השנאה גואה

אולי אתה חי בעיקר בתוך היישוב שלך ופוגש אנשים כמוך, אבל אל תתפלא אם כשתצא העירה בימים אלו תרגיש שאנשים קופצים עליך. בפרט אם יש לך זקן ו/או פאות.

אולי נהג האוטובוס יצעק עליך שהמסכה שלך לא מכסה את האף, למרות שלחצי מהנוסעים הוא ויתר ובחר להעלים עין.

אולי הפקידה בבנק תנזוף בך על לא דבר, או על טעות פעוטה ונורמלית.

ועוד משהו, כשאתה יוצא החוצה לסידורים, אל תשאל שאלות מיותרות. כל שאלה תמימה עלולה להתקבל בהאשמה קשה, ולאחריה רינונים על ההתנהגות של הדתיים.

כאילו אנשים מסתובבים עם בטן מלאה על הדתיים ורק מחכים לתנועה קלה שתוכל להדליק אותם כדי לשפוך עליך.

אז שיבוש הסדרים וחוסר האונים שמולו מציבה אותנו הקורונה מלחיץ וגורם לנו לשבת על קוצים. בעולם מחפשים אשמים ונטפלים ליהודים, ובארץ יש נטייה לזהות את הנגיף עם הדתיים והחרדים (נכון, גם אתה מביט מבחוץ על החרדים ורואה אותם כאחרים, אבל בשביל החילוני אתם בדיוק אותו דבר).

גלי השנאה, האלימות, ובמיוחד האלימות המילולית של התקשורת, גם כאשר אינם קשורים לדתיים וחילונים, מציפים הרבה פסולת למעלה. הפער ההולך וגדל שבין חיי התום היהודיים לחיי המתירנות החילוניים מביא לתחושת זרות וריחוק שנעה בגלים, לפעמים היא נשארת על אש קטנה ולפעמים עולה וצועקת. היום היא גואה.

טוב, זה המצב. אז מה עושים? איך מקדשים שם שמים במציאות הזו?

העיקרון הוא פשוט, כפי שנכתוב מיד, אבל דורש מאיתנו להיות מוכנים לזה מראש. כשקובלים נגדך עם הרבה אמוציות זה מערבב אותך מבפנים, וקשה עד בלתי אפשרי להגיב נכון ובצלילות הדעת. אך אם התכוננת לזה מראש – ידך על העליונה.

מצד אחד – אל תתנצל. (אלא אם במקרה באמת היית לא בסדר). ההתנצלות הרי היא כהודאה, וכאן היא משפילה כבוד שמים, ח"ו. אז אל תתכופף, תתנהג בחופשיות, תשאל בלי להסס, ואל תתפעל מהצעקות, שלא תקבל תחושה שמגיע לך פחות מכולם.

ומן הצד השני – אל תצטדק, אל תתנצח. אל תענה ותסביר למה הצדק אתך, אל תאשים בחזרה, אל תצעק חזרה. תתייחס לזה בסלחנות ובאצילות. תהיה מעל זה. אל תיכנס לקטנוניות הזו.

תהיה לארג'. תתעצם בתוכך שאתה נשאר גדול ויכול לתת לקטן שמולך את מבוקשו הקטנוני. "בבקשה", "אין שום בעיה", "מה שתגיד, בכייף". אך שים לב, שאינך עושה זאת מתוך נחיתות, אל תביט אליו מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה, מתוך חמלה ואהבת נשמות ישראל הדאובות.

אין תשובה ניצחת מזו. השדר שאתה מעביר מן המקום שבו אתה, גדול לאין ערוך מאלף מילים. בכלל, המילים המושמעות הן לא הנושא כאן. יש כאן רק הבעת רגשות, ותו לא. לטענה רגשית נצרך מענה רגשי, התוכן לא כ"כ רלוונטי.

"אם רעב שונאך האכילהו לחם". ברגע הראשון הוא נראה כמנצח, אבל זה מחלחל ומחל לנקוף בו מבפנים. מתוך חוסר אונים אל מול תגובתך השקטה הם עלולים בתחילה להתפרץ עוד יותר, אך אל תתפלא אם חלקם יבקשו את סליחתך עוד באותו מעמד.

התדר נקלט מהר מאוד גם בקרב הסובבים, עדי הראיה והשמיעה, ומקדש שם שמים. הם שמים לב שאתה בלתי פגיע, אתה באמת מעליהם, אתה חי באיזה מקום טוב, אצילי, שהם כ"כ זקוקים לו.

ולבנו נשא לשמים להצליח דרכנו בפרט ובכלל, ושמהרה תחזינה עינינו כיצד גלי השנאה הללו הרי הם כהוצאת המוגלה בדרך לרפואה שלמה והחשת הגאולה.