כל הכיוונים נחקרים

ביום הרצח ולאחריו עת הארץ רעשה געשה לאור צו איסור פרסום בשמועות מסמרות שיער על רצח אורי אנסבר הי"ד. מצאה המשטרה להודיע כי:

לאחר מציאת הגופה נעצרו חשודים פלסטינים אך הם שוחררו בתום חקירה קצרה. במשטרה מדגישים כי כל הכיוונים נחקרים – גם האפשרות שמדובר ברצח על רקע לאומני וגם האפשרות שמדובר באירוע פלילי.

מדגישים, הפעם זה הגדיש אצלי את הסאה.

ונפלה בראשי התובנה שאורי אנסבכר נרצחה באכזריות פעמיים. גם על ידי הרוצח הערבי וגם עם מותה בהצהרות המשטרה והשב"כ.

חילול כבוד המת אינו רק פיזי – יש חילול גדול ממנו שהוא ביזוי המת בשקר שיודעים שאין לו אחיזה במציאות.

"מדובר באירוע פלילי" – משפט כביכול ניטרלי, אך מאשים – זורק את הבוץ בשמו הטוב של יהודי שחטאו היחיד שהינו יהודי. והופך אותו לא לנרצח אלא לשותף לאיזה אירוע פלילי לו הוא היה צד שנגמר ברצח.

אולי רקע רומנטי, אולי הבחורה התמימה היא שתקפה, אולי.

ואתה מגרד את הראש ואומר אך משגה הוא – פליטת מקלדת.

ונזכר בהדס תפוחי מעטרת שסטתה באופן לא ברור לכיוון משאית בעיקול שבו יש  מדי יום ויום זריקות אבנים והגשש שאיתר שאריות של האבנים על הכביש ועד היום "כלל הכיוונים נבדקים" – מהם אותם כלל הכיוונים?!

ולא נשכח את אשר פלמר ובנו הפעוט יהונתן ששם המשטרה הזדרזה להודיע שמדובר בתאונה – עד שאחרי כמה ימים של חקירת "כל הכיוונים" התברר שזה רצח בעקבות זריקת אבנים.

ולא נשכח את נתנאל עראמי, עובד הסנפלינג המסור ש"פלוני" חתך את חוט הסנפלינג שלו וגם הוא כל כיווני החקירה נבדקים ורק חודשיים אחרי רציחתו הותר לפרסום כי הוא נרצח על רקע לאומני. חייבים לציין שעד היום רוצחיו מסתובבים חופשי.

ועלה על כולנה רצח הרב משה טלבי שמשטרת ישראל קבעה כי מדובר בהתאבדות, הרב נסע מרמת הגולן לבקר את ביתו ונכדיו ו"התאבד" בכניסה לישובו, שרק אחרי שלוש שנים הוכר כנהרג בפיגוע איבה – עוד שם מכובס לרצח יהודים באשר הם יהודים.

כל היהודים היקרים האלו נרצחו פעמים הרבה – בראשונה על ידי רוצחים ערבים צמאי דם יהודי באשר הם יהודים.

ופעמים הרבה על ידי המשטרה והשב"כ והשד יודע מי עוד שבשם המטרה להשיג שקט כל האמצעים כשרים להסתיר, להפחית ולכסות את דמם של יהודים.  ואף מרשים לעצמם לשפוך את דמם בשנית.

שפך הדם בשנית נעשה לעיתים ברמז ולעיתים במפורש וכך נוטלים על עצמם "דוברים" עלומים את הזכות לחרוץ דין בדיני נפשות.

הרב משה טלבי – הכתימו את שמו ברצח עצמו! כך רב בישראל הואשם בציבור שעבר על האיסור של: “וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא … שהרי הוא אומר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, זה ההורג בעצמו”.

את נתנאל עראמי האשימו ברשלנות שהרי היה מדובר לפי המשטרה "בתאונת עבודה" שמי אשם בה? הנרצח עצמו.

משפחת פלמר והדס תפוחי? נמצאו כך על ידי חורצי הדין במשטרה כאשמים ברצח עצמם שהרי היה מדובר ב"תאונת דרכים".

והאחרון הגדיל, יהודיה שהולכת לה לטייל ביערות ירושלים נרצחת באופן מזוויע ונבדק אולי המדובר "באירוע פלילי"...

