ב-6 באוקטובר 2011, נחתמה העסקה בין ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לארגון הטרור חמאס, 5 שנים ו-4 חודשים לאחר חטיפת גלעד שליט. בעסקה שוחררו 1,027 מחבלים, בהם מאות אסירי עולם, מספר חסר תקדים של מחבלים תמורת חייל בודד. המחבלים ששוחררו הפכו למרכיב מרכזי ועיקרי בפעילות ארגון הטרור חמאס, חמאס הפך למנצח, ולבסוף משוחררי עסקת שליט כבשו את צמרת ארגון הטרור. עסקת שליט היתה ללא ספק נקודת ציון משמעותית בדרך של חמאס לקראת טבח שמחת תורה, אבל איך הגענו לכך, וכיצד ראש הממשלה נתניהו, שכתב ספר על לקחי עסקת ג'יבריל, הוביל את העסקה המסוכנת שבנתה את מפלצת הטרור חמאס?
בפרק הזה נחזור אחורה לדרך שבה נולדה "עסקת הדמים", וכיצד השתבש כל הגיון של קבלת ההחלטות. האמת היא, שמיד לאחר שגלעד שליט נחטף ב-25 ביוני 2006, היה ראש הממשלה אהוד אולמרט נחרץ מאד: בתגובה לדרישה שהציג חמאס ב-1 ביולי 2006, לשחרור אלף מחבלים, הבהיר אולמרט: "אני רוצה לומר מילה לגבי שחרורו של החייל. אנחנו לא ננהל משא ומתן עם החמאס על שחרור אסירים - בין במישרין ובין בעקיפין". את המחיר הנורא והאיום של עסקאות שבויים והתמריץ שהם נותנות לעוד ועוד חטיפות הבין אולמרט, כאשר ניסה להוריד את האופציה של עסקה כזו מהפרק.
אבל אז יצאה ישראל למבצע "גשמי קיץ", בעקבות החטיפה שהסתיים בהפסקת אש חד צדדית ללא שליט, שנה לאחר החטיפה השתלט חמאס על הרצועה ולשב"כ לא היה שום קצה חוט למידע מודיעיני שיאפשר פעולה צבאית לשחרורו. למעשה, עם ההתנתקות, איבדו צה"ל והשב"כ את מקורות המידע שלהם בעזה, והמודיעין היה קלוש ביותר. וכך, עוד לפני השתלטות חמאס על הרצועה, לא היו לצה"ל כלים לאתר את החייל החטוף.
מה ששינה את הגישה של מדינת ישראל, היה קמפיין חסר תקדים. קמפיין שסובב, בסופו של דבר, ב-180 מעלות את התנהלות מדינת ישראל מול חמאס, מיחס של ארגון טרור שיש להשמיד, לכזה שצריך לנהל מולו משא ומתן על עסקה. עסקה שעומדת ביחס הפוך לכל היגיון של פגיעה או חיסול חמאס, כי הרי בסופו של דבר לא ניתן לנהל משא ומתן מול ארגון טרור, שיודע כי על הממשלה מופעל לחץ בלתי פוסק לשלם כל מחיר, ומנצל זאת בדרישותיו ובד בבד לפעול לחיסולו.
למעשה, מאז חטיפתו של שליט, התמידה המשפחה בהפגנות שבועיות מול מעון ראש הממשלה. אך המפנה קרה ביולי 2008. משפחת שליט חוברת למשרד אסטרטגיה ויח"צ. החל מסוף שנת 2008 ליווה את הקמפיין משרד הפרסום רימון-כהן-שינקמן. "עיתונות פועלת על-פי תפיסות ורגשות", הסבירה שינקמן בראיון, "אחת המסקנות שהגענו אליה היתה שרוב הציבור רוצה בשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר. עכשיו צריך לטוות את הרגש לעניין הזה. כדי לייצר את תחושת ה'מדובר בילד של כולנו' היה צריך לטוות את העניין הרגשי האישי" משרד היח"צ החליט לשנות אסטרטגיה.
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
"אנחנו ראינו את המטרה שלנו במיקוד המאבק בפרצוף של ראש הממשלה. חוץ מזה, השארנו את זה בתודעה הציבורית כל הזמן, והעובדה שהנושא לא ירד מסדר היום הלאומי". "הייתה עבודה מאוד מסיבית עם התקשורת על זה", הודתה תמי שינקמן. "זה לא היה דבר ברור מאליו שמעלים את הנושא הזה והתקשורת פשוט תבוא. הייתה עבודה אינטנסיבית מול ראשי המערכות ועם המערכות ולמעשה שיתוף-פעולה איתן. זאת הייתה עבודת שכתוב מסיבית והטמעה של מה חשוב כערכים ומסרים, ואיזה אחריות צריכה להיות לכל מסר שיוצא מטעם התקשורת בנושא". שינקמן גם הסבירה בהרצאה שנתנה כי מטרה מרכזית בקמפיין היתה להעביר את שאלת המחיר, ולהציב את המחיר שהיה הדרישה של החמאס כאלטרנטיבה היחידה להחזיר את גלעד שליט. "ניתן ואפשר להתמודד עם המחיר" היה מסר מרכזי שהוביל משרד היח"צ.
אך למרות הקמפיין, זמן קצר לפני מבצע עופרת יצוקה הסבירה שרת החוץ ציפי לבני: "אם חושבים שאני יכולה עכשיו לשחרר את גלעד שליט או שהממשלה יכולה והיא לא רוצה, זה לא נכון. הממשלה תמיד צריכה להיות אחראית לחיילים שהיא שלחה, כולנו רוצים שלא יהיו הרוגים אבל חלק מהנכונות להלחם זה כי אין לנו ברירה אחרת. לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה"
הקמפיין שהיה בתחילה שקט וממלכתי יותר, השתנה לקראת סוף כהונת אולמרט ולאחר מבצע עופרת יצוקה, שהסתיים גם הוא ללא שחרורו של גלעד שליט. יו"ר המטה החדש היה שמשון ליבמן, שכן של משפחת שליט ממצפה הילה, שהוביל את הקבוצה החדשה "צבא החברים של גלעד". בראיון לרביב דרוקר הוא סיפר כי אמר לאביו של גלעד שליט כי עליו להתמקד רק בשיקולים הפרטיים "אתה אבא ולא הלאום, אתה אבא ולא המדינה". אולמרט צוטט בגלי צה"ל כמי שקרא להפסקת ההפגנות "הפגנות של 20 אלף איש אינן עוזרות", אמר, "הן מחזקות את החמאס - חלאות האדם שמחזיקות בו".
