 'אור ירוק' לפעולה צבאית רחבה".

ישראל אמנם גירשה  את יהודי גוש קטיף, אך לא התנתקה מעולם מעזה. המצרים לא היו מוכנים בשום אופן שעזה תחובר למצרים, כך נשארה ישראל בקשר כלכלי ותשתיות רציף עם הרצועה. כעת רצתה הממשלה להשתמש בזה כמנוף לחץ על תושבי עזה מול שלטון חמאס.

"כלפי עזה יינקטו סנקציות כבדות, לרבות ניתוקים מזדמנים של זרם החשמל, פגיעה בתשתיות ופגיעה מגוונת במרקם החיים האזרחי של תושבי הרצועה. מנגד "ישראל תטפח את קשריה עם הממשלה הלגיטימית של הרשות הפלסטינית". דווח במעריב. המדיניות לטענת הממשלה הייתה מתואמת עם אבו מאזן שעל פי הכתבה "אפילו משתף פעולה עם ישראל בהפעלת לחץ על המצרים להגברת המאבק במנהרות"

לא כל כך מהר: המשפטנים בולמים

ההחלטה המקורית נועדה לייצר סנקציות שיפעילו לחץ על האוכלוסייה כדי לגרום להפלת שלטון חמאס, אך הייעוץ המשפטי ועתירות לבג"ץ רוקנו למעשה את המהלך מתוכן. אמנם באופן רשמי לאחר זמן יקר בג"ץ דחה כביכול את העתירה נגד החלטתו של שר הביטחון, אבל לא לפני שהביא לכך שבפועל בהחלטה לא תהיה פגיעה באוכלוסייה שבחרה בחמאס. כך בסופו של יום המצור הפך ללא אפקטיבי וחמאס נשאר שם גם אחרי אולמרט וברק.

כחודש לאחר החלטת הקבינט (25.10.07) בסיום "עבודת מטה", אישר אהוד ברק מגבלות על רצועת עזה ושיבוש של אספקת החשמל לרצועה, אבל אז התעורר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והורה לשר הביטחון שעליו לעצור הכל ולקיים דיון נוסף בהגבלות. ברק זעם והטיח במזוז "אתה לא תתערב לי בהחלטות", "ההחלטה קיבלה את כל האישורים המשפטיים הדרושים ועברה תהליך שיכולת לבקרו עוד קודם"

וכמו תמיד - בג"ץ התערב: שורת ארגוני שמאל קיצוני עתרו בטענה שישראל חייבת לספק חשמל לרצועת עזה  העתירה לבג"ץ דרשה לבטל את החלטת הקבינט ונימקה בכך  ש"מדובר בהחלטה לצמצם, באופן בלתי מובחן, אספקה של תשתיות חיוניות המשמשות מיליון וחצי גברים, נשים וילדים, וביניהם העותרים, שאינם מעורבים בפעילות נגד מדינת ישראל ואינם משתייכים לתנועת החמאס". 

"כך גם עולה מאמרותיהם של שרי הקבינט בכלי התקשורת, לפיהן כוונתם בהחלטה היתה לגרום סבל לתושבי עזה, כדי להפעיל "מנופים אזרחיים" על שלטון חמאס בתגובה להמשך ירי הקסאם מהרצועה לישראל". בין השאר העתירה ציטטה את השר חיים רמון שאמר בראיון לידיעות אחרונות כי על ישראל לנקוט צעדי ענישה כמו ניתוק זרם החשמל והמים. 

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

בתגובה לעתירה השיבה המדינה כי היא אינה אקטואלית כי גם כך "החליט היועץ המשפטי לממשלה כי עד להשלמת עבודת מטה נוספת ובכפוף לתוצאותיה אין מקום לצמצם את אספקת החשמל לעזה", בנוסף טענה המדינה שאלו "שאלות מדיניות-ביטחוניות מובהקות שאין זה ראוי שבית המשפט הנכבד במסגרת שיקול הדעת הנתון לו יידרש להן בגופן" 

בג"ץ חשב אחרת לגמרי - שופטי בגץ הבהירו שמבחינתם אין כל מניעה להתערבות של בג"צ בהחלטות הביטחוניות של הממשלה ואכיפת "החוק הבינלאומי": "תפקידנו מתמצה בקיום ביקורת שיפוטית על קיום כללי המשפט הישראלי והבינלאומי המחייבים את מדינת ישראל… על כך כבר נאמר, כי גם בתקופת לחימה חלים כללי המשפט, וכי יש לקיים את דיני הלחימה".

הכל שפיט בשם החוק הבינלאומי

בראיון שנתן "האזרח המודאג" אהרן ברק לעיתון "הארץ" מספר חודשים מאוחר יותר דיבר נגד ה"פרידמניזם" הפוגע במעמד בית המשפט העליון, "פרידמניזם שיגרום לכך שיינתן כאן משקל הרבה יותר גדול לאינטרסים של הכלל על חשבון החירויות של הפרט. פרידמניזם שעלול לסכן את כל המפעל שבנו דורות של שופטים. המפעל הזה אדיר אך הוא ביסודו עדין. מאוד עדין. ממש שביר".

