ר'בנימין קלצקר היה אחד מגדולי תלמידי אדמו"ר הזקן, עובד השם גדול באמת. מספרים עליו שהיה יכול להתחיל את אמירת "שמע ישראל" ולסיים אחרי שמונה שעות! ר' בנימין היה גביר וניהל עסק גדול. פעם אחת כעשה ניהול חשבונות של סכומים גדולים, רשם בטור את כל המספרים, וכאשר בא לכתוב את הסיכום הסופי בתחתית הדף, את הסך הכל, יצאו לו המילים 'אין עוד מלבדו'.
ר' בנימין היה תמיד מאוד עסוק ועם זאת דבוק בקדוש ברוך הוא. מסופר כי פעם שאלו אותו:
"איך אפשר להיות יהודי פשוט ובשעת העסק להישאר דבוק בבורא העולם?!"
הוא ענה: "אם אתה מבין כיצד יכולות לבוא מחשבות זרות בשעת התפילה, אתה יכול להבין איך אפשר לחשוב על הבורא בשעת העסק. אם יש מחשבות זרות לאדם שנמצא בעולם האצילות בתפילת שמונה עשרה, לא פלא שבתוך עסקו צצה אצלו מחשבת 'אין עוד מלבדו'..."
יכולת מופלאה
אלו שני סיפורים שהרבי מליובאוויטש נהג לכורכם יחד. כאשר סיפר את הסיפור על חשבון העסק, הדגיש הרבי שהסיכום יצא לר' בנימין כך מבלי לשים לב, מבלי להתבונן כלל. היה מונח אצלו בתמימות גמורה שהמילים 'סך הכל' הן 'אין עוד מלבדו'.
הסיפור השני קשור למחשבות זרות שבאות בשעת התפילה ומבלבלות את המתפלל. הדוגמא לכך בתורה היא יוסף הצדיק, שהטענה של השבטים כנגדו הייתה על אותו עניין. הם היו רועי צאן מופשטים מגשמיות, ואילו הוא היה עוסק בענייני העולם, ובמיוחד לאחר שירד למצרים והיה מנהל החשבונות של שר הטבחים, כפי שמספרים חז"ל, ועל אחת כמה וכמה כאשר נעשה משנה למלך פרעה.
בחסידות מוסבר שרק יוסף הצדיק, שהיה נשמה מעולם האצילות, היה מסוגל להיות שקוע בניהול חשבונות ובעסקי העולם הזה, ולא להתנתק מהדבקות בקדושה, בעוד ששאר השבטים לא היו שייכים לדרגה זו. זה אחד מהדברים העיקריים שאחי יוסף לא הבינו ולא ירדו לסוף דעתו. יש כמה דברים שגילה יוסף, גילויים שאפילו האבות לא הגיעו אליהם, וזה העיקרי שבהם.
גם האבות היו רועי צאן, ולא מִשְׁנִים למלך. רק יוסף יכול היה להיות משנה למלך ובכל זאת להישאר צדיק. מובא שבמפגש בין יעקב ליוסף בכה יעקב על יכולתו המופלאה הזו, דבר המלמד שזו רבותא גדולה אפילו עבור יעקב אבינו, בחיר האבות.
דוגמה לכך בין החסידים היא ר' בנימין קלצקר. הוא מדגים כיצד יהודי פשוט, שלא החזיק מעצמו צדיק, יכול לחשוב על הקדוש ברוך הוא גם בשעת העסק שלו.
אור חוזר
הסיפורים על ר' בנימין ממחישים את מידת ההוד. יש ארבעה פירושים של הוד. יש הוד של הודיה, של אמירת 'תודה רבה', שהיא כמו אמירת אמן שרק השומע עונה עליו ולא המברך. הפרוש הפשוט של המילה "אמן" הוא הודיה. הב"ח מפרש את המילה 'אמן': 'כך יתאמת לעינינו'. יש הודיה במובן של שכל שלמעלה מן החושים, ויש הודיה מלשון וידוי, שמודים להאשמה של "רשע, תן תודה", ואומרים "אשמנו, בגדנו וכו'".
יש עוד פרוש רביעי, שנראה כדבר אחר לגמרי: הוד מלשון הוד מלכות המתגלה על ידי שלוש עבודות ההודיה שהזכרנו. זה פירוש אחר להוד, מלשון אור - אור של הוד מלכות, שהוא עצמו האור החוזר מכל שלוש עבודות ההודיה.
כאשר ר' בנימין מסכם את חשבונותיו ב"אין עוד מלבדו", הוא נותן תודה לקדוש ברוך הוא. כמו כן הוא מבין בשכלו כי כל הרווח שבא לו, בניגוד למה שמורים החושים, הוא אך ורק מהבורא. הוא מתוודה שכל הניסיון לסכם את העסק על פי טבע בלבד נועד לכישלון מראש, ועל ידי כל עבודות ההודיה הללו, הוא מעניק אור חוזר לכל ההשגחה האלוקית המנהלת את הטבע.
על פי "שיעורים לספר סוד ה' ליראיו" חלק ג'
פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'