לקראת תום כהונת ממשלת אולמרט ב-2009, הקימו בני המשפחה אוהל מחאה בירושלים, בדרישה להחזיר את גלעד עוד לפני הקמת הממשלה החדשה. בחמאס הגיבו למאהל המחאה "במידה והישות הציונית לא תשלם את מלוא המחיר שדורשת ההתנגדות הפלסטינית - ייאלצו הוריו של שליט לקבע היטב את מוטות האוהל". לאוהל המחאה הגיעו גם בכירים, ובראשם אהוד ברק שר הביטחון. זה היה ממש בזמן שהתנהלו מגעים מתקדמים במצרים בניסיון להביא לעסקה בימים האחרונים של ממשלת אולמרט. הוויכוח היה על זהות מספר מצומצם של מחבלים, מתוך אלף המחבלים שישוחררו. בראיון לרביב דרוקר סיפר אולמרט כי ראש השב"כ דאז יובל דיסקין אמר כי הביקור של אהוד ברק הביא להעלאת הרף של חמאס שהתעקש על בכירי רבי המרצחים. גם עמוס ידלין, שהיה אז ראש אמ"ן, אמר באותו ראיון שהביקור של אהוד ברק נתן תקווה לחמאס כי יוכל לקבל מחיר גבוה יותר והביא לבסוף לדחיית העסקה.
במקביל הובילו משרדי הפרסום קמפיין חדש, שבמסגרתו נדגמו האותיות המרכיבות את המילה "הצילו" מתוך מכתב שהעביר חמאס, להודעות ומיילים שנשלחו "בשמו" של גלעד, והורכב סרטון דומה מקטעי הבהרות של שליט. המטרה הייתה לפנות אל הרגש, ולשכנע את הציבור הישראלי להיענות לדרישות של חמאס, להפוך אותו לסמל, "ליצור הזדהות מקסימלית", ע"מ להקהות את שאלת המחיר. שנה אחר כך יצאו קמפיין חדש: תמונתו של גלעד שליט שהופכת לרון ארד. המסר שהוביל משרד היח"צ: "לא ניתן לסמוך על המדינה שתחזיר אותו ללא מאבק".
חלק מרכזי בקמפיין היה להפוך את החזרת החייל החטוף לערך מוסרי, שעולה על פני כל שיקול אחר, ושבלעדיו אין קיום ערכי למדינה. בסופו של דבר, קשה לנתק בין תפיסות העולם והערכים שהטמיע הקמפיין, כשהוא מזלזל בסכנה מצד חמאס ומעמיד מולו ערכים פרטיים, לקמפיינים קודמים שהובילו להתנתקות או לנסיגה מלבנון. לא לחינם חלק מפעילות ארגון "ארבע אמהות" שהובילו לבריחה מלבנון, היו ממובילות הקמפיין למען שליט. כשנשאלה לימים שינקמן, האם לאור המחיר היא מתחרטת, היא השיבה בשלילה "הערך המאד חזק של להציל חיים זה הערך הכי חשוב שיש לנו כחברה הישראלית". ההשלכות על פיקוח נפש בעתיד נדחקו החוצה אל מול הקמפיין הרגשי, בדיוק כמו בהתנתקות ובנסיגה מלבנון.
הקמפיין שהתנהל לשחרורו של גלעד שליט היה חסר תקדים. התקשורת כולה התגייסה, תוך שהיא משתיקה כל קול אחר ואת סימני השאלה. כדי לתאר את עוצמתו של הקמפיין צריך פשוט לצטט את מה שאמרו עליו אנשי התקשורת:
"קמפיין תקשורתי מדויק וחד, עם אנשי מקצוע שליוו אותו בכל צעד, גרם לכך שהלחץ הציבורי על נתניהו להביא לשחרורו של שליט רק הלך וגבר. לא היה מדובר ביוזמה ספונטנית מרגשת, אלא במסרים ומהלכים שכוונו על ידי יועצים אסטרטגיים שסייעו למשפחת שליט והכשירו את העסקה בלבבות" כתב על הקמפיין הפרשן אבי יששכרוף."
"פרטנו על רגשות הציבור, הלכנו בכל הכוח עם המשפחה, וחנקנו טענות נגד. עשינו קרנבל תקשורתי חד צדדי ורתמנו את כל כוחנו לטובת עיסקת כניעה שערוריתית", כתב שנים מאוחר יותר עיתונאי ידיעות אחרונות חנוך דאום. "התעלמנו מכך שהפסטיבל שאנחנו עושים מעלה את מחיר העיסקה ובמקום ללחוץ על הצבא למצוא את מיקומו של שליט לחצנו את חברי הממשלה להיכנע. פרטנו על רגשות הציבור, הצפנו את המדיה בטיעונים קיטשיים ומחוות פופוליסטיות שלא היה בהם גרם של פרספקטיבה, ונתנו לבטן להכריע, במקום לעבוד מהראש. יש לי בעיה עם איך שאני וחברי בתקשורת נהגנו בתקופה שבה הוא היה בשבי. זו לא הייתה עיתונות. זה היה קמפיין".
כדרכו, בצורה הבוטה ביותר כתב יועץ התקשורת רונן צור: "בשורה התחתונה, קמפיין חד, ממוקד ואלגנטי - ששייך כולו לתקשורת - הביא לחילוצו של החייל... כולם יחד פשטו מדי שחר על משרדיהם של מקבלי ההחלטות, עד שאלה הרימו ידיים ונכנעו. פשוט נכנעו. אין מילה אחרת. בתחילה, כוח המשימה המשולב הצליח לגייס עשרות קציני קמפיין בעלי השפעה על דעת הקהל, והטיל עליהם את משימת השכנוע בהצדקת העסקה בכל מחיר. קציני הקמפיין גייסו מאות סוכני משנה ברחבי הארץ, שפעלו בבתי הספר, במתנ"סים, בארגונים חוץ פרלמנטריים, וטרחו להסביר לנו שאוטוטו גלעד הופך לרון ארד. כך יצא לדרך מבצע מתגלגל שכולנו תפקדנו בו על תקן לוחמים נועזים, תולי דגלים, נוטי אוהלים, לובשי חולצות ומחלקי מנשרים. חיילים בצה"ג (צבא החילוץ של גלעד), שעושים כל מה שנדרש כדי שברגע האמת תשתתקנה כל האמירות על מחיר השחרור, על סכנת הפיגועים, על המשפחות השכולות ועל שאר דברים שתפקידם להעכיר את האווירה."
גם עיתונאי השמאל רביב דרוקר,שטען כי התנגד לעסקה, התבטא כי "התקשורת פשטה רגל". "היא התנהגה ברגשנות, בטירוף וללא היגיון. זו היתה פסיכוזה. תוכנית אחת סוגרת כל יום עם שיר על גלעד, ותוכנית אחרת סופרת את הימים. תחזירו את גלעד ולא אכפת לנו איך. לא מעניין אותנו לשמוע מה המחיר".
