שלי שלך

שנו חכמים במסכת אבות מאמר הנוגע במהות מזגו של האדם ותכונותיו, ומציב בפנינו קריאת כיוון ודרך לרומם את "האדם" שבנו.

ארבע מידות באדם:

האומר שלי שלי ושלך שלך – זו מידה בינונית, ויש אומרים – זו מידת סדם

שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ

שלי שלך ושלך שלך – חסיד

שלי שלי ושלך שלי – רשע

כבר נשברו קולמוסים רבים להסביר את האומר שלי שלי ושלך שלך, מדוע יש אומרים שזו מידת סדום, ומהו שורש המחלוקת. אולם יש מקום להעלות תמיהות לכאורה גם על שאר ההיגדים במשנה. "שלי שלך ושלך שלך – חסיד", האומנם זוהי הדרכתה של תורה? שיפקיר אדם כל רכושו ויתן את כל אשר לו לזולתו?

"שלי שלי ושלך שלי – רשע", זהו תיאור מאוד קיצוני, מיהו האדם השפל שאומר כך? וכי בכזה אדם אנו עוסקים?! ועוד, וכי על רשע כזה צריך התנא ללמדנו שרשע הוא? הלא דבר ברור הוא.

"שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ", האם התנא בא ללמדנו דעת משוגעים? לא רק עם הארץ הוא זה אלא שוטה גמור, ומהו אם-כן הלימוד של "ארבע מידות באדם" שלכאורה בא ללמדנו על ארבע קטגוריות נרחבות שאליהם מחולקים כל בני האדם.

וייתכן להסביר שכל האמירות הללו המתוארות כמדוברות בפי בני האדם אינן נאמרות במפורש, ואינן מהוות אפילו דעות במחשבותיהם של בני האדם. מדובר ביחסים שבין אדם לחברו. דוגמא בולטת לדבר ניתן לראות ביחסי שכנים, בהם ישנן בקשות הדדיות להשאלת חפצים, הלוואת מצרכים או עזרה פיזית. וביחסים הללו שבין אדם לאדם ישנם ארבעה סוגי "אדם", ארבעה אבות טיפוס של שכנים, כמתואר להלן.

יש אדם שנותן לך הרגשה מאוד נעימה כשאתה מבקש ממנו. הוא לא מסרב, לא מעקם את האף, ואפילו אינך מרגיש שהוא בא לעשות איתך חסד גדול, אלא ממש "שלו - שלך". אך מצד שני, כשאתה משאיל לו חפץ הוא עושה בו כשלו, הוא גם מבקש ממך בחופשיות טובות או חפצים, ומשדר כאילו יש לכם רכוש משותף. התחושה היא – שלי שלך ושלך שלי. היה מקום לומר שאין זו גישה פסולה, ואדרבה יש בה גם מעלות. וכאן מלמד אותנו התנא שגישה זו אינה חכמה. גישה בריאה בין שכנים היא זו השומרת גם על גבולות הגזרה של כל אחד בפני עצמו ולא עושה עירוב תחומין.

יש שכן שמרשה לעצמו לבקש דברים, כדרך השכנים, אך כשאתה בא לבקש ממנו איזו טובה ההרגשה איננה נעימה. הוא נותן, אבל משדר שהוא עושה טובה גדולה והוא אינו עושה זאת ברצון. התנא מלמדנו שיש לפני אותו אדם כר נרחב של עבודת תיקון המידות, שכעת הינן בבחי' "שלי שלי ושלך שלי".

וישנם אנשים שמעדיפים לחיות בתוך ד' אמותיהם. כאותו שכן שמשדר לך – "אני אינני מבקש ממך טובה, אני מסתדר בכוחות עצמי, ואני מצפה גם ממך לנהוג בהתאמה באותו אופן". זוהי התנהלות שנושבת בה הרוח של "שלי שלי ושלך שלך", שכפי שכבר ביארו בזה רבים, מצד אחד זוהי שמירה בסיסית על הגבולות שבין שכנים, ובמובן הזה זוהי מידה בינונית, שאיננה שלילית אך גם אינה משובחת. מאידך, יש בהצטמצמות בתוך המרחב הפרטי וחוסר האכפתיות מהשני התנוצצות של מידת סדום.

ולבסוף החסיד אכן מציב לנו רף גבוה. לא משהו פנאטי כפי שמצטייר במבט ראשון, אך בהחלט דרגה של שאר רוח שיש מה לקוות להגיע לשם. בשורה התחתונה – הוא אדם שנעים לבקש ממנו טובה, ויחד עם זאת איננו מרבה לבקש מאחרים, וכשהוא מבקש זה נעשה בפשטות ומותיר תחושה נעימה שמאפשרת גם לסרב לבקשתו.

לסיום העניין יש לזכור שכל המידות הללו שבאדם אינן נמדדות כלל וכלל לפי ראות עיניו את עצמו. המדד נמצא בתחושותיהם של הסובבים אותך, כיצד הם חשים במחיצתך ובמשא ומתן מולך. לכן אל ימהר אדם לראות את עצמו כחסיד במידות אלו כל עוד לא וידא שגם סובביו חשים כך. ובנוהג שבעולם דרכו של החסיד הוא שתמיד חושש בעצמו שאינו יוצא דיו ידי חובתו.

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.