פולמוס אומן - הרב אריאל לוי עונה למגיבים

אחיי ורעיי האהובים והחביבים. 

קודם כל דברי חשוב לי מאוד להדגיש שחסידי ברסלב כולם חקוקים הדק היטב על לוח ליבי באהבה עזה עד מאוד, בחיבה גדולה. והלוואי אזכה שה' ישים חלקי עמהם. 

האמת היא שכל יהודי שמלא ברצונות וכיסופים להתקרב לה' בעת הזאת עם ריבוי הנסיונות מבית ומחוץ, הוא בוודאי יקר וחביב עד מאוד. צריך רק לחזק את נשמות ישראל, ובשום אופן לא להחליש יהודי בדעתו.

בדורנו, מצד אחד הכאב עצום וההרגשה היא כפי שמיטיב לדייק מורנו הרב רבי נתן מברסלב בליקוטי תפילות: ש"הגיעו הימים אשר אין לנו בהם חפץ כי ארך עלינו הגלות" והתקיים בנו הפסוק "ותרד פלאים אין מנחם לה". ומצד שני כל כך מרומם ומחזק משמח ומנחם לראות את עמך ישראל ש"כולם חפצים ליראה את שמך ומשתוקקים לעבודתך בכלות הנפש".

אין לי שום כוונה "לקרר" חלילה אף אחד מהנסיעה לצדיק. גם אני יודע ומרגיש בעצמי שרבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב עושה פלאות עם המתקרבים אליו, נוטע בהם רצונות לקדושה, אמת וכוח. רבנו הקדוש עושה דברים שאין בשום מקום אחר. אין את מה שהוא נותן בשום מקום אחר. הוא כבר אמר "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".

עם זאת כשיחת חברים שחפצים בקרבת ה' באמת אני חש שיש צורך לשתף בדברי אלקים חיים את החברים. להתבונן בעין האמת מה רצון ה' מאתנו, ולא ללכת שבי אחרי בשר ודם. לפעמים נדמה שאנחנו עוצמים עיניים מדברי אלקים חיים הכתובים בתורתנו הקדושה. ואדרבה, אשמח למי שיאיר את עיני בזה, כי גם אני מתגעגע עד מאד להסתופף בצל הצדיק ואנשיו.

תופעה ידועה היא שהרבה מאתנו שגדלו במוסדות חינוך שבהם הדגישו לנו את החשיבות של כלל ישראל והציבוריות, הרגישו שלא נותנים מענה לנפש הפרטית וחיבוטיה. והנה כאשר למדו את ספרי רבנו הקדוש או שמעו שיעורים בספריו משיבי הנפש, כמו ננסכו בהם חיים חדשים. הנה סוף סוף יש מי שמדבר אלי למצב שלי. שמבין אותי. שמחזק ומנחם משמח ומעודד. 

אך נדמה שלעיתים נסחפנו ללכת שבי אחרי אנשים (גדולים ככל שיהיו) ואולי נעצמו עינינו?

מכל התגובות שקיבלתי (גם המזלזלות, באישי) לחיבוטי הלב ששיתפתי במאמר הקודם, לא מצאתי תשובה הולמת המתייחסת למקורות שהבאתי. ולכן אני פונה אליכם באהבה רבה ושואלכם כחבר, ואשמח שתשכנעו אותי. 
בברסלב מדברים היום הרבה על לימוד תורה. התחזקות. על תפילה. על שמחה. על קדושה. אבל איך יכול להיות שנושא כל כך חשוב ומודגש בספרי רבנו הוא ארץ ישראל, מוזנח, או לא נדרש ולא מקבל את המקום שמגיע לו?? 

וכי קל בעיננו מה שנקרא בפרשת כי תבוא "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך וירשתה וישבת בה?". הרי זאת "הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו"?!

בכל שנה לפני ראש השנה אנחנו קוראים בסיום פרשת נצבים את הפסוק הנפלא: "לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם".  ולשונו המופלאה של אור החיים הקדוש על פסוק זה "שטעם חפץ בחיים הוא לאהבה את ה'...כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך?" ואת זה אפשר להשיג רק בארצנו הקדושה, כפי שחותם הפסוק במילים "לשבת על האדמה", ומפרש עליו אור החיים הקדוש ואומר:  "ודבר זה הוא גם כן מהשגת השלמות, כי ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה. וצא ולמד ממאמרם ז"ל (כתובות קי"א) שכל ההולך בה ארבע אמות יש לו חלק לעולם הבא שכולו חיים"!

ומה שציוה רבנו הקדוש לבוא אליו על ראש השנה, אין ספק שאין זה מארץ ישראל אל מחוצה לה חלילה, שהרי כך עולה הכיוון של כל תורתנו הקדושה-מחוץ לארץ אל הארץ ולא להיפך. (וכך מקובל מכל מקורות קודש וגם אצל זקני חסידי ברסלב מהדור הקודם כמו רלו"י בנדר זצ"ל רבי שלמה וקסלר זצ"ל ועוד, וכעת יצא קונטרס של המקובל החסיד הרי"מ מורגנשטרן שמסביר בהאחבה על מעלת הקיבוץ בארצנו הקדושה עיי"ש).

וכי נעלמו מאתנו דבריו הקדושים של מוהרנ"ת זי"ע (ליקוטי הלכות אורח חיים ב דה"ב ד' עיי"ש באורך) "כי כל עבודתנו בימים הקדושים הללו בראש השנה ועשי"ת וערב יום הכיפורים ויום הכיפורים וסוכות וארבעה מינים, הכול היא כדי לגלות קדושת ארץ ישראל כדי שנזכה לבוא לארץ ישראל שזה עיקר קדושת איש הישראלי כמו שאמר רבנו ז"ל בשעה שהגיד לעמו התורה הנוראה הנ"ל שאמר אז בזה הלשון מי שרוצה להיות איש ישראלי דהיינו שילך מדרגה לדרגה אי אפשר כי אם ע"י ארץ ישראל"?

יש עוד הרבה מה להאריך ובע"ה המשך יבוא.

אוהבכם מוקירכם ומעריצכם עד בלי די,

אריאל לוי
עיה"ק חברון תובב"א