"קמפיין חסר תקדים, שנושא המחיר נתפס כמו בעיה קטנה שישראל צריכה לפתור. רק בודדים שאלו את עצמם איך מדינת ישראל צריכה לעשות זאת, מהם הפרטים", אמר על חלקה של התקשורת עיתונאי "המקור" ישראל רוזנר. "לא נתנו דין וחשבון לעצמנו, זה בא ממקום מאד אמוציונלי" הודתה שדרנית הרדיו יעל דן, שהובילה באותה תקופה החלטה של פתיחת כל שידור בשיר שנכתב על גלעד שליט. כשנשאלה האם הם לא חשבו שהקמפיין מעלה את המחיר היא השיבה "אנחנו חושבים על זה ומנהלים דיון, אבל נקודת המוצא היתה "חייבים לעשות משהו".
בכתבה שפורסמה בגלובס לאחר ההחלטה על העסקה, נשאלו אנשי תקשורת, על יחסה של התקשורת. איילה חסון אמרה "האופן שבו העסקה הוצגה לציבור בתקשורת לפני ישיבת הממשלה הביאו לכך שהשרים כבר לא יכלו לומר 'לא' לעסקה". לדעתה רק עכשיו - לאחר העסקה - "אני בטוחה שיעסקו כעת הרבה יותר בשאלת המחיר, שהיא שאלה מעניינת מאוד".
מכאן הקמפיין הלך והתגבר, מ"יום בלבן", שבו התחייבו מאות אלפים ללבוש לבן כהזדהות עם שליט, ועד לצעדה של משפחת שליט, ממצפה הילה לבית ראש הממשלה ביוני 2010, שהיכתה גלים. בשנה האחרונה לפני עסקת הדמים תפס המאבק לשחרור גלעד שליט נפח משמעותי מהשיח הציבורי, בשלל פעילויות שיזם המטה החל מ"חמש דקות עצירה לתמיכה בשחרור שליט", דרך חסימת משאיות שיועדו להעברת כספים, ציוד ודלקים לרצועת עזה, ועד להתפרצות של אחיו של גלעד שליט לטקס המשואות, כשבני משפחת שליט כבלו את עצמם לגדר בית ראש הממשלה. באולפני הרצליה הוקם "צינוק" מדומה אליו נכנסו ידוענים שסיפרו על התחושה, ולסיום קראו בני המשפחה לציבור לערוך "מפקד עם להצלת גלעד", ולהצביע בעד עסקה עם חמאס לשחרור בנם, באמצעות שליחת הודעות אס-אם-אס.
המחיר ששילמה מדינת ישראל על שחרורו של גלעד שליט, היה חסר תקדים. 1,027 מחבלים, בהם רבי מרצחים. אבל איך הגענו למתווה העסקה ההזוי הזה? למעשה, הדרישה של חמאס על שחרורו 1000 מחבלים היתה עקבית מאז החטיפה. את ההחלטה על מסגרת העסקה קיבלה כבר ממשלת אולמרט כאשר במו"מ שהתקיים לאחר "עופרת יצוקה" הסכימה ישראל למסגרת לפיה ישוחררו 1,000 מחבלים בשני סבבים: 450 מתוכם בהסכמה של חמאס וישראל, ועוד 550 מתוך רשימה שישראל תרכיב ויהיו ברובם אסירים "קלים".
למעשה, צוותי המו"מ של ישראל וחמאס כבר גיבשו 235 שמות מוסכמים, כאלו שחמאס דרשה וישראל הסכימה, והמשיכו להתווכח על שמות של 125 נוספים. לישראל היתה רשימה של מחבלים "חשובים מאוד" שהיא לא הסכימה לשחרר בשום פנים ואופן, ובנוסף התנגדה לשחרור מחבלים ערבים-ישראלים ותושבי מזרח ירושלים. תוך כדי המו"מ ביקר שר הביטחון ברק באוהל המחאה של משפחת שליט, מה שגרם לחמאס הקשיח עמדות, אולמרט - ייאמר לזכותו לא היה מוכן לוותר והמשא ומתן התפוצץ.
בסיום ישיבת הממשלה (17.03.2009) פורסם כך: "בדיון נמסר שהחמאס לא הסכים להתגמשות במו"מ שנוהל בתיווך מצרים, חזר בו מהבנות כתובות שהושגו בעבר ועמד על שחרור כל 450 האסירים שאותם דרש מלכתחילה. גורמי הביטחון הדגישו שבמשא ומתן החמאס אף הקשיח את עמדותיו וחזר בו מהסכמות קודמות כתוצאה מהערכת המצב שגיבש בעקבות גל פרסומים והתבטאויות פומביות של גורמים בישראל שניהלו מסע תקשורתי אשר חמאס היה ער לו, ואשר ממנו הבינו אנשיו כי ישראל תהיה מוכנה להיכנע לכל דרישותיהם"
"על פי הערכות גורמי הביטחון, לו הייתה ישראל משחררת את כל הרוצחים שדרש החמאס היה נגרם נזק כבד לביטחון המדינה, לרבות שיקום תשתיות טרור אסטרטגיות והחזרתם לשטח של 'מהנדסי טרור' בכירים, שתכננו והוציאו לפועל את הפיגועים הרצחניים ביותר שידעה מדינת ישראל". כדי להתמודד עם הקמפיין התקשורתי שהוביל משרד היח"צ והאשים את אולמרט בהפקרת שליט, צירפה הממשלה רשימה של אותם רבי המרצחים שסירבה לשחרר (השמות שהופיעו לא שוחררו בעסקה), אך למרות זאת משפחת שליט תקפה את אולמרט "אנו דורשים ממך באופן שאינו משתמע לשני פנים, ולמרות המחיר - החזר את גלעד".
נתניהו נכנס לתפקיד ראש הממשלה ב-31 במרץ 2009, וביוני הוא מינה לתפקיד המתווך בעסקת שליט את איש המוסד לשעבר חגי הדס. הדס, לטענתו, ראה במצרים מתווכים לא הוגנים, והידק קשרים עם איש המודיעין הגרמני גרהרד קונרד, שלקח לפני כן חלק גם בעסקת טננבאום. המתווך הגרמני הביא לעסקה ראשונית - חמאס הביא קלטת וידיאו של גלעד שליט תמורת שחרור 20 מחבלות.
