"רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" – "אוי לי שנגלו לי שני רזים, רז פורענות ורז ישועה. והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים" (ישעיה כד, טז ופירוש רש"י).
את רז הפורענות אנחנו חווים על בשרנו, ויהי רצון שהרב רזיאל הי"ד הוא האחרון לפורענות.
"בוגדים בגדו" – והבגידה נמשכת שנים ארוכות:
ביובל השנים שאנחנו ביהודה ושומרון ולא אומרים פשוט: זה שלנו, ומי שלא מסכים שילך מכאן.
בהסכמי אוסלו והקמת הרשעות הזרה בלב הארץ, חממה של טרור ערבי.
והבגידה מולידה בגידה, בגד בוגדים בגדו, בוזזים אחר בוזזים.
כי הראש כבר עקום, והכל נוסע עקום...
וכך, לאחר הרצח עוסקים כוחות הבטחון ב"להרגיע" את היהודים. זה ברור, כי כוחות הבטחון צריכים להשליט סדר ושקט, ואם אי אפשר להשתיק את האויב – הם עוברים אוטומטית להשתיק את האוהב. כמו מערכת חיסון פגועה שנלחמת בתאים הבריאים במקום בפולשים הזרים.
את הבגידה צריך לתקן מהשורש. השורש הוא אמונה בה' שנתן לנו את הארץ, מלחמה תקיפה באויב, והבדלה ברורה בין דם לדם – בין דם ישראל השפוך לדם האויב השמח.
אוי לנו כי אנחנו הבוגדים. אנחנו בוגדים בייעודנו.
אולי "בוגדים" לא נשמע טוב. אבל אנחנו אומרים בכל יום "אשמנו בגדנו... תעינו". אנחנו בוגדים מבלי דעת, בתוך מסלול הבגידה, עד שנתעשת בעזרת ה'.
מי יתן ונראה את רז הישועה.
אכן? "וניראה את רז הישועה!" 1 כ"ט טבת תשע"ח 11:46 יוני