היום חל חג הגאולה של האדמו"ר האמצעי מחב"ד, רבי דובער שניאורי.
בחודש חשוון ה'תקפ"ז, בעקבות הלשנה שבדה מליבו אדם בשם שמחה קיסין על אדמו"ר האמצעי, כי הוא מתכנן למרוד במלכות, בכך ששלח שוחד לסולטן הטורקי, ושבית מדרשו נבנה במידות בית המקדש, נאסר ר' דובער בכלא הרוסי. ביום י' כסלו, שוחרר הרבי מהמאסר בהוראתו של שר המחוז שחשף כי ההלשנה היית עלילת שווא בלבד. יום זה נחגג גם היום כ'חג הגאולה'.
אתמול חל גם יום פטירתו והולדתו של האדמו"ר.
רבי דובער נולד לאביו רבי שניאור זלמן, האדמו"ר הזקן מייסדה של חסידות חב"ד, בעיר ליאז'נה לאחר 14 שנות נישואין בהם נולדו לאדמו"ר הזקן ולאשתו מרת שטערנא בנות בלבד. רבו של אדמו"ר הזקן, המגיד ממזריטש שהיה תלמידו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש, הורה לו להשתדל במצוות הכנסת אורחים וכך יזכה בבן. כפי שנאמר בפסוק "במה יזכה נער את ארחו", על ידי אירוח יזכה לנער. עוד אמר לו המגיד ממזריטש, כי בליל הברית יזכיר את אשר אמר לו ולמחרת יקרא לבנו על שמו, דובער.
כך היה, ובט' כסלו ה'תקל"ד, שנה לאחר פטירתו של המגיד, נולד הבן שנקרא על שמו, דובער. לילה קודם הברית, סיפר אדמו"ר הזקן את דברי המגיד בנוכחות רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקליסק.
בגיל 16 נודע כבקי בתורת הנגלה, בקבלה ובחסידות, ואביו מינה אותו להדריך את האברכים בעיירה. סיפור חתונתו של רבי דובער מפליא. עוד קודם לכן, בשנת ה'תקמ"ח, התאונן ר' יעקב, שהיה מלמד עני בעיירה ינאוויטש, כי ראשו טרוד כיצד יחתן את שלושת בנותיו שהגיעו לפרקן, ולכן אינו מצליח להתפלל בכוונה הראויה. אדמו"ר הזקן הציע לפניו את בנו, דובער הצעיר, שנתן את הסכמתו לשידוך ובלבד שיצא לפועל במהירות האפשרית, וזאת על מנת שיכול לשמוע את מאמרי החסידות שיאמר אביו בחתונתו. וכך התחתן רבי דובער בגיל 14 עם מרת שיינא, בתו של ר' יעקב.
לאחר פטירתו של אביו בחודש טבת, התיישב ר' דובער בלויובאוויטש (שברוסיה), בי"ח אלול ה'תקע"ג, החל לכהן כאדמו"ר השני של חסידות חב"ד ומאוחר יותר זכה לכינויי אדמו"ר האמצעי. מספרם של החסידים הוכפל ואף שולש בימיו של ר' דובער לעומת מספרם בימי אביו. זקני החסידים יכלו לספר, כי בשנה הראשונה לנשיאותו, ברוסיה הלבנה לבדה, התווספו חמשה-עשר אלף חסידים ובשנה השניה, כל פלך צ'רניגוב הפך למרכז חסידות חב"ד.
לפני הסתלקותו, רמז הרבי לחסידים כי בשנת ה'תקפ"ח יהיו גזירות. בפעם אחרת אמר שכשאביו קיבל ייסורים כאשר נאסר בפטרבורג בפעם השניה, בהיותו בגיל 54, זאת הייתה בחירתו, ואת האפשרות השניה, הסתלקות, השאיר לו.
לאחר חגי תשרי חלה הרבי ונאלץ לשהות בנעז'ין שם היה במהלך מסעו להפצת דרכי החסידות. לילה אחד, התעלף הרבי מספר פעמים וביקש שילבישוהו בכותנת לבנה ופניו האדימו. אז, ישב הרבי והחל ללמד זכות על עם ישראל וביקש מהחסידים להיות שמחים שכן השמחה ממתקת הדינים.
ביום רביעי, ט' כסלו לשנת ה'תקפ"ח, החל הרבי בהתלהבות גדולה באמירת מאמר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו". לקראת עלות השחר, סיים את המאמר במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק במילים אלו והוא בגיל 54. כך קויים בו הפסוק "את מספר ימיך אמלא".
ספריו: דרך חיים, נר מצוה ותורה אור (שער האמונה ושער היחוד), אמרי בינה, עטרת ראש, שערי אורה, תורת חיים על חלק מפרשיות השבוע, פירוש המילות, ומאמרים על התורה, נ"ך, דרושי חתונה וקונטרסים (י"ח כרכים במספר).