אנשי המוסד לא פעלו רק מול חמאס במטרה לקדם עסקה, הם הפעילו את אותם שיטות על הצד הישראלי - הממשלה. הפרשן אבי יששכרוף סיפר כי חגי הדס החליט כי על מנת לקדם עסקה, צריך "למפות" לא רק את הצד שמולו ניהל את המו"מ מטעם המדינה - קרי חמאס, אלא גם את מקבלי ההחלטות בצד הישראלי. בעקבות ההחלטה קידם חגי 'ציר' בין המטה לשחרור גלעד שליט לשרה נתניהו, ויצירת קשר ישיר בין אביבה שליט לשרה נתניהו. "נתניהו לא היה מספיק מאויים כדי להסכים להצעה שהבאנו", צוטט חגי הדס בנוגע להתנגדות הראשונית של נתניהו לעסקה. לימים הודה נתניהו של'ציר' הזה היתה השפעה רבה על קבלת ההחלטה הסופית בעסקת שליט.
כמו במשא ומתן, נק' ההסכמה היתה נק' המוצא לשלבים הבאים. צה"ל מצידו הבהיר שאופציה צבאית איננה על השולחן, לשב"כ ולאגף המודיעין לא היה שמץ של מידע על מיקומו של שליט, למרות אמצעים טכנולוגיים מיוחדים שהופעלו, התוכניות לחטוף את אחמד ג'עברי לא יצאו אל הפועל, והמסלול של המשא ומתן עם חמאס לעסקה המשיך תחת שלטון נתניהו בדיוק מאותה נקודה שאליה הגיע עם סיום ממשלת אולמרט,
בסוף 2009 פורסמו שוב ידיעות חוזרות ונשנות על התקדמות במשא ומתן. על פי הידיעות, ישראל הסכימה לשחרר עוד מחבלים, אך המשא ומתן נמשך על זהות כ-50 מחבלים ובהם בכירי ארגוני הטרור, ועל חזרתם לשטחי יהודה ושומרון. בין השאר נטען כי ישראל מתנגדת לשחרור איברהים חאמד, עבדאללה ומרואן ברגותי ואחמד סעדאת. בתקשורת דיווחו ש"נתניהו מעכב את העסקה", וכי הרמטכ"ל אשכנזי תומך בעסקה. מי שהתנגדו היו חברי הכנסת של האיחוד הלאומי שהיו באופוזיציה.
ח"כ אורי אריאל: "מומחים לטרור אומרים שמי שנכנע לטרור מביא על עמו טרור כפול ומכופל. ראינו את עסקת ג'בריל, ראינו את הבריחה מלבנון ועזה". " שואלים אם יש לנו חלופה: יש חלופה לשחרור השבויים הנוראי שיביא עלינו דמים רבים. החלופה היא הפעלת כל המנופים הכלכליים והאנושיים על האסירים, למנוע מהם הטבות, הפסקת אספקה לעזה וכן הלאה. לי אין ספק שהדבר היה מביא לשינוי משמעותי כלפי גלעד שליט. אני קובע שיש חלופה. נתניהו וברק נכנעים ללחץ ציבורי, כניעה מהסוג היותר חמור". ח"כ מיכאל בן-ארי הזהיר: "ברגע שמחבל שפיצץ אוטובוסים משוחרר לביתו, זה מדרבן את כל סביבתו לחקות אותו, כי הוא סמוך ובטוח שחבריו יחטפו חייל נוסף...". ח"כ אריה אלדד תקף את ראש הממשלה: "נתניהו חוצה עכשיו את הקווים האדומים של אולמרט. נתניהו לא עוצר באדום, גם לא באדום של אולמרט".
גם כ-50 מרבני הציונות הדתית התכנסו בירושלים כדי להקים מטה מאבק נגד העסקה אחד הרבנים היה הרב שמואל אליהו שאמר "זו עסקה מטורפת. כתוב שיוצאים למלחמה אפילו על עסקי קש ותבן כי זה מביא לדברים חמורים יותר. אז כאן, כשחייהם של כל כך הרבה יהודים עומדים מנגד – ברור שאסור להיכנע". הרבנים שהתכנסו נגד העסקה הותקפו ע"י הרב הראשי האשכנזי, שלימים הורשע בעברות שוחד, שכינה אותם "חסרי אחריות".
ביוני 2010 התפוצץ המו"מ: נתניהו הודיע שהוא מסרב להתגמש "ראש הממשלה עומד על כך שמחבלים מסוכנים מאוד, וכאלה שרצחו במו ידיהם - לא ישוחררו למקומות שמהם יסכנו את חייהם של אזרחי ישראל". "בעיית הביטחון של אזרחינו, בייחוד ביהודה ושומרון, היא שיקול קרדינאלי במשא ומתן לשחרור שליט, לכן הבעיה של מרצחים או מחבלים בשטח שיכולים לחזור לפעילות היא שיקול מרכזי במגעים".
למעשה שחרור מחבלי חמאס לעזה כמעט לא נתפס כאיום. מה שהעסיק, גם את נתניהו וגם את מערכת הביטחון, הוא החשש של התחדשות הטרור ביו"ש והשתלטות חמאס, חזרה אחורה לאינתיפאדה ה-2. נתניהו, על בסיס עמדת השב"כ, התנגד לשחרור המחבלים ליו"ש. "העיקרון הראשון הוא שמחבלים מסוכנים לא יחזרו לשטחי יהודה ושומרון, משום שיוכלו להמשיך ולפגוע באזרחי ישראל" החשש היה הפיכת יו"ש לעזה 2.0.
בדיעבד, לא ניתן לדעת מה היה קורה אילו רבי המרצחים שגורשו לעזה ולטורקיה היו מגיעים ליו"ש, ובונים את תשתיות חמאס ביו"ש, אך כן ניתן לציין כי במבחן התוצאה דווקא אותם מחבלים ששוחררו ליו"ש, (שהיו המחבלים ה"קלים" יותר) - צה"ל הצליח מטבע הדברים לעקוב אחריהם, וחלק גדול מהם נעצרו מחדש וחזרו לרצות את עונשם לאחר חטיפת שלושת הנערים. דווקא המחבלים שגורשו לשטחים שאינם בשליטה ביטחונית, הן בעזה והן בטורקיה, הובילו את התעצמות חמאס, אם ב"לשכת הבינוי" או ב"מטה הגדה" מעזה ומטורקיה. המחשבה ש"גירוש" המחבלים מאיין את המסוכנות התבררה כאשליה.
אבל גם רשימת המחבלים שעליהם ישראל התעקשה לא שיקפה את הסכנה האמיתית. כך למשל, יחיא סינוואר היה אז מנהיג החמאס בכלא, אבל מבחינת השב"כ הוא כלל לא הופיע ברשימה השחורה. היה ברור שהוא יהיה בין המשוחררים מכיוון שאחיו - מוחמד סינוואר היה בין החוטפים.
