במוצאי שבת ט"ו בתמוז שנת ה'תק"ג נפטר רבי חיים בן עטר, המכונה ה'אור החיים' הקדוש. רבי חיים נולד בעיר סאלי שבמרוקו בשנת ה'תנ"ו, לאביו רבי משה, ממשפחה חשובה ומכובדת מגולי ספרד, ונפטר בירושלים והוא בן 47 שנה בלבד.
בזכות השקידה בתורה – ניצל רבי חיים מגוב האריות
ה'אור החיים' הקדוש היה עוסק בצורפות כסף, אולם אם זאת היה עושה תורתו קבע ומלאכתו עראי. כאשר היה נשאר לו כסף מעבודתו האחרונה, היה יושב ולומד תורה עד שיגמר כספו, ואז שב לעבודתו.
פעם נכנסו אצלו שני אנשים משרתי מלך מרוקו ובידם זהב, ואמרו לו: "שמע המלך כי אתה האומן היותר מומחה במקצוע זה, על כן שלח אליך לרקום תכשיט מסויים לכבוד נשואי ביתו, ושכרך הרבה מאוד". באותה שעה עדיין נותר לרבי חיים כסף, לכן סרב לקבל את העבודה. משרתי המלך איימו על רבי חיים, אך הוא לא שת לדבריהם והמשיך לעסוק בתורה.
משרתי המלך שמחו על ההזדמנות להתנכל ליהודי, והלכו והלשינו לפני המלך שהצורף היהודי מרד בו והשפיל כבוד מלכותו. מיד גזר המלך על רבי חיים שיזרק לתוך גוב האריות.
כשבאו השוטרים לקחת את האור החיים, ביקש מהם רשות לקחת איתו תהילים וספרים אחדים, וכן טלית ותפילין. השוטרים לעגו עליו שהרי למיתה הוא הולך בגוב האריות. אולם רבי חיים לא שת לבו לדבריהם ולקח את אשר ביקש. אשתו שלא ידעה לאן לוקחים אותו השוטרים, שאלה אות רבי חיים לאן מועדות פניו, והוא השיב לה כי בקרוב ישוב לביתם.
כשהגיעה המשלחת לגוב האריות, הופתעו פקידי המלך כאשר הבחינו כי האריות המורעבים קיבלו את רבי חיים כשהם מתייצבים כנגדו, מקשקשים בזנבותיהם ומחלקים לו כבוד. רבי חיים הוציא מחיקו את הספר תהילים והחל לקרוא בו.
כששמע המלך על כך, מיהר והגיע אל המקום לחזות את הפלא במו עיניו, והכריז ואמר "עתה ידעתי כי יש א-לוקים בישראל". המלך הצטער על שפגע ברבי הקדוש ומיד הורה לשחררו מכלאו ואף העניק לו מתנות חשובות. המלך התנצל על המעשה ושאלו לפשר הדבר. רבי חיים השיב, כי הואיל וסרב לעסוק במלאכה על מנת ללמוד תורה, התורה הקדושה הגינה עליו והצילה אותו בגוב האריות.
"כבה נר המערבי, האור החיים נפטר"
למרות שלא נפגשו, מפורסם הקשר החזק של ה'אבי החסידות' – הבעש"ט הקדוש עם האור החיים הקדוש. מסופר שהבעש"ט שהכיר את גדולתו וקדושתו העצומה של האור החיים היה נכסף כל חייו לפגוש את רבי חיים בן עטר, ואף אמר שאם היו נפגשים היו מביאים יחד את המשיח.
עוד סיפר הבעש"ט שכאשר היה עושה עליית נשמה – כמנהג הצדיקים, לא הייתה לו הזכות לראות בעליית נשמה את רבי חיים בן עטר אלא רק את כפות רגליו בלבד.
בשעה שנפטר רבי חיים בן עטר זיע"א, נטל הבעל שם טוב ידיו לסעודה שלישית (במדינתו היה עדיין שבת בצהריים) ואמר "כבה נר המערבי, האור החיים נפטר". לאחר מכן הסביר שגילו לו סוד בנטילת ידים הידוע רק לאחד בדור ועכשיו כשגילו לו את הסוד הבין שנפטר.
עוד מסופר שבאותה עת, התעלף הרב חיים אבולעפיא מטבריה באמצע התפילה ונשאר בהתעלפותו כחצי שעה. כשהתעורר סיפר שליווה את רבנו אור החיים הקדוש לגן עדן וכששאלו את הבעש"ט האם נכון הדבר, אמר: "אמת הדבר, אבל ידוע תדעו שנשמת רבנו תשב בגן עדן רק בעראי להתראות פנים עם קדושי ישראל מעולם, ובקרוב תרד שוב הנשמה לעולם הזה, לסגל יותר מצוות ומעשים טובים להשם יתברך, כי יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".
