יציאת מצרים תשע"ז

[בדברים הבאים אין חידוש מיוחד, אבל נראה לי שיש תועלת להזכיר אותם היום. את הנקודה העיקרית שמעתי מפי הרב יהושע שפירא שליט"א ויישר כוחו.]

בכל יום אנו מזכירים את יציאת מצרים, "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"[1]. יציאת מצרים אינה רק יציאה פיזית מעבדות לחרות. התורה מדגישה גם את היציאה מטומאת מצרים. כך קראנו בפרשת אחרי מות, בהקשר לאיסורי גילוי עריות המטמאים אותנו: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ... וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ... אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה"[2]. כפי שהתורה מדגישה (שם), זהו גם תנאי לכך שהארץ הקדושה לא תקיא אותנו, חס ושלום.

מעבר לאזהרה הכללית על גילוי עריות, יש משהו מיוחד הנקרא טומאת מצרים. כך אומרים חז"ל: "בחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים"[3]. נשים לב שההדגשה אינה על המעשה הפסול אלא על כך שהוא היה נורמה חברתית מקובלת. מצרים היתה ממלכה מפוארת, שיא הקדמה והחכמה, ואולי דוקא משום כך החליטו המצרים שאפשר לקבל דגמים שונים של "משפחה". בדיוק כמו שקורה היום במדינות מודרניות בהן ניתן בשנים האחרונות מעמד חוקי לנישואים מסוג כזה. זה לא חידוש, מצרים חיה וקיימת (ונראה שאף מתפשטת).  

מחנכים והורים בציבור הדתי מתלבטים כיצד להתייחס לתופעות כאלה. אז הנה לנו הגדרה יסודית שיש עליה הסכמה רחבה של כל יהודי מאמין: לצאת ממצרים פירושו, קודם כל, לשים לב שנורמות כאלה הן טומאה. ישנו דיון נפרד (וחשוב) כיצד להתייחס למי ששקוע בטומאה הזו, כיצד להסביר זאת למי שרחוק מחיי תורה ומצוות, וכיצד להתמודד עם בעיות שונות בחיי היחיד והציבור. אבל במעגל הפנימי של הציבור הנאמן למסורת ישראל, המחנך את בניו ותלמידיו בדרך התורה – הבסיס הוא לצאת מטומאת מצרים.

ונקודה עיקרית נוספת: לעולם לא היינו יוצאים ממצרים לבד. רק הקב"ה הוציא אותנו משם. "בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"[4]. גם היום, כדי לצאת מטומאת מצרים, עלינו לחזור לאמונה בה' המוציא אותנו משם. פירוש הדבר למעשה: התמודדות נכונה עם מעשים ונורמות כאלה יכולה לבוא רק מתוך אמונה עמוקה: הקב"ה אמר שזו טומאה, והקב"ה יכול להוציא אותנו ממנה. הסברה בדרכים אחרות יכולה להניב פירות מסוימים אבל אין ערובה שהיא תצליח. כל עוד איננו באים בשם האמונה והתורה, לא ברור מי ינצח בויכוח עם כל חכמי מצרים על טבע האדם ועל צו מוסרי מוחלט. את הזכרת יציאת מצרים אנו אומרים בסיום קריאת שמע: רק לאחר שמכריזים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" אפשר להגיע ליציאת מצרים אמתית.

[1] במדבר טו, מא.

[2] ויקרא יח, ג.

[3] ספרא במקום. וראה שולחן ערוך אבן העזר כ, יא. ובפירוש 'העמק דבר' ויקרא שם.

[4] כפי שמוסבר בספר התניא פרק מז.