אבל כבר ביולי 2010 הצהיר נתניהו, בתגובה ללחץ הכבד לחתום על עסקה, כשצעדה של משפחת שליט מהיישוב מצפה הילה לירושלים יצאה לדרך כחלק מהקמפיין, כי הוא הסכים לשחרור אלף מחבלים תמורת גלעד שליט: "אמרתי כן לעסקה והיא מוכנה למימוש מיידי. אך יש גם מחירים שאינני מוכן לשלם. אני עומד על 2 עקרונות בסיסיים: שמחבלים מסוכנים לא יוכלו לחזור ליהודה ושומרון אלא לעזה, לטוניס ולכל מקום אחר; העיקרון השני הוא להימנע משחרורם של מחבלים מרצחים, כי אלה יעודדו גלי טרור".
נתניהו התייחס ללחץ הציבורי "את הלחץ הציבורי צריך להפנות לא כלפי ממשלת ישראל, אלא כלפי החמאס, שהוא ארגון אכזרי שלא מוכן בכלל לאפשר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט". "הממשלה מוכנה לשלם מחיר כבד, אבל לא כל מחיר". נועם שליט נשא נאום, שככל הנראה נכתב ע"י יועצי התקשורת שליוו את הקמפיין: "ראש הממשלה בחר לצייר לנו תסריטי אימה על מחבלים שמשחררים ורוצחים, כאילו לא השתנה דבר ואין שירותי ביטחון במדינת ישראל. ראשי כוחות הבטחון תומכים בעסקה ובטוחים שישראל יכולה להתמודד עם המחיר".
מסר נוסף שקידם הקמפייין היה ש"מחיר ההפקרה" גדול מהמחיר של העסקה ושהלחץ צריך להתמקד בממשלה. "צר לנו שראש הממשלה בוחר לדרוש מהציבור להפעיל לחץ על החמאס בעוד הוא לא מצליח להתמודד עם לחצים. עשרות אלפי האזרחים שמצטרפים אלינו במסע הקשה לירושלים יודעים את המחיר של הפקרתו של גלעד".
באפריל 2011 התעצם הקמפיין בדגש על המחיר שאותו צריך לשלם. משרד היח"צ של שינקמן הפיק פרסומת "שישה בכירי מערכת הביטחון קוראים לממשלה לשחרר רוצחים". על הקריאה היו חתומים ראשי השב"כ לשעבר עמי אילון, כרמי גילון ויעקב פרי, ראש המוסד לשעבר דני יתום והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. במסיבת עיתונאים אמר ראש השב"כ לשעבר פרי: "מדינת ישראל מספיק חזקה על מנת לטפל בנושא, אם חס וחלילה אותם מרצחים עם דם על הידיים יחזרו לסורם".
באותם ימים נתניהו ממנה את איש המוסד דוד מידן למחליפו של חגי הדס. בראיון לרביב דרוקר תיאר מידן כיצד כשקיבל את התפקיד הוא אומר לעצמו "מה אני הולך לעשות", ואז לתוך הוואקום נכנס גרשון בסקין, פעיל שמאל רדיקלי שהיה בקשר יומיומי, וכמובן לא חוקי, עם לא פחות ממחבל החמאס המתועב ראזי חמד. כך דוד מידן יוצר קשר ישיר עם חמאס, דרך סמסים שהועברו ע"י אותו פעיל שמאל גרשון בסקין.
דוד מידן תיאר כיצד "נוצרה קרבה" תוך כדי חלופה הסמסים עם חמאס, עד שבסופו של דבר חמאס מעביר "הצעת פשרה": מתוך 50 שמות של ארכי-מרצחים עליהם לא הייתה הסכמה - חמאס "יוותרו" על 25, ו-25 ישוחררו.
מידן הציג את זה כהוכחה ל"אינטרס של חמאס לקדם עסקה", בין השאר לטענתו בגלל "האביב הערבי" וגירושה של מפקדת חמאס מסוריה.
במידה וזה היה נכון, כי חמאס היה לחוץ לבצע עסקה ובמצב לא פשוט, בשל סכסוך עמוק עם מצרים וסוריה הרי שדווקא עסקת שליט היא זו שהצילה אותו.
אבל נחזור למשא ומתן שהתנהל: בנוגע לדרישה לשחרור מחבלים "ערבים ישראלים" וממזרח ירושלים, שמדינת ישראל התנגדה במהלך המשא ומתן עד כה, השב"כ העביר חוות דעת חדשה לפיה הוא מעדיף שישוחררו מחבלים ערבים -ישראלים.
מה שהשתנה היה עמדתם של ראשי מערכת הביטחון. בעוד ראש השב"כ יובל דיסקין וראש המוסד מאיר דגן התנגדו בתוקף לעסקה. מחליפיהם: יורם כהן כראש שב"כ ותמיר פרדו כראש מוסד שמונו כבר ע"י נתניהו, ונכנסו לתפקיד ב-2011, תמכו ללא סייג בעסקה המופקרת. גם ראש אמ"ן החדש אביב כוכבי, שהחליף את עמוס ידלין, תמך בחתימה על עסקה. למעשה כשיצאה העסקה לדרך הכוכבים הסתדרו: 3 ראשי הארגונים הביטחוניים בישראל תמכו בה בהתלהבות.
ראש המוסד תמיר פרדו הסביר בדברים שפורסמו ב'ידיעות אחרונות': "מדינת ישראל היא מדינה גדולה וחזקה, שום דבר לא יפגע בה. היא יכולה להתמודד עם הרבה דברים, גם עם שחרור אלף אסירים". "שום דבר לא יקרה לה (לישראל) אם העסקה הזו תצא אל הפועל. אנחנו יודעים ויכולים להתמודד עם הנושא הזה, אחרת לא הייתי תומך בה". פרדו הבהיר כי מבחינתו הנושא "בכלל לא נתון לשאלה", כי זו לא רק שאלה ביטחונית שלה אנו יודעים לתת מענה, זו גם סוגיה של אמון וערבות הדדית".
יורם כהן - ראש השב"כ הטרי שמתואר כ"אדריכל" של העסקה, כינה אותה "העסקה הטובה ביותר שאפשר היה לקבל", והבטיח: "אנחנו נעמוד מול האיומים הביטחוניים ונוכל להתמודד איתם בצורה טובה". כהן הודה בעצמו ש60% מהמחבלים חוזרים לטרור וכי "יש סיכוי שזה יעודד פיגועים וחטיפות", אבל טען כי "יש כבר 20,000 לוחמי חמאס בעזה ואם יגיעו עוד 200 לא יתהפך עלינו העולם".