ברק מתואר בכתבה כאדם מיוסר "מבעבע. מתייסר, מתלבט. מחליט לדבר וחוזר בו. מחליט לדבר כך ומחליט לדבר אחרת" ברק הסביר כי זכותו של בית המשפט העליון להכריע בשאלת הסגר על עזה: "האם לסגור את החשמל בעזה - שפיט. למה? כיוון שיש משפט בינלאומי. אם סגירת השלטר בעזה לא תהיה שפיטה אצלנו היא תהיה שפיטה בהאג. רמטכ"ל שיחליט על כיבוי החשמל בעזה יועמד לדין בהאג. שם זו עבירה פלילית. היא שפיטה לחלוטין. בית המשפט מומחה למידתיות הפגיעה של המלחמה בזכויות אדם". 

"אנחנו חיים עם טרור מתמשך ועם איום מתמשך ועם מצב משפטי סבוך בשטחים. לכן בנינו תשתית אינטלקטואלית שמאפשרת לנו רמה סבירה של זכויות אדם לאורך זמן אך גם במצבי משבר. את ההישג הגדול הזה אפשר לקיים רק כאשר בית המשפט פעיל, רק כאשר בית המשפט מאזן בין ביטחון לבין זכויות אדם במסגרת החוק ובתוך תפיסת עולם האומרת שרק בית המשפט קובע מה שפיט ומה אינו שפיט".

מעמד העל שקבע לעצמו אהרן ברק ואנשיו הפך את בג"ץ לגורם המכריע שנטרל למעשה את התוכנית של הממשלה להטיל מצור אפקטיבי על עזה. כבר במהלך הדיון המדינה הגישה הבהרה כי היא מתחייבת שלא תהיה פגיעה הומניטרית בתושבי הרצועה 

בג"ץ דרש בכל זאת מהמדינה תשובות תוך 7 ימים בהם תפרט המדינה "את נתוני היסוד לעניין השלכות צמצום אספקת מוצרי הדלק והחשמל לרצועת עזה, ומהן דרכי המעקב לבדיקת הנתונים על אודות המצב ההומניטרי ברצועה. כך למעשה הפך בג"ץ והייעוץ המשפטי את מדינת ישראל לזו שאחראית לדאוג לצרכיהם של אזרחי החמאס.

ה"תרגיל" של בג"ץ: הכותרת דחיית העתירה, המציאות - אין מצור. 

למרות ההבהרה של המדינה הסאגה המשפטית לא נגמרה: ארגוני השמאל עתרו שוב ושוב לקבל צו ביניים המדינה פירטה בתצהיר משלים  כיצד קיים "מרווח ביטחון הומניטרי" שהבטיח למעשה שההגבלות על הרצועה לא ייצרו את הלחץ הנדרש.  ב-29.11, יותר מחודש אחרי החלטת ברק הסכימו שופטי בג"ץ לצמצום העברת הדלק לרצועה כשהם מבהירים "החלטתנו זו התבססה בעיקר על התחייבות המדינה לעקוב אחר המתרחש ברצועת עזה ולוודא כי הצמצום האמור אינו גורם לפגיעה הומניטרית בתושבי רצועת עזה" 

לגבי אספקת החשמל היו להם דרישות נוספות: "אנו מניחים כי עד לקבלת ההשלמות הדרושות והבירורים הנחוצים לא יוחל בביצוע התכנית להגבלת אספקת החשמל לרצועת עזה. לאחר קבלת התצהירים וההשלמות נחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה"

ואז שוב עתרו עדאלה וגישה על הכנסת הדלק לרצועה, הפעם לאחר שתחנת הכוח ברצועה שסיפקה בסך הכל שליש מהחשמל הושבתה וחמאס יצא לקמפיין בינלאומי על "חושך בעזה" ו"עצרת הנרות", אליו נרתמו גם חלקים נרחבים בתקשורת הישראלית. בג"ץ קבע דיון דחוף, ושר המשפטים דניאל פרידמן התבטא כי "אינני יודע היכן מצבנו טוב יותר, האם בפורומים הבינלאומיים או בבג"ץ" והמדינה נאלצה להתקפל כשהתחייבה לבג"ץ שאספקת הדלק לעזה תחודש

בשורה התחתונה: בג"ץ הצליח למסמס ולרוקן מתוכן את ההחלטת המצור על חמאס, בהתחלה הסבירו שכל הפסקת חשמל תצריך הודעה מראש לפלסטינים, אח"כ כי אספקת הסולר לרצועה לא תופסק בגלל שהוא משמש לבתי חולים, וגם מזוט המשמש את תחנות הכוח, ואחר כך בדיונים מפורטים על כיצד וכמה יהיה "מרווח הביטחון" בצמצום החשמל. המצור הפך לרשת מחוררת, וחמאס עבר את רגעי המבחן היקרים של ביסוס שלטונו ברצועה, רק הקסאמים המשיכו כרגיל.  את הזמן היקר שבוזבז באדיבות בג"ץ ניצל חמאס לגיבוש פתרונות: גנרטורים, ועוד המצאות ייחודיות, ובינתיים שקדו על התוכנית הגדולה: כשבג"ץ אישר בסוף ינואר באופן סמלי את מה שנשאר מה"מצור" זה כבר היה 4 ימים אחרי שחמאס פרץ את חומת רפיח ופרוייקט המנהרות  יצא לדרך, המצור הפך לבדיחה.