רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מיכל ספרין מקאמרנא נולד בכ"ה בשבט תקס"ו. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 12 גדל אצל דודו רבי צבי הירש מזידיטשוב, ולאחר חתונתו עבר לגור בפינטשוב ליד חמיו, שם החל לנהוג באדמו"רות ובמקביל שימש כדיין בזידיטשוב, עד שהעבירוהו מהרבנות. רבי יצחק אייזיק סבל בזיונות, סבל ואף רעב ללחם, ומאוחר יותר אמר שלמדרגותיו זכה בשכר הרדיפות שסבל באהבה ובשמחה. לימים עבר לגור בעירו של אביו, קאמרנא, בה חי עד סוף ימיו. רבי יצחק אייזיק נחשב לאדמו"ר המרכזי בחסידות קאמרנא, והיה אדמו"ר לאלפי חסידים ומחבר פורה בשלל מקצועות תורניים, בעיקר בקבלה בה היה בקי וחדשן עצום. עסק רבות בכתבי הבעל שם טוב, ובסיפורים ממנו ומתלמידיו. רבי יצחק אייזיק נפטר בן 68 שנה, בי' באייר תרל"ד.
בתולדות חייו של הרבי מקאמרנא שמור מקום הכבוד לספריו הרבים, שסיפורים רבים נכרכו בהם (תרתי משמע...):
פעם התאכסן רבי יצחק אייזיק במקום אחד, ונתנו לו לישון בחדר הספרים. בליל שבת ראה ספר מאיר מבין הספרים ובתחילה חשב שמדובר בדמיון, אך כשראה שהספר באמת מאיר הלך לבדוק באיזה ספר מדובר, וראה שזהו ספרו "נתיב מצותיך". למחרת בדרך למקווה החליק ושבר עצם ברגל, ואמר שהגיע לו זאת על שהיה לו קצת גבהות מזה שספרו האיר. מסופר שבפעם אחרת לא הצליח להירדם, משום שמהארון האיר ספרו "נוצר חסד".
בהקדמת פירושו לזהר 'זהר חי', מתאר בנו באריכות את תולדות הכתיבה: הצדיק התחיל בכתיבה לאחר פסח תרי"ז, ואחרי ארבעה דפים על שתי השורות הראשונות בזוהר ראה שזהו "מעין שאין לו סוף" והחליט להפסיק. (אז באו לבקש על חיי יהודי חולה, וכשאמר הצדיק שנותן לו במתנה חידושי הזהר שלו, החלים).
עשר שנים אחר כך הגיע לבקרו יהודי בן תשעים שנראה בריא וצעיר, ואז החליט רבי יצחק אייזיק שאם גם בדורו קיים דבר כזה - יתכן שגם הוא יצליח להשלים ספר על הזהר למרות גילו (59). באותו הלילה ראה את הבעש"ט שנתן הסכמה לפרושו והתחיל שוב לכתוב. בהתחלה כתב ברצף כמה שבועות, לא דבר עם איש ואכל ושתה רק לקראת הלילה. כך עד סיום הקדמת הזהר לספר בראשית. כשראה שהדבר פוגע בבריאותו, הקציב זמנים קבועים לכתיבה. בכך המשיך עד ערב פסח האחרון בחייו, והגיע עד מאמר הזהר על דברי ה' למשה "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה": [תרגום:] "'רב לך' באור השמש שהיה לך, 'אל תוסף' שהרי זמנו של הירח בא, והירח לא יכול להאיר עד שיבוא השמש. אך 'וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו': אתה שאתה הוא השמש, עליך להאיר לירח (הוא יהושע), והרי נאמר 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם' וגו' (חיים כולכם היום)". אחרי פסח חלה, ובקש שיביאו כתב היד בכדי להמשיך ולא לעמוד במאמר זה, אך לא אסתייע מילתא ובכך הסתלק.
