עשרים שנה!

השבוע סגר גור המל - בן היישוב סעד ותושב גבעות איתמר, עשרים שנה מאחורי סורג ובריח.

עשרים שנה בבית הסוהר שבהם הוא מטולטל על ידי שירות בתי הסוהר מכלא לכלא, בסבל בלתי יתואר.

בו' בחשוון תשנ"ט נרצח בחברון דני ורגס תושב קריית ארבע ע"י מחבלים, הוא השאיר אחריו אישה בן ובת.

המחבל תושב בית לחם נתפס למחרת ע"י אנשיו של רב המרצחים יאסר ערפאת, והודה בחקירה בפיגוע נוסף שבו נרצח יהודי נוסף – איתמר דורון הי"ד במעיין ליד המושב אורה, זהותו של המחבל שהשאיר מסמכים בשטח, הייתה ידועה לכוחות הביטחון, אבל הם כנראה העדיפו לסמוך על "המשטרה הפלסטינית", ואפשרו למחבל להספיק לרצוח גם את דני.

ג'מיל ג'דאללה, הרוצח, הצליח (מעניין איך..) לברוח מהכלא הפלסטיני 4 פעמים (!) והיה קשור גם לפיגועי התאבדות רבים, ביניהם הפיגועים הנוראים בדולפינריום, ובמסעדת סבארו.

 רק כעבור שנתיים ופעילות טרור ענפה הוא חוסל בחברון. סביר להניח שאילו ג'מיל ג'דאללה היה בין החיים היום, הוא היה משוחרר כבר מזמן, אבל חכו שנייה להמשך הסיפור.

חודש לפני אותו היום שבו רצח ג'מיל ג'דאללה את דני ורגס הי"ד, נרצחו ביצהר שניאור ליבמן והראל בן נון השם יקום דמם, שהיו בסיור אבטחה סביב היישוב יצהר.

שניאור והראל, שני גיבורי ישראל, מחלוצי הגבעות הראשונים, נחשבו לדמויות מופת של שילוב בין חלוציות, אהבת הארץ, יראת שמים ועבודת ה'. שניאור והראל נרצחו ע"י מחבלים מהכפר תל הסמוך לשכם.

אם נרצה להבין את אווירת ההפקרות הביטחונית שחשו תושבי השומרון באותם ימים, חוסר האכפתיות והאדישות ששררה לדם יהודים – ניתן לקרוא בדברים שכתב עיתונאי חשוב אז, ואיש די מפורסם היום: יאיר לפיד, שכתב כך אחרי הרצח של הראל ושלמה: "אחרי הפיגוע ביצהר, בסוף השבוע שעבר, גיליתי בלב נשבר שלבי אינו נשבר. זה נראה לי רחוק ומרוחק, מדכא ומנותק כמו סכסוך שבטי במרכז אפריקה... לאט-לאט, ואחר כך מהר יותר ויותר, איבדנו את הקשר הרגשי איתם... כשאינך יכול להבין את חייו של אדם, אינך יכול להבין גם את מותו".

וכשזו האווירה ששוררת בעיתונים, לא תתפלאו שיאסר עצידה שנעצר על ידי הרשות הפלסטינית בחשד למעורבות ברצח, שוחרר גם הוא ע"י הרש"פ כעבור שנה, וחזר למקצוע שלו  - רצח יהודים.

 הוא נהרג כעבור שנה מאש צה"ל כשהיה בדרך לבצע פיגוע נוסף – פיגוע התאבדות בשרון.

מי שעוד נעצר ע"י הרשות הפלשתינית בעקבות הרצח הוא מי שנחשב אחראי על החוליה, איברהים חאמד שגם הוא אחרי שנה בכלא הרשות, שוחרר ע"י הרשות והפך לבכיר המבוקשים של צה"ל. אחר כך הספיק להיות אחראי לרצח של עוד 54 (!) יהודים, עד שנעצר.

 רק כעבור שנתיים וחצי נשפטו הרוצחים של שלמה והראל, ניזר ראמדן וחוילאד ראמדן מהכפר תל לשני מאסרי עולם חופפים (למה חופפים? כנראה כי זה מתנחלים...).  

גור המל בן הקיבוץ סעד, התגורר בגבעות איתמר באותה תקופה והיה חברם של שלמה והראל הי"ד.

בצל אווירת ההפקרות הבטחונית, האדישות הציבורית, ודם היהודים שנשפך ע"י רוצחים שצוידו בנשק ע"י ממשלת ישראל, הרג כנקמה ערבי ביום השלושים לרצח שלמה והראל הי"ד, ובדיוק ביום שבו נרצח דני ורגס הי"ד.

אלא שגורלו של גור לא שפר עליו כמו ניזר וחוילאד, או המחבלת תמימי שסייעה לג'דאללה בפיגוע במסעדת סבארו. גור הרי יהודי.

מאז גור יושב בבית הסוהר, שלא כמו רוצחיהם של שלמה והראל ושאר המחבלים הפלסטינים. הוא לא זוכה להטבות שלהם זוכים המחבלים באגפים הביטחוניים, אין לו בשר ודגים באופן חופשי, משכורות. כבר עשרים שנה שגור לא יצא לחופשה מלבד ההלוויה של אימו.