הרמטכ"ל בני גנץ אמר כי "בהערכות המצב שלנו אנחנו חושבים ששחרור האסירים הוא בר-הכלה מבחינה ביטחונית". קצין המודיעין של פיקוד מרכז אמר כי לדעתו "מרבית משוחררי החמאס ייקלטו בזרוע הפוליטית של הארגון", "התרומה שלהם לטרור תהיה נמוכה יחסית". לעומת זאת בעיתון "הארץ" הזהירו דווקא מפני "חזרתו של הטרור היהודי", בשל נקמה של משפחות שכולות שהמחבלים שרצחו את יקיריהם ישוחררו לחופשי.
את השיחות והסיכומים שקיים דוד מידן עם חמאס דרך גרשון בסקין הם החליטו "להלבין" דרך מצרים - שהייתה באמצע הפיכה ונשלטה ע"י מועצה צבאית. על פי העסקה שסוכמה במצרים, כשראש המודיעין המצרי מתווך בין רב המרצחים אחמד ג'עברי לדוד מידן, נקבע, שבפעימה הראשונה ישוחררו 450 מחבלים: 303 הם אסירים ואסירות שנשפטו למאסרי עולם, 148 מהם נשפטו לכמה מאסרי עולם ו20 מהם נשפטו ליותר מעשרה מאסרי עולם מצטברים. ישראל הסירה את הווטו שהטילה על שחרור אסירים ערבים ישראלים והסכימה לשחרר עוד אסירים מקרב רשימת האסירים הבכירים המבוקשים. בסופו של דבר שוחררו בפעימה הראשונה 477 מחבלים.
העסקה שווקה כ"התקפלות של חמאס" גם פרשן הארץ אבי יששכרוף שהתנגד לעסקה טען כי באופן יחסי "בהסתכלות מפוכחת על העסקה, נדמה שמידן וכהן חילצו הסכם סביר בהחלט לישראל". "חמאס הסכים לוותר על דרישתו המתמשכת לשחרר את כל האסירים ה"כבדים", וכן הסכים להרחקתם של חלק ניכר מהמשוחררים מהגדה המערבית לעזה, ומקצתם לחו"ל".
ב-11 באוקטובר סוכמו הפרטים הסופיים של העסקה שאושרה בישיבת הממשלה באותו לילה. רק שלושה שרים התנגדו לעסקה: ליברמן יעלון ועוזי לנדאו. נציגי ש"ס הצביעו בעד העסקה בהוראת הרב עובדיה יוסף, שקיבל את חוות הדעת של ראשי מערכת הביטחון. השר לנדאו, שכאמור התנגד לעסקה, אמר כי "העסקה הזו היא ניצחון גדול לטרור". "אם בעקבות העסקה הזו ישוחררו מחבלים רבים יש תמריץ עצום לרצח ישראלים ולחטיפות נוספות".
נתניהו דיבר על ההפיכות בעולם הערבי: "אני מאמין שהגענו להסכם הטוב ביותר שניתן להשיג בעת הזו, עת של סערות שפוקדות את המזרח התיכון... ייתכן מאד שחלון ההזדמנויות הזה שנוצר בנסיבות הזמן, היה נסגר סופית ולא היינו מחזירים את גלעד כלל." כמו הקמפיין, כך גם ההחלטה על עסקת שליט, זיכתה את נתניהו בחיבוק חם ונדיר של התקשורת. "אם היינו בצופים, היינו אומרים עליו: "יצא גבר" כתב יוסי ורטר בעיתון הארץ.
מפלגת האיחוד הלאומי, שהיתה באופוזיציה, הוציאה הודעה חריפה: "מקווים שלנתניהו יהיה די אומץ ללכת ולהביט בעיני היתומים והאלמנות, ההורים השכולים ומשפחות החטופים הבאים שייגרמו כתוצאה מההתקפלות והכניעה של נתניהו".
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
לאחר חתימת העסקה גם ראש האופוזיציה ציפי לבני תקפה את העסקה: "נחצו קווים אדומים, ישראל נחלשה". את השתיקה שלה לפני החתימה היא נימקה בתירוץ מוזר. לדבריה, החליטה שלא להתנגד לפומבי לעסקה אותה הגדירה נזק אסטרטגי "לבקשת נעם שליט". יו"ר העבודה יחימוביץ אמרה על לבני "ראוי היה שתשמיע את עמדתה בעיצומו של הדיון הציבורי בלי שיקולי פופולאריות. להתנגדות בדיעבד, אין כל ערך". גם זהבה גלאון תקפה את לבני: "במקום לברך, לבני ממשיכה להלך עלינו אימים. דווקא המהלכים הכוחניים של ממשלת אולמרט-לבני הביאו יותר מכל לחיזוק החמאס ולהארכת סבל שליט בשבי".
3 ימים לאחר מכן פורסמה רשימת 477 המחבלים שישוחררו בשלב הראשון. בהם היו מחבלים שהיו אחראים לפיגועים אכזריים: מתכנני הפיגוע בכביש 37, משתתפי הלינץ' ברמאללה, חברי חוליית סילוואד, המחבל שדרדר את קו 415 לתהום, מנהיג הזרוע הצבאית של חמאס בשומרון ועוד ועוד. המשפחות השכולות עתרו לבג"ץ, שם התפתח עימות בינם לבין אביו של גלעד שליט. זאב ראפ, אביה של הלנה ראפ הי"ד, אמר "יש לי התחייבות של 3 ראשי ממשלה שלא ישוחרר רוצח בתי. אני שוקל ברצינות להחזיר את תעודות הזהות ופנקסי המילואים של כל המשפחה".
חלק מהמשפחות הבטיחו לנקום בעצמם. שבואל סחיווסחורדר, ששכל חמישה מבני משפחתו בפיגוע במסעדת "סבארו", אמר: "אם בית המשפט לא ייתן 'תג מחיר' משפטי - אני אבצע במרצחים 'תג מחיר' אזרחי". משפחת ליבמן, שרוצחי אחיהם שניאור שלמה ליבמן הי"ד שוחררו, הבטיחו פרס כספי על ראשי הרוצחים שגורשו לעזה ולטורקיה. בג"ץ דחה את כל העתירות: "לא מצאנו כי יש בידינו להתערב בהחלטת הממשלה" כתבו השופטים שהפכו לשמרנים ליום אחד.
מה גרם לנתניהו לשנות את עמדתו ולחתום על אותה עסקה? בטור שהתפרסם אז בעיתון "הארץ" עיתונאי העיתון אבי ישככרוף ועמוס הראל ניסו להציע הסברים.
על פי הסבר אחד חמאס התגמש, או לכל הפחות כך הציגה זאת מערכת הביטחון, כאשר "התפשר" על שחרור בכירי החמאס שבכלא, וכן על ההסכמה לגירוש מחבלים מיו"ש. ראש השב"כ יורם כהן הציג זאת כ'ויתור' של חמאס, בגלל לחץ מצרי והמתח של מפקדת חמאס בסוריה. את הסכם המסגרת כאמור קיבל נתניהו מראש, וכך מול הלחץ הציבורי היה מספיק שנתניהו ישכנע את עצמו כי "חמאס התקפל" כדי לחתום על העסקה המופקרת.
