צבא ישראל צריך לנהוג בהתאם ל'מוסר המלחמה' של תורתנו הקדושה, תורת אמת ותורת חיים (ולא לשאוב בלא הבחנה ממקורות זרים, או לפעול לפי רגש בלתי מבורר). ואלו כמה מן היסודות שלאורם נלך:
א. מטרתו העיקרית של צבא ישראל היא לשמור על עַם ישראל מיד אויביו[א] ולכבוש-לשחרר את הארץ מידי זרים[ב]. הצלת נפשות היא מצוה רבה וחובת קדש שאסור להתרשל בה, "לא תעמוד על דם רעך"[ג].
ב. "התורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו"[ד]! מכאן יש לגזור את 'הוראות הפתיחה באש', במגמה להשכים-להקדים לפגוע ברודף ולא להמתין לרגע האחרון ולסכן בכך חיי חיילים או אזרחים.
ג. חיינו קודמים לחיי האויב! על כן, לדוגמה: כאשר מחבל מסתתר בתוך בניין, יש להפציץ את המבנה ולא לסכן את חיי חיילינו (ואפילו חייל אחד) בפעולה קרקעית מיותרת[ה]. האוכלוסיה האזרחית המחפה על פשע ומהווה 'חממה' תומכת-מעודדת-מגדלת טרור – אינה יכולה להעניק חסינות למחבלים[ו] (ועל כיוצא בזה נאמר "טוב שבגוים בשעת מלחמה הרוג"[ז]). מדיניות תקיפה והחלטית ברוח זו, גודעת את תקוות האויב, ובע"ה מכריעה את המערכה ומפחיתה את שפיכות הדמים!
נלמד מדברי האמת של הרבי מליובאוויטש אשר זעק במציאות דומה שיש להשתמש בתותחים במקום להסתכן בלחימה בשטח בנוי, "וכאשר הצד השני יכיר בעובדה שהכוונה היא אכן להשתמש בתותחים אלו – הרי בוודאי שייכנעו תיכף ומיד... ובאופן כזה יכולים לסיים את הפעולה בשלמותה מבלי לאבד אפילו נפש אחת מישראל... ויתירה מזו, לא יהיה צורך לפגוע אפילו בגוים"[ח].
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>
ישראל הם רחמנים בטבעם[ט], ומצווים ללכת בדרכי ה' "מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום"[י].
אך הרחמים צריכים להיות מכוונים לפי הדעת, ויש מקומות בהם הרחמים הם חטא ופשע: אסור לרחם על הרודף, "לא תחֹס עינך"[יא]; אסור לרחם על האויב במלחמה, "אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך"[יב]; והמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים[יג]. "עת להרוג ועת לרפוא... עת מלחמה ועת שלום"[יד].
לצערנו, ראשי המדינה והצבא כיום נוהגים בהפקרות פושעת ובלתי-מוסרית ומסכנים את חיי חיילינו לשוא (ואף מתפארים בכך[טו]). דמים רבים של חיילים ואזרחים נשפכו במשך השנים בשם "טוהר נשק" מעוות, כמו שהתרחש לאחרונה בג'נין (היא "עין גנים" היהודית[טז]) בפעולה בה נהרג נועם רז הי"ד.
למעשה, כדי 'להראות יפה' בעיני עצמנו ובעיני העולם (הנוהג בצביעות ודורש מאתנו להגיש את הלחי השניה ולהניח לאויב להרגנו), או מחמת פחד נפרז וחוסר אמונה, נשלחים בחורי ישראל היקרים למות בידי האויב! כך מחלחלת 'קליפת שפיכות הדמים'[יז] לצבא והרקבון פושה בחוט השדרה הפנימי.
לעומת זאת, בתיקון המדינה, יש להעמיד תפיסת בטחון בריאה ואיתנה על יסודות התורה, כתפקיד המלך "לעשות משפט ומלחמות"[יח], ולתת לרוח מסירות הנפש המפעמת בחיילים להוביל ולנצח[יט].
אנו מעדיפים את אפשרות התיקון, ומצוה לקרוא לשלום בכל מלחמה שאנו יוזמים[כ]. אך מול אויב הקם עלינו (כאשר "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה"[כא]) זו "עת מלחמה". כל עוד יש רשע בעולם ושונאי ישראל חפצים להשמידנו, יש "ללמד בני יהודה קשת"[כב] ולאחוז בחרב, "ארור מֹנע חרבו מדם"[כג].
אנו מובטחים בביאת המשיח ש"ילחם מלחמות ה' וינצח"[כד], וגם ידבר שלום לגוים[כה] – שלום של שלמות ולא של חולשה וכניעה – עד אשר "הרשעה כולה בעשן תכלה"[כו] ויתקיים "וכתתו חרבותם לאתים"[כז], במהרה בימינו.
נערך ע"י יוסף פלאי, לפי תיקון המדינה פ"ט ועוד.
[א] ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"ה ה"א; הלכות שבת פ"ב הכ"ג. שו"ע או"ח שכט, ו.
[ב] ראה רמב"ן השגות לסהמ"צ מצות עשה הנוספות ד.
[ג] ויקרא יט, טז. רמב"ם הלכות רוצח פ"א הי"ד.
[ד] ברכות נח, א ועוד. ופירש רש"י "התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו – אם במחתרת ימצא וגו', לפי שבא על עסקי נפשות, שיודע הוא שאם תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך, והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגך, אמרה תורה: השכם אתה והרגהו".
[ה] לעתים ניתן להזהיר מראש, לפנים משורת הדין, ובלