היום, י"ב תמוז, ומחר י"ג תמוז, מציינים חסידי חב"ד ברחבי העולם את שחרורו ממאסר של הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי הקודם של חסידות חב"ד, שנכלא ברוסיה על פועלו הרב להצלת נפשות יהודיות והמשך חיזוק וקיום היהדות תחת המשטר הקומוניסטי.
בשנת תש"ז, שנתיים אחרי סיום מלחמת העולם השניה, הגיעה הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש, לפריז שבצרפת, על מנת להמשיך משם לארה"ב בכדי לשהות לצדו של בנה.
היה זה אחרי שנים ששהתה בגלות לצד בעלה, רבי לוי יצחק שניאורסאהן, גלות ממנה לא חזר. הרבי, שעדיין היה רק חתנו של הרבי הריי"צ, נסע לקבל את פני אמו, אותה לא ראה שנים, וללוות אותה בדרכה לארה"ב.
הרבי שהה בפריז מספר חודשים עד להפלגה המיועדת ובמשך הזמן הזה ניצלו חסידי חב"ד בפריז את ההזדמנות ובקשו מהרבי להתוועד איתם.
באחת ההוועדויות, ביקשו כמה מהחסידים מהרבי שיעורר רחמים אצל השווער שלו, הרבי הריי"צ, שיצליחו להשיג ויזות כדי שיוכלו לצאת מצרפת ולהגיע לאמריקה.
הרבי הסתכל על החסידים שהיו חסידים חשובים מאד, קצת חייך לשֵמַע דבריהם ואמר: אתם חושבים שמישהו צריך להזכיר לרבי לחשוב עליכם לטובה ולעורר עליכם רחמים רבים? אספר לכם סיפור שהיה.
עקב המאסר והיסורים האיומים שעבר הרבי הקודם אצל הקומוניסטים שם נגזר עליו דין מות, השליכו אותו והתעללו בו מאד, הרבי הריי"צ חלה.
היתה תקופה מסוימת בארה"ב שכל בֹוקר נכנסה אחות לחדרו של הרבי להזריק לו זריקה, וזה היה בשעה מדויקת שבע בבקר על השעון.
הרבי הריי"צ ישב מוכן ומזומן ליד השולחן שלו, האחות דפקה ונכנסה ונתנה את הזריקה. פעם אחת, מספר הרבי, היא הגיעה דקה לפני שבע ודפקה כדרכה על הדלת, ואף אחד לא ענה.
היא חיכתה עד שבע, חשבה שהקדימה דקה, והמשיכה לדפוק ועדיין לא ענו לה. היא פתחה את הדלת ונכנסה בעצמה, ופתאום רואה שהרבי לא כתמיד שהוא יושב עם הפנים כלפי הדלת כשהוא ערני לגמרי אלא יושב עם הגב לכניסה, עיניו סגורות ונראה שהוא כלל לא נמצא כאן.
האחות נבהלה מאד, ומיד קראה לבני הבית לאשתו של הרבי וכולם נבהלו, עד שהזעיקו את הרבי שיגיע מהר.
הרבי הגיע, ראה את המצב של השווער, אבל לא נבהל כלל, ורק הרכין את ראשו כלפי פיו של חמיו הרבי הריי"צ, ושמע שהוא אומר בשקט את שירת הים בטעמים.
הרבי אמר לאחות ולבני הבית שהכל בסדר גמור ולא צריך להבהל, רק להמתין בסבלנות. כעבור זמן מה הרבי אכן התעורר מאיפה שהיה וחזר לתפקד כרגיל. באותו לילה, שתים עשרה שעות אחר כך, קבלו טלגרמה מרוסיה או מפולין שהיתה קבוצה של חסידים שהיו צריכים בסכנת נפשות לעבור את הגבול, ואם היו תופסים אותם זה היה פיקוח נפש ממש.
השעה בה הצליחו בסיעתא דשמיא גדולה לעבור את הגבול בשלום, זו היתה בדיוק השעה שהרבי היה בדבקות ואמר "אז ישיר" בשקט.
כך, מסיים הרבי את הסיפור לחסידים בפאריז, תדעו לכם שהרבי נמצא ביחד עם כל אחד, ובפרט עם החסידים הקרובים הוא בדבקות עמם כל הזמן, ובמיוחד בעת צרה. כשמישהו מהחסידים נמצא בצרה הרבי איתו ביחד, ומעורר עליו רחמים, כאילו אוחז בידו בכח ומוציא אותו מהצרה.
בזכות קוראים כמוך – נשמיע את הקול היהודי ונשנה מציאות!
הפוסט שקראת עכשיו, לא במקרה נמצא כאן, בקול היהודי. צוות הקול היהודי משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לגולשים שלנו חדשות ומידע שאין בשום מקום אחר, ולתת במה לקול היהודי, שפעמים רבות מושתק בידי כלי התקשורת והרשויות במדינה.
כעיתונות עצמאית, אנו פועלים ללא מטרות רווח. כעת יצאנו לקמפיין גיוס המונים מוגבל בזמן, כדי להקים מערכת תחקירים חדשה שתיצור שינוי משמעותי במציאות.
הצטרפו עכשיו לפרויקט – והיו שותפים בתקשורת יהודית-ערכית ועצמאית
פורסם לראשונה בעלון ואביטה מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
