כוחו של ניגון

ב"ה

שנה טובה מתוקה

אנחנו קצת בפיגור... עכשיו מוצאי יום כיפור. אנחנו בחיות גדולה כאן, וממש רוצים להתחיל לשתף אתכם במה שקרה. קודם כל אבל אנחנו צריכים לסיים עם החוויות מראש השנה. כי זה גם היה ממש מטורף.

אז היינו בערב ראש השנה. הכנות... בין לבין אני מכריח את עצמי להסתגר בחדר ולחזור עוד פעם על הלכות שופר ושאר התוכנית הרוחנית לחג. בינתיים הבחורים שלנו ממשיכים לעבוד עם המטיילים על שאר ההכנות הטכניות. לראש השנה וליל הסדר מביאים לבית חב"ד חברה הודית שהופכת את כל הבית ומשווה לו מראה של אולם שמחות יפה. זה עושה אחלה אווירה, אווירה מלכותית.

אורה הכינה שלט ענק ומושקע עם ראשי התיבות של השנה החדשה לפי מה שהרב גינזבורג לימד - תשע"ח: תהא שנת עולם חדש. רציתי לדבר בערב על הנקודה הזאת. טוב, נראה שהכל מוכן. לקראת השעה 18:00 אנשים מתחילים להתאסף וזורמים עוד ועוד יהודים לבושים בבגדי חג.

האווירה בבית חב"ד מורכבת תמיד עפ"י המטיילים שנמצאים בו. תמיד אנחנו מתפללים שיגיעו גם מטיילים זורמים וכיפים שיעזרו ביצירת אווירה טובה. ברוך ה' לחג הזה קיבלנו כמה חבר'ה בראש טוב ממש! לנהל אירוע כזה של 250 איש זה קשה, במיוחד בחג, בלי רמקול, אבל כשיש אנשים שעוזרים זה יותר קל. התחלנו ערבית. מאוד חם כאן. אנשים ממש מתאמצים כדי לעבוד את ה' ולהתפלל. התפילה נגמרה ואני רואה שממשיכים לבוא עוד אנשים.  

פתחנו באיזה שיר מוכר ושמח והתחלנו לערוך את הסדר של ליל ראש השנה. קשה לתקשר עם ציבור כל כך גדול. הבית חב"ד יושב על הכביש וזו רחבה פתוחה, דבר שגם מאוד מקשה, אבל איכשהו מצליחים. בסופו של דבר כל האנשים שהגיעו נהנו מאוד והיה אירוע שמח.

אחרי שהמסה הגדולה התפזרה נשארנו להתוועד עם עוד קבוצה עד מאוחר. לתפילה בבוקר לקח קצת זמן עד שהתאסף מניין, ובסביבות עשר התחלנו והתפילה התארכה והתארכה בשפע של שירים וריקודים. כל הזמן התאספו עוד אנשים וככה היתה חיות גדולה. לתקיעת שופר היינו כבר כמאה אנשים.

זכור לי איזה בחור אחד מתוק במיוחד שהיה עם קבוצה של חברים שכל הזמן ניסו למשוך אותו לבוא איתם לכל מיני מקומות. היתה לו מלחמה קשה אבל הוא התאמץ ובסופו של דבר נשאר איתנו כל התפילות. גם בשבת. ופשוט ראו שמחה מיוחדת על הפנים שלו.

תשליך עשינו על הגשר מעל הגנגס. באו איתנו הרבה אנשים והיה שמח. תוך כדי הקיפו אותנו להקה של קופים אז היינו צריכים להתקפל משם כדי להמשיך לפגוש יהודים ולזכות אותם במצוות היום.

גם מהטבילה בנהר בערב החג וגם מהתשליך יצאתי עם מסקנה: בדרך כלל המקווה מטהר את הטמאים. אבל בנהר הזה, סמל העבודה זרה של הודו, עם כל הטקסים והאלילים שקשורים לנהר הזה, הטבילות שלנו ואפילו החטאים שאנחנו זורקים אליו מועילים לטהר אותו קצת...

אחרי הסעודה הראשונה בליל החג, שאר הסעודות היו משפחתיות וכיפיות [100-30 איש]. בליל שבת תשובה אחרי הסעודה התפתחה התוועדות חסידית ממש. המשקה נשפך כמים והלבבות של כולם נפתחו לניגונים והרבה דיבורים היוצאים מן הלב. באמצע שרנו י-ה אכסוף וכשהסתיים השיר בחור שישב לידי אמר לי שתוך כדי הניגון עלתה לו תחושה חזקה "שפשוט ברור שאשמור את כל השבתות בחיים בעזרת ה'!".

נסיים כהרגלנו עם סיפור יפה: מסתובב כאן כבר שלושה חודשים בחור אחד שמאוד אוהב אותנו אבל משום מה מגיע לבית חב"ד רק לעיתים רחוקות. כל כמה זמן אנחנו רואים אותו ברחוב או במסעדה ומדברים הרבה עם הרבה חמימות. כל הזמן הוא נפגש עם הודים והולך לטקסים ו'מקדשים' אבל כאמור משום מה הוא מפחד לבא לבית חב"ד. יום אחד הוא אמר לנו משהו יפה. "נכון שאני הולך הרבה למקדשים וחוקר הרבה את הדתות השונות כאן, אבל כל פעם במהלך הטיול שאני נמצא בסיטואציה מסוכנת אני ישר צועק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' - לא יכול לוותר על זה, זה בדם!".