אדמו"ר הזקן, בעל התניא, ירש כתבים סודיים מהבעל שם טוב. הוא נעל אותם בקופסא כדי שאף אחד לא יקרא בהם, וכתב עליה שכל מי שישבור את המנעול ויקרא את הכתבים לא יהיה לו חלק לעולם הבא.
פעם אירע אסון, והקופסא ותכולתה עלו באש. אדמו"ר הזקן מאד הצטער, בכה ואמר: "רציתי להוריש את הכתבים האלה לבני, ר' דובער, שגם הוא יראה אותם, והנה, לא זכיתי לכך".
אחר כך התבונן במה שאירע, ולפתע החל לחייך, כי ראה ברוח קודשו שבנו קרא את הכתבים. למרות האזהרה על הקופסא, בנו כה השתוקק לראות מה הבעל שם טוב כתב עד שויתר על העולם הבא שלו, ומסר את נפשו לגמרי כדי לחזות בדברי קודשו של הבעל שם טוב.
| ללכת על משיח
מה הפשט של "דע לאן אתה הולך" שנאמר ב'פרקי אבות'?
כשמקבלים את התורה מקבלים דעת כדי לדעת לאן ללכת בחיים. ניתן לחשוב שאדם הולך מהעולם הזה לעולם הבא, כמו שכתוב במאמר חז"ל - "העולם הזה שהולכים ממנו". כל העולם הזה הוא עולם שהולכים ממנו לעולם הבא. יש אנשים רבים שהיעד אצלם הוא העולם הבא, אבל הבעל שם טוב והחסידות חידשו שהעולם הבא אינו היעד האמיתי, אלא היעד הוא משיח, לגאול את העולם, לגאול את המציאות. לשם כך צריך להפיץ חסידות - "יפוצו מעיינותיך חוצה", ואז יבוא משיח. לכן בנו של אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי - היה חייב לראות את כתבי הבעש"ט, לקבל השראה כדי להפיץ את החסידות בעולם הזה ולהביא את המשיח. לא אכפת לו אם יפסיד בשל כך את העולם הבא.
העובדה שיש קופסא סגורה וידוע שיש בה משהו מאד יקר, אבל אומרים שאסור לפותחה ואוי ואבוי אם יעשו כן, ולמרות זאת יש ילד שלא יכול להתאפק והולך ושובר את הקופסא ופותחה - זה מעיד על אופי של סקרנות.
יהודי הוא מאד סקרן. הוא חייב לדעת מה מסתתר בעולם. לכן יהודים מאד אוהבים לטייל בעולם, יותר מגויים, כי הם מאד רוצים לדעת מה מתרחש בכל מקום. תיקון מידת הסקרנות הוא תיקון חוש ההילוך. כתוב שכל חטאו של אדם הראשון היה סקרנות שלילית. הוא רצה לדעת מה קורה אצל ה'קליפות', אצל הדברים הרעים שבעולם. הוא היה כה סקרן שהסתכל במה שאסור לו וכך נפגע, ומבואר בחסידות שזה היה עיקר חטאו.
כתוב שרבי אמיתי, הוא גם סקרן מאד, ודווקא משום כך הוא יכול לתקן את חטאו של אדם הראשון. הוא יכול מתוך סקרנותו, חוש ההילוך שלו, ללכת למקומות שלאנשים אחרים אסור לגשת אליהם ולהוציא יקר מזולל. הוא יודע שזה שייך לייעודו בחיים.
| מתן תורה - סקרנות עילאית
סקרנות עלולה להיות דבר שלילי מאוד, ומאידך יכולה להיות חיובית ביותר. עיקר חוש ההילוך של חודש סיון הוא סקרנות לדעת דברים מחוץ לתחום המוכר לי, להכיר דברים חדשים. גם את זה מקבלים במתן תורה. כל שנה צריך לקבל במתן תורה חשק וסקרנות לדעת דברים חדשים לגמרי, שעד כה היו ב'כתר' שלי, בלא-מודע שלי. אם רוצים לדעת מה קורה במקומות לא טובים, כמו אדם הראשון, זה שלילי, ומאידך, אם ברצוני להכיר דברים טובים שלא הכרתי עד היום, כמו להכיר ספרים חדשים, זו עליה לכתר, הליכה אל הלא-נודע הטוב. את הרצון הזה ללכת לכתר מקבלים בשבועות.
בהליכה יש שתי אפשרויות - ללכת אל משהו או ללכת על משהו. מה הכוונה שאני הולך על משהו? הכוונה שאני עושה את הדבר למרות כל המניעות והעיכובים, אני הולך על זה במסירות נפש. את הכח ללכת על משהו מקבלים מהעל-מודע, מהכתר. כדי ללכת לכתר צריך קודם כל לקבל כח מהכתר - לקבל כח מהאור המקיף בלשון החסידות.
כשאדמו"ר האמצעי פתח את הקופסא, הוא הלך על התגלות החסידות ויהי מה. הוא מוכן לוותר על העולם הבא שלו כדי להפיץ חסידות בעולם. אם כן, עיקר חוש ההילוך, ששייך לחוש סיון, הוא לא רק יעד 'לאן אני הולך', שנקרא יעד של אור פנימי, אלא צריך יעד כזה שהולכים על הכתר. אם אני רוצה משיח, אני הולך על כל הקופה! מאיפה מקבלים כזה כח? מהכתר. הרבי מליובאוויטש קרא לכך "אורות דתהו". ה"אורות דתהו" הללו הם כתר, בגימטריה 620, שמקבלים בחג השבועות - סכום האותיות של כל עשרת הדברות, שאז אפשר ללכת עם כל הכח על הבאת המשיח.
על פי התוועדות ר"ח סיון תשע"ב
פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני'
!! 1 כ' חשון תשע"ו 22:56 ישראל