כמה מחבלים השתחררו מאז שגור יושב בבית סוהר? קשה לספור. מאז ה"מחוות" בתשס"ג, ועסקת טננבוים שבה שוחררו 400 מחבלים, ורוצח משפחת הרן הי"ד ששוחרר בשביל גופותיהם של החיילים גולדווסר ואלדד.

ואז בשנת תשע"ג נשבר שיא כאשר החליטה הממשלה על שחרור כמאה מחבלים ערביים כ"מחווה לאבו מאזן". כלומר סתם – כדי לרצות את העולם.

שרי הבית היהודי אמנם התנגדו למראית עין אבל המשיכו לשבת בממשלה ששחררה 3 פעימות של מחבלים, כדי למנוע לטענתם את הקפאת ההתנחלויות.

רובם של המשוחררים עם דם על הידיים. נוותר כרגע על שמות הרוצחים כדי לא להלאות את הקוראים (גם ככה אין זה משנה, כולם אותו דבר), ונזכיר רק את הנרצחים – אייזיק רוטנברג ניצול שואה שנרצח בתשנ"ד ע"י פועל שלו. יגאל ועקנין שנרצח במושב בצרה בתשנ"ג. אבי אושר ממושב משואה שנרצח על ידי פועל שעבד אצלו 18 שנה. יוסף שירזי שנרצח על חוף הים באילת בתשנ"ב. גניה פרידמן עולה חדשה שנדקרה למוות ע"י מחבל ברחוב בכפר סבא.

בעסקת שליט שוחררו 1,027 אסירים! מחבלים ערבים שהשתתפו בפיגועים נגד יהודים. ביניהם מחבלים רבים עם דם על הידיים - שמפקד הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, אמר שהיו אחראים באופן קולקטיבי לרציחתם של 569 ישראליים.

בין המחבלים ששוחררו בעסקת שליט היו מחבלים שביצעו פיגועים מחרידים שקשה לשכוח אותם עד היום. שוחרר  המחבל שדרדר את קו 405 לתהום ליד טלז סטון ורצח 16 יהודים, ונגזרו עליו 16 מאסרי עולם. גם ג'יאהד ירמור ויחיא סינוואר (מנהיג חמאס היום בעזה) שהיו אחראים לחטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד ונגזרו עליהם מאסרי עולם שוחררו בעסקת שליט.

נזכיר בקצרה גם את המחבלים שהשתתפו בפיגועים: בליל הסדר במלון פארק שבו נרצחו 30 יהודים, בפיגוע בקפה הלל שבו נרצחו 7 יהודים, ברצח הרב בנימין וטליה כהנא הי"ד, ועוד ועוד מחבלים ארורים.

זוכרים את הפיגוע שבו נרצחו שלמה והראל הי"ד? פיגוע שבעקבותיו הרג גור את הערבי כנקמה? אז גם המחבלים שרצחו את שלמה והראל, מבלים כבר שבע שנים מחוץ לבית הסוהר. המשפחה של שלמה הי"ד גם פרסמה בעבר כאן בקול היהודי פרס כספי לכל מי שיתפוס את אחד הרוצחים.

עשרים שנה גור כבר יושב בכלא. עשרים שנה שבהם אלפי רוצחים עם דם על הידיים השתחררו.

ראשי שב"כ יהירים וחצופים שהתפארו בכך שהם לוקחים "ריזיקה" על שחרור מחבלים, שחזרו לבצע פיגועים, מתנגדים בעקביות, בקשיחות, אטימות לב, וים של שנאה לשחרור או להקלות בעונשו של גור.

אותם משוגעים שמשחקים בחיינו, שהפקירו אותנו לחסדיהם של "השוטרים הפלסטינים", שחילקו נשק למחבלים הארורים, ומנעו מאתנו להגן על עצמנו.

אותם מטורללים ששחררו 1027 מחבלים שרצחו את שלושת הנערים וברוך מזרחי ודני גונן ומלאכי רוזנפלד הי"ד, הם אלו שממשיכים להתעלל בגור כבר עשרים שנה.

דומה שכבר מזמן איבדנו את היכולת להבחין בין אויב לאוהב. שלטון הפוליטקלי קורקט השכיח מאיתנו כבר את מה שרצינו להגיד.

אנחנו חיים בדור שבו שוטפים את הדם וממשיכים הלאה, בדור שבו בעוד הרוצח מברקן עוד מסתובב חופשי, כולם עסוקים בשאלה מתי יפתח המפעל את דלתותיו מחדש.

בדור שבו הגאווה היהודית נעלמה ממילון המושגים, וזאת מרוב פחד מאימת השלטון, והתקשורת, והפחד מעצמנו.

אנחנו כבר לא מעיזים לחשוב את מה שרצינו לחשוב, את מה שחשבו אבותינו, ועשו סבינו וסבתינו.

כולנו שבויים כל כך הרבה שנים, בבית סוהר של חומות דמיוניות. אז אין מה להגיד ואין מה לומר. אבל רק רציתי להזכיר, כי עשרים שנה זה המון זמן.

נ.ב: ולמי שרוצה לחזק את גור, אפשר להשאיר לו הודעה בתא-קולי, או לשלוח מכתב, "ומבשרך לא תתעלם".

******

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.