מה אנחנו רוצים?

ההסכם עם אירן.

אם לשפוט על פי האמירות בתקשורת, התחושות בישראל נעות בין אכזבה מאובדן החיבוק החם, להדחקה שעדיין הכל בסדר, אמריקה לא תזנח אותנו, לא באמת. נהיה קצת נחמדים, נחייך יפה, והכל יהיה בסדר..

כך או כך, נראה שמתקרב היום בו מדינת ישראל תאלץ להכריע האם היא מתכוונת להילחם על עצם קיומה בעצמה. שאלת הגרעין האיראני היא כמובן רק אחת מבעיות הקיום כאן, אך היא מצלצלת חזק יותר, ומקשה על המשך ההרדמות שכה אהבנו..

"העולם לא יתן לנו"

במשך השנים התרגלנו לשמוע את טיעון המחץ שמולו תמיד נאלצנו לסגת מכל חזון ומכל שאיפה: "זה לא ריאלי. העולם לא יתן לנו"

הטיעון הזה כוחו יפה למסמס כל רצון להגדיר את זהות המדינה כיהודית, את השלמת שחרור חלקי המולדת, את הטיפול הנכון באוכלוסיה הערבית תומכת הטרור ועוד רבות, שלא לדבר על חזונות מרחיקי לכת אף יותר, משיח, בית מקדש וכו'.

זה לא ריאלי. העולם לא יתן לנו בחיים. אז למה בכלל לדבר על זה?

הזויים, משיחיים, סהרוריים, מנותקים, ושאר כינויים. ככה קוראים כאן לכל מי שמנסה להתעלם ממורכבות המצב העדין ומהרגישות הבין לאומית, ומנסה להגות בשאלות ילדותיות כמו 'מה טוב לנו, היהודים?', 'מה אנחנו היהודים היינו רוצים שיקרה כאן?'. זה לא רלוונטי, העולם לא יתן לנו, אז צאו מהסרט שלכם ותתחילו להתמודד עם המציאות..

התרגלנו שכל דיון מהותי מוסט לשאלת הריאליות. יתנו לנו או לא, 'יעבור מסך' בעולם או לא. לדבר על מה היינו רוצים ומה הן בעצם השאיפות שלנו, היהודים, אלה שאלות ילדותיות ולא רציניות.

לשאול את עצמנו

אבל בואו בכל זאת, נהיה לרגע קצת הזויים, מה אכפת לכם, בסדר? בואו נניח זמנית את הסכמת הקהילה הבינ"ל או אי הסכמתה בצד, טוב?

אז ככה, עכשיו, בינינו..

מה אנחנו, היהודים, היינו רוצים?

בלי שאף אחד ישמע, יש לנו איזה כיוון שהיינו רוצים שיקרה?

אממממ...

שאלה טובה, הא?

קצת קשה לענות, נכון?

אולי כי עד היום לא כל כך חשבנו על זה..

לשם, לשאלה הזו עוד לא הגענו בעצם. נתקענו כל השנים בשאלת גבולות הגזרה מה 'מותר' לנו ומה 'אסור' לנו. ל'מה אנחנו רוצים?' עוד לא הגענו..

אז אולי סוגיית הגרעין האירני גם מיטיבה אתנו בסופו של חשבון.

אולי דווקא בעזרתה נשתחרר עוד קצת מעבדות לחירות.

כי אם מבחינת אומות העולם זה לגיטימי שינופפו מולנו בחרב השמדה (ואולי אף למעלה מזה, ה' ישמור) וכנראה שבעניין הזה אנחנו די לבד, אז אולי, אם כבר, שווה לנו להיות לבד בעוד כמה עניינים מהותיים?

אולי נתחיל לחזור לעצמנו, ולשאול את עצמנו, על הדרך, עוד כמה שאלות? אולי נשכיל לנצל את הרגע, שגם ככה אנחנו קצת לבד עם עצמנו, ולחשוב מה בעצם אנחנו היהודים רוצים?

אז מה אנחנו רוצים?