מטייל בספרים: טיול בספריית חסידות שעניצא

שמעתם פעם על חסידות שעניצא? האמת שלבושתי גם אני לא...

מתוך געגועים לבלוג, שבטעות נזכרתי בקיומו, החלטתי לצאת הפעם לטיול אקראי בהחלט – בלי קשר ליום הילולא, או לחיפוש מסוים – והגעתי לעיר שעניצא, ש"היתה עיר נכבדה, מפני היותה מלאה בעלי בתים חשובים, לומדים מופלגים, חסידים ואנשי מעשה, גבירים... חוץ מבית המדרש הגדול שבעיר... היו בעיר עוד ג' בתי מדרשים מלאים בבעלי בתים וחסידים, בית חסידי קאליביעל, בית חסידי פוריסוב, בית חסידי ראדזין וקאצק (שהתפללו יחד)... גם כמה כפרים מהגליל היו שייכים להרבנות של העיר שעניצא, כגון זאלעשי ולענקאוויץ – שגרו בה כשני מנינים יהודים, והיה להם גם ביהמ"ד בנוי' – ועוד כפרים קטנים".

על תולדות חסידות שעניצא – הנמשכת משעדליץ וקאלושין – אפשר לקרוא בספר עב-הכרס בית אבות, המכיל את תולדות צדיקי השושלת, כפי שרשם מזכרונותיו רבי אליעזר פלטיאל רויטבלאט משעניצא (שתולדות נדודיו – משעניצא עד בוגוטה שבקולומביה – מפורטות בחלקו השני של הספר, ודברי תורתו נלקטו בקונטרסי יד אליעזר שיצאו במשך השנים לכבוד היארצייט שלו). ההרחבה הרבה טפה מייגעת, אך הספר נותן את אוירת המקום והתקופה ומכיל המון סיפורים גדולים וקטנים מכלי ראשון, ו'על הדרך' סיפורי-צדיקים נוספים רבים שנצלו מתהום הנשיה.

בית אבות הוא גם שם המכון התורני הפורה של חצר שעניצא, השוכנת היום בברוקלין, ומונהגת על ידי רבי מאיר ויסבלום שליט"א. בניו – ר' יצחק, ר' יהושע-אשר ור' יוסף-יונה-גבריאל – מרבים לכתוב ולהדפיס, ומעבר לחידושי תורה שלהם (אותם ניתן למצוא לפי שמותיהם באתר היברו-בוקס), יש מספר ספרים חשובים שהוהדרו על ידי ר' יצחק ועלו לרשת:

משנת חכמים לרבי משולם פייביש הלוי מקרעמניץ (ח"א וח"ב) – מחותנו של המגיד ממעזריטש, חותנו של רבי אברהם המלאך וסבו של הרה"ק מרוז'ין (שסיפר כי אביו רצה לקרוא פייביש בברית, על שם סבו, אך 'איזה פנים היו לי אם הייתי נקרא פייביש?!', ולכן הוא מנע זאת...). בסוף חלק ב נוספו תולדות המחבר, שכוללים ארבעה נוסחים לסיפור המופלא של נישואי בתו לרבי אברהם המלאך (החביב עלי הוא הראשון, מתוך ספר הסיפורים הנפלא דברים ערבים, שנמצא במהדורה ישנה ברשת – ח"א וח"ב – ויצא מחדש בשנים האחרונות)

כתר תורה לרבי מאיר, בנו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב – חידושים עה"ת, ש"ס ורמב"ם – הכולל במהדורה זו גם את החידושים שהביא אביו משמו בקדושת לוי (וחידושים שהובאו בספרים נוספים), ואת תולדותיו.

תפלה למשה ומטה משה לרבי משה אליקים בריעה מקוז'ניץ – הראשון על סוכות והשני על הגדה של פסח (שנדפסו בתוספת ליקוט דבריו בעניני החדשים ניסן ותשרי וכו'). בסוף כל אחד מהספרים האלה נוסף לקט אורות יהושע, המקבץ את מנהגי שעניצא לחדשים אלול-תשרי וניסן. את המנהגים שבין לבין – חדשי חשון-אדר (כולל תפריט מדויק לסעודות ליל פורים ופורים ביום...) – ניתן להשלים באורות יהושע לחדשים אלה. את המנהגים לחדשים אייר-אב טרם מצאתי ברשת – המוצא הישר מוזמן לשלוח אותם אלי.

ורק לפני שנסיים, סיפור-דוגמית אחד מתוך בית אבות (עמ' קח):

עוד אני זוכר שהיה דר בשכונתינו איזה איש אשר ציער רבות את אאמו"ר זצ"ל וגרם לו עגמת נפש. והנה דרכו בקודש של אאמו"ר היה לילך לעתים תכופות לאהל ציון המצויינת של אביו הוא אא"ז הרה"ק רבי גרשון זצ"ל, להשתטח על קברו ולעורר רחמים על כל צרה שלא תבא. היה רגיל להכין את עצמו לזה כמה ימים מלפניו, והיו שפתותיו מרחשות ואומרות: זקוקים לשוחח קצת עם אבא ז"ל ולשאול את פיו דברים שונים וכו'. ואחרי יום או יומים נסע להציון.

פעם אחת כאשר חזר מהציון נענה ואמר: ברוך השם פעלתי אצל אבא זצ"ל שפלוני לא יצערני עוד אלא יעתיק דירתו מכאן בימים הקרובים. שאלתי אותו: אבא, הלא בטח כבר הודעת מקודם לאביך על צרה זו, ומדוע דוקא היום אתה בטוח בודאות שפלוני יעזוב את המקום? השיב לי: דע בני, שרבותינו ז"ל אמרו תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. על כן בכל פעם שהשתטחתי באהל קדשו, הייתי מצמצם בתפלתי ונסיתי לבקש ולהעתיר רק בעד דבר אחד הנחוץ מאד כדי שתתקבל תפלתי לרצון. שכן מצינו אצל ר"ש בר נחמני סהוה כפנא ומותא ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר וכו', הרי מזה להדיא, דנכון לבקש רק על דבר המוכרח ביותר. ברם מדי עמדי שם עלו במחשבתי המון בקשות מאנ"ש ששפכו את לבם לפני, וצרכי ישראל מרובים הם מלהמנות. אמנם היום בעמדי שם והזכרתי את צרת לבבי ומצוקתי, לא צפו ברעיוני שום בקשות אחרות, על כן נכון לבי בטוח בה' שנתקבלה תפלתי לרצון. וכן הוה, שבעוד איזה ימים אחדים העתיק איש הנ"ל את אהלו ונס יגון ואנחה.

עד כאן הטיול הקצר להיום, באיחול שעד הטיול הבא יעבור פחות זמן ממה שעבר מהטיול הקודם.