דוד וליבא ילין נולדו בפולין. דוד היה סוחר אמיד ותלמיד חכם שקבע עתים לתורה. לזוג נולדה בת אחת בשם חוה, אבל לאחר מכן עמדה ליבא מלדת. עשר שנים עברו, וכל הרופאים והסגולות לא הועילו. דוד וליבא החליטו לעשות מעשה ולעלות לארץ ישראל – אולי זכות הארץ הקדושה תעמוד להם לזכות לבנים. אבל חבריהם אמרו להם: השתגעתם? העלייה לארץ מלאת סכנות, ביבשה ובים. דוד וליבא השתכנעו ונשארו במקומם.
כעבור שנים אחדות, נעשה דוד חולה אנוש. בצר לו, נדר נדר שאם יתרפא יעלה לארץ ויהי מה. ה' שמע לתפילתו והוא החלים. דוד הזדרז למכור את כל רכושו, ויצא עם משפחתו לארץ המובטחת, וכך הגיעו לארץ בשנת תקצ"ד (1834). משפחת ילין השתקעה בעיר ירושלים, דוד נעשה לאחד מראשי הקהל, הוא עסק ברכישת אדמות סביב ירושלים ועסק במסחר ובפעילות ציבורית.
לאחר כחמש שנים, פרצה מגפה שהפילה חללים רבים והגיעה גם לירושלים. כל משפחה הכינה לעצמה אוכל לימים רבים והסתגרה בביתה עד יעבור זעם... בשכנות למשפחת ילין, התגוררה משפחת הורביץ, איש ואשה ולהם ילד קטן בן שלשה חדשים בלבד ושמו לייב. המחלה הגיעה למשפחת הורביץ, ושני ההורים מתו ביום אחד... התינוק נותר לבדו בוכה, ואנשים חששו לקחת אותו מפחד המחלה המדבקת. אז קמה ליבא הצדקת והחליטה לקחת את התינוק. היא טפלה בו במסירות ואמצה אותו כבנה.
עברו ארבע שנים, והנה לדוד ולליבא נולד בן לאחר יותר מעשרים שנות עקרות! לשמחתם לא היה גבול והם קראו לבן יהושע. רבים מיושבי ירושלים באו לשמוח אתם, וכולם אמרו שודאי בזכות מעשה החסד זכו דוד וליבא לפרי בטן. דוד וליבא המאושרים הוסיפו לאהוב עוד יותר את לייב היתום שהביא לביתם שמחה כזו, ושני הילדים גדלו כאחים לכל דבר. כשנעשה לייב בר-מצוה סיפרו לו דוד וליבא על הוריו האמתיים, אבל המשיכו לגדלו כבנם, דאגו להשיאו אשה – והוא המשיך לראות בהם אבא ואמא.
יהושע ילין ולייב הורביץ היו מבוני ירושלים, ויחד הקימו את שכונת "נחלת שבעה" מחוץ לחומות העיר העתיקה.
[לפי ספרו של יהושע ילין "זכרונות לבן ירושלים"]