את האשמה המובלעת בצמד המילים הללו אפילו לא נעלה על הכתב.

אבל מה המניע החוזר על עצמו שוב ושוב של המשטרה והשב"כ לתת צווי איסור פרסום גורפים, ותוך כדי כך לרצוח את זכרם של יהודים רבים כל כך?

נקום ונקרא תגר.

תגר בלשון ההמנון המפורסם של זאב זבוטינסקי:

תגר

על כל מעצור ומיצר

אם תעל או תרד

בלהב המרד

שא אש להצית - אין דבר

כי שקט הוא רפש

הפקר דם ונפש

למען ההוד הנסתר

זהו שיש כאן קריאת תגר על בקשת שקט בכל מחיר. בקשה שגוררת בחובה התעללות וביזוי כבוד הנרצחים שאין להם פה להשיב.

בקשת שקט שמקיימת את מצוות כיסוי הדם ב"הידור" כשמדובר ביהודים

בקשת שקט שמטילה רפש במשפחות הנרצחים שבנוסף לאובדן הנורא נאלצות להתמודד עם הרפש המורעל שמוטל ביקר להם מכל, שהתאבד, שהתרשל במלאכתו, שנרדם בנהיגה, שנאנס או שנאנסה בשל היותה אישה או איש.

בקשת שקט שמוזילה בכל מחיר את דמו של יהודי באשר הוא. בקשת שקט שהיא רפש שמפקירה דם ונפש.

כי הרצון לשקט בכל מחיר – מצניע בהכרח את שפך דם היהודים כדי שחס ושלום לא תהיה תסיסה ציבורית שתאמר לצרותינו די.

להחניק באיבה את הדרישה הבריאה מהממשלה וכוחות הביטחון לנקמת דם אמיתית וראויה.

וכמה מילים אישיות לאור דמותה הקורנת של אורי אנסבכר.

נזכרתי במילות השיר של חיים גורי אחרי רצח כיתת הל"ה עד האחרון שבהם במלחמת העצמאות:

ראה, הנה מטלות גופותינו שורה ארכה, ארכה.

פנינו שנו. המות נשקף מעינינו. איננו נושמים.

כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר.

ראה, לא נקום להלן בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה.

לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענגים ודמומים,

לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער...

צמרמורת עוברת בגווי לאור המחשבה כי קיימת את מילות הבית הראשון של שיר זה מסופו לתחילתו כלשונו היה אשר היה ברציחתך על ידי ערבי שטוף תאוות רצח דם אישה יהודיה. את שאגת בגנים עת הרוח עוברת ביער כשסכין פילחה את בשרך.

צרחת בגרון ניחר כי רצית לאהוב, צעקת כי היו לך הרבה מיתרים שעדיין לא הספקת להרעיד בצלילים ענוגים שנעשו דמומים מדמך וגופך שצנח.

ואת שקמת להלך בדרכים לאורה של שקיעת חייך

פנייך שונו המות נשקף מעינייך.

והצטרפת ל" הנה מטלות גופותינו שורה ארכה, ארכה".

ובבית השלישי המשורר שם בפי הנרצחים:

לא בגדנו. ראה, נשקנו צמוד ומרקן כדורים, אשפתנו ריקה.

הוא זוכר מלותינו עד תם. עוד קניו לוהטים

ודמינו מתז בשבילים שעל-שעל.

עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם.

האמנם נאשם אם נותרנו עם ערב מתים

ושפתינו צמודות אל אדמת הסלעים הקשה?.

שוב בנסיבות אחרות יש האשמות אחרות כלפי הנרצחים.

ובימים ההם בזמן הזה קול דמי אחינו ואחיותינו  צועקים אלינו מן האדמה:

לא בגדנו. ראה... דמינו מתז בשבילים שעל-שעל.

עשינו ככל שנוכל...

האמנם נאשם אם נותרנו עם ערב מתים

ושפתינו צמודות אל אדמת הסלעים הקשה?.

אורי אנסבכר יקרה, אנו מבקשים ממך מחילה, ובטוח שלא עשינו לפי כבודך, בכך שפתחנו עוד כיווני חקירה, גם פליליים, ובכך הכתמנו לשעה את שמך הטהור. היי מליצת יושר עבור כל ישראל. לכי בשלום ותנוחי על משכבך בשלום, ותעמדי לגורלך לקץ הימין".