הצעה אחרת, שנתניהו גם רמז לה בנאומו ביום העסקה, לפיה טען נתניהו שישנו "חלון הזדמנויות" שעלול להיסגר בשל השינויים במזרח התיכון, אולי רמז לחשש מעליית האחים המוסלמים לשלטון במסגרת ההפיכה במצרים שהיתה בעיצומה. אם כך היה, הרי שחיזוק חמאס, דווקא בצל עליית האחים המוסלמים לשלטון, היה הרעיון הגרוע ביותר שניתן היה להעלות על הדעת.
טענה אחרת נימקה את החתימה על העסקה בנסיבות הפוליטיות. לפי טענה זו, נתניהו היה בלחץ מהמחאה החברתית שהתקיימה באותו זמן, ולכן "חתך שמאלה" ועשה עסקה כדי לצבור אהדה. ובכל זאת, קשה להאמין שזה כל הסיפור, שכן את המו"מ ודיונים על העסקה קיים נתניהו עוד לפני שהחלה אותה "מחאה חברתית". הסבר אחר שכותבים הראל וישככרוף, ונתניהו השתמש בו בספר שכתב על עצמו, הוא, שהעסקה התקבלה בגלל "הגרעין האיראני". מה הקשר? קשה בדיעבד להבין. נתניהו וברק - שטען לימים שהוא ש"ישב על נתניהו" וגרם לו לאשר את העסקה, היו מתואמים סביב הרצון לתקוף באיראן. כל השאר היה בעיני נתניהו לא חשוב. בסופו של דבר תקיפה באיראן לא היתה, ועסקת שליט סייעה לאיראן הלפוך את עזה לבסיס קדמי שלה.
ובכל זאת נראה שההסבר הפשוט הוא גם המדוייק ביותר. נתניהו לא עמד בלחץ הציבורי העצום לחתום על עסקה, וככל שהתברר שאין אופציה צבאית הוא לא הצליח לעמוד מול הקמפיין העצום. מבחינתו, מרגע שהחליט ללכת על עסקה הוא השקיע את זמנו להיאבק על פרטים בה, בעוד המתווה עצמו (אותו מתווה שנוסח כבר ע"י אולמרט) היה הרסני ומסוכן. בראיון לעיתון גרמני אמר נתניהו כי שרה אשתו היא שהשפיעה על קבלת ההחלטה: "היא זו שאמרה לי 'תחשוב על הילד גלעד שליט ששבוי בחור שחור ללא תקווה, תחשוב מה היית עושה לו הוא היה הבן שלך, תחשוב עם אמא ואבא שלו ואז תקבל את ההחלטה'". ההשקעה של איש המוסד חגי הדס בהפעלת הלחץ על נתניהו הוכיחה את עצמה בדיעבד.
ב-18 באוקטובר יצאה העסקה לדרך. גלעד שליט הועבר מרצועת עזה למצרים, ובמקביל שחררה ישראל 477 מחבלים. עפ"י העסקה היו צריכים לחתום המחבלים, ששוחררו וקיבלו חנינה, על התחייבות שלא יחזרו לטרור. בפועל, רוב המחבלים פשוט סירבו לחתום והשאירו את אנשי השב"כ חסרי אונים. למרות זאת הם שוחררו. אחד מהם היה מחבל בשם יחיא סינוואר.
נתניהו הגיע לקבלת הפנים לגלעד שליט, שער ידיעות אחרונות עוצב ככרזה "מצדיעים לך גלעד", העיתונים לבשו חג, ועקבו אחרי כל צעד של שליט. הידיעות על מה שתקראו בשורות הבאות הוצנעו. "כשבליל סתיו קריר באוקטובר 2011 התכנסה הממשלה לדון בשחרור מחבלים שרצחו 619 (!) ישראלים, זמן שהוקדש למעשי הרצח ולרוצחים המתועבים האלה לא הגיע אפילו לפסיק מהעיסוק בחזרתו המבורכת כמובן של גלעד שליט הביתה" כתב על כך עמית סגל.
המחבלים ששוחררו התקבלו בעזה, ביו"ש ובחוץ לארץ כמלכים. עם שחרורם הדגישו המחבלים שגורשו לחו"ל כי הם לא מתחרטים על מעשיהם, וימשיכו בדרך ה"התנגדות". את טקסי קבלת הפנים ניצלו בחמאס לקרוא לבצע עוד ועוד חטיפות, על מנת "לרוקן" את בתי הכלא הישראליים.
בעזה התקיימה עצרת ענק שהפכה למגן כוח של חמאס. ראש ממשלת חמאס אסמעאיל הנייה אמר בנאומו כי העסקה היא "נקודת מפנה אסטרטגית במאבק באויב הציוני". הוא הוסיף כי "באמצעות ההתנגדות שחררנו את האדמה ואת האדם". על שחרור המחבלים ערביי ישראל הוא אמר "חמאס שמר על אחדות המולדת", "זהו מסר נוסף, מהגדה, מירושלים, מאדמות 48' ומהגולן, והוא משרטט מפה של גבולות פלסטין". עשרות אלפי המשתתפים הריעו: "רוצים גלעד חדש". גם ביו"ש התאספו אלפי תומכי חמאס ברמאללה לחגוג את הניצחון. לכולם היה ברור חמאס הוא המנצח של האירוע. העסקה שהתקשורת דחפה לה בכל הכוח היתה בסתירה גמורה לרעיון של חיזוק הרש"פ.
בקהיר נאם ראש הלשכה המדינית של חמאס ,חאלד משעל, בקבלת פנים למחבלים שגורשו בסמגרת העסקה. "העסקה היא עמוד חדש וקורן בהיסטוריה של הפלסטינים והערבים", נאם משעל. "אנחנו מומחים למנטליות הישראלית, כי אללה לימד אותנו מי הם". "העם הציוני יודע מי היה זה שנסוג. ה'קלף' של שליט הכריח את נתניהו לוותר". הוא הבטיח למחבלים שנשארו בתי הכלא "אסירינו בבתי הכלא, רגע נוסף כמו זה אינו רחוק".
עם שחרורו, הכריז יחיא סינוואר כי הוא מעדיף "לחיות כלוחם ולמות כלוחם", והכריז שהאזהרה של ראש ממשלת ישראל למשוחררים מפני שיבה ל"התנגדות" לא תגרום להם להניד עפעף. סינוואר אמר כי הדרך היחידה לשחרור האסירים היא לשבות חיילים נוספים. סינוואר עצמו - כך מסופר - התנגד לעסקת שליט בגלל שלא שוחררו כל המחבלים, והושלך לבידוד ע"י השב"כ כדי שלא יסכל את העסקה. גם המחבלת ופא אלבאס, שניסתה לפוצץ עצמה במעבר ארז ב-2005 ושוחררה בעסקה, אמרה כי לא תנטוש את המטרה שצעדה לקראתה ואם תתבקש לבצע שוב פיגוע התאבדות היא לא תהסס.
אחמד ג'עברי - מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אמר, כי זהו היום המאושר בחייו וכי העסקה הצליחה רק מכיוון שישראל נענתה לדרישות חמאס. בהודעה לעיתונות אמר ג’עברי, כי הפעולות לחטיפת חיילים וקצינים ישראליים תמשכנה כל עוד ישנם אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל. הוא הודיע כי גדודי עז אלדין אלקסאם נטלו על עצמם את המשימה לרוקן את בתי הכלא הישראליים ולשחרר את כל האסירים.
זמן קצר לאחר עסקת שליט התקיימה באיראן "הוועידה הבינלאומית לתמיכה בפלסטין", שבה נטלו חלק בכירי המשטר האיראני ונציגים מארגוני הטרור הפלסטינים. ח’אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, כינה את הועידה "ועדת התמיכה באינתיפאדה". הוא שב והדגיש את דבקות החמאס בדרך "ההתנגדות" (קרי – הטרור) בהבהירו: "[ההתנגדות] הינה הכוח שלנו [של הפלסטינים] והמפעל האסטרטגי שלנו… עד שנשחרר את כל פלסטין ונחסל את המפעל הציוני". ב-29 באוקטובר, כ-10 ימים אחרי שחרור המחבלים, ואחרי מספר שבועות שבהם שמר חמאס על שקט מוחלט לצורך קידום העסקה, נורו למעלה מ-40 רקטות מרצועת עזה ע"י הג'יהאד האסלאמי, בתגובה לחיסול חוליית מחבלים, שהיה בתגובה לירי גראד צפונית לאשדוד. מהמטח נהרג אדם באשקלון. אחרי יממה הוכרזה "הפסקת אש" על ידי המצרים.
בנובבמבר 2011, חודש אחרי עסקת שליט, ניצחו במצרים בבחירות לפרלמנט אנשי "האחים המוסלמים", השותפים האסטרטגיים של חמאס. בביקור של בכירי התנועה ממצרים בעזה, הם הדגישו כי הג'אהד וההתנגדות הוכיחו את עצמם ואין דרך אחרת מלבד ההתנגדות. היה זה חיזוק נוסף לחמאס. העיתוי של עסקת שליט, יחד עם ניצחון האחים המוסלמים במצרים, אפשרו את הפיכת שלטון חמאס בעזה לעובדה מוחלטת, וגם העצימו את כוחו של חמאס ביו"ש, כשאבו מאזן אמנם שולט בפועל, אך התמיכה ברחוב נתונה לחמאס.
ב-18 בדצמבר 2011 בוצע השלב השני בעסקה. ישראל שחררה 550 מחבלים נוספים שאת זהותם קבעה ישראל, כ-300 מהם אנשי פת"ח, 50 איש מפעילי החזית העממית לשחרור פלסטין, 20 מפעילי החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ו-180 אחרים חסרי השתייכות ארגונית שנשפטו לתקופות מאסר מוגבלות או שעמדו לפני שחרור. בפעימה השנייה לא היו מחבלים "עם דם על הידיים".
משוחררי עסקת שליט חזרו לטרור ובגדול. חצי שנה לאחר עסקת שליט דיווח כתב ידיעות אליאור לוי כי "לאחרונה אמר גורם בכיר בפיקוד מרכז כי את צה"ל מטרידים עשרות ממשוחררי העסקה ברמה של חשש להוצאת פיגוע". 10 חודשים לאחר העסקה אמר מח"ט הבקעה בראיון: "מרחב טובאס הושפע מאוד בעסקת שליט. חלק מהמשוחררים שגורשו לעזה הזרימו לכאן כסף, והניעו מהלך של שיקום תשתית החמאס". תוך שנתיים מביצוע העסקה כבר דיווח השב"כ כי משוחררי הארגון הקיצו את "מטה הגדה" בטורקיה, המפעיל מרחוק את הטרור ביו"ש, ואת "לשכת הבינוי" המפתחת את אמצעי הלחימה ויכולות הטרור של הארגון. ב-2013 כבר נעצרה חולייה של 4 מחבלים שהפעילו משוחררי שליט ועשתה הכנות לפיגוע חטיפה נוסף. בערב ליל הפסח תשע"ד נרצח ניצב משנה ברוך מזרחי הי"ד בדרכו לקריית ארבע. כעבור מספר שבועות נחטפו 3 הנערים, בפעולה שהוכוונה ע"י משוחרר עסקת שליט מעזה. פעולה שהולידה את מבצע "שובו אחים" נגד תשתיות חמאס ביו"ש, ששוקמו ע"י משוחררי שליט. מאז נתפסו עוד ועוד חוליות ביו"ש שהופעלו ע"י משוחררי עסקת הדמים.
המשוחררים בעזה ובטורקיה הרכיבו את הנהגת הארגון: יחיא סינוואר השתלט על הנהגת חמאס בעזה והוביל אותה אל טבח שמחת תורה, יחד עם רווחי מושתהא, גם הוא משוחרר בעסקה. אחד ממפקדי טבח שמחת תורה היה עלי קאצ'י, משוחרר עסקת שליט. עפ"י מחקר של "תורת לחימה", קיים מידע גלוי על כ-40% ממשוחררי הפעימה הראשונה בעסקת שליט, עליהם התפרסם כי חזרו לטרור בתפקידי מפתח בחמאס.
"הארגון שדרג את יכולות העוצמה הצבאית שלו ואת המעמד של חמאס בזירה הפלסטינית והאזורית. חלק ממשוחררי עסקת שליט הצליחו לבנות את הרובד המערכתי, שמגשר בין יכולות צבאיות לחשיבה אסטרטגית. סינוואר הוא דוגמה מובהקת לכך". ניתח ד"ר מילשטיין, לא ממש איש ימין. המסר שהפנים כל ילד פלסטיני הוא ש"היהודים מבינים רק כוח". מדינת ישראל, במו ידיה, העצימה את התמיכה בארגון בציבור הפלסטיני, והכשירה לבבות רבים של צעירים להבנה כי פיגועים, רציחות ומה לא, הם בסופו של דבר הדרך הטובה ביותר והיעילה ביותר לגרום לישראלים לעשות ויתורים", סיכם את העסקה לימים הפרשן אבי יששכרוף. גם הוא לא איש ימין.