רבי יצחק אייזיק חי במשך חיים שנים, ונפטר בי' באייר, נצח שבנצח. מורגש בסיפורו כמה הייתה נצרכת נצחיות החיים בכדי לכתוב את תורתו השופעת, שפירושו לזוהר הוא כנראה גולת הכותרת שלה. כיצד זוכים לאריכות ימים כזו? מהפסוק "אורך ימים בימינה", ניתן ללמוד כי אריכות החיים שבנצח באה לו בזכות החסד והאהבה, ה"ימין מקרבת" ששלח דרך ספריו בכדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים (כתיבה מתוך מגמת קירוב, מתאימה לכך שבימין גם אוחזים את העט לכתיבה).
נוסף לכך שכתב ספרים רבים, אהב גימטריות ומספרים ועסק בסיפורים, גם שם משפחתו, ספרין, מתפרש בעברית כ'סופר' והאור הזורח מספריו מזכיר מראה של אבן ספיר בוהקת (כידוע בקבלה, מספר, סיפור ואור הם שלושת מובני השורש ס.פ.ר ומציינים שלוש בחינות של כלים). אם כן, על הרבי מקאמרנא ניתן לקרוא את הפסוק "לשוני עט סופר מהיר". פרט לקשר הפשוט שלו לפסוק, בגימטריה שלו רמוזים באופן מופלא שנות חייו: ממוצע כל אות בפסוק שווה בדיוק חיים, ובמספר קטן עולה הפסוק חמישים – הגיל בו החל לכתוב את פירושו על הזוהר. העט שהוא אוחז בימינו הינו עצה טובה שנתן ליהודים בספריו, בהיותו בן חמישים לעצה (אותו העט גם מבחין בין עיקר לטפל, דבר הנחוץ מאוד במלאכת הכתיבה). זו הדרך להיות סופר טוב, שספריו טובים ומאירים כשם שמאירים מעשים טובים.
הגיל בו נפתחה כתיבת הפירוש לזהר קשור באופן בו הסתיימה – פטירתו באמצע ספירת העומר תוך עיסוק בפטירת משה רבנו: על משה רבנו נאמר כי השיג את שער החמישים, ונתן את התורה ביום החמישים לספירת העומר. ההקבלה בין רבי יצחק אייזיק למשה רבנו בולטת מאוד בסיפור ונוכחת גם במקומות רבים בספריו. מעניין לנחש מיהו היהושע שלו, ה"פני לבנה", מפניו שקע.
משה הוא "ספרא רבא [=הסופר הגדול] דישראל" וגם "רעיא מהימנא" ולא פסיק טעמא ביניהם, אך אצל ר' יצחק אייזיק הנהגת העדה ונתינת התורה לא חיו בשלווה זו לצד זו: כך אמר בעל הייטב לב, שבתחילה באו לקאמרנער הרבה חסידים ואחר כך התמעטו, אבל בנסיעותיו תמיד נאספו אליו רבים. והסביר שבשמים היתה נחת רוח גדולה מחיבוריו, לכן פעלו שלא יגיעו אליו אנשים ויפריעו לו - מה שאין כן כשהוא ממילא בדרך...
בסיפור הבא מומחשים באופן מעניין המחלוקת עליו, שגרמה להתמעטות החסידים, וגם חשיבותו בשמים:
יהודי מלבוב הגיע לדברי חיים מצאנז, וספר לו שבימים אלה נמצא בלבוב הרבי מקאמרנא להשגיח יום-יום על הדפסת חומש היכל הברכה. הרבי אמר - תגיד לו בשמי שלא ידפיס פירושו, שהוא קבלה, על החומש. כשיצא הלך אחריו הרבי מגארליץ ושאל: מה דברת עם אבי? וענה לו. שאל אותו: מה אתה מתכוון לעשות? וענה - מיד כשאחזור ללבוב, אלך ואומר לו. אמר הגארליצער: אתן לך עצה. לפני שתלך אליו תשתווה עם החברא קדישא...
וסיפור לקינוח לימים אלה: פעם היה רבי יצחק אייזיק בוואלאווע בעת מגיפה, ואחר שעלה לתורה בשבת אמר במי שברך "בעבור שנדר תתק"ס גוים בעבור יהודי אחד"... ומתו הרבה נכרים ואף אחד מישראל לא מת, עד שהגוים אמרו שהרבינר קלל אותם והוצרך לברוח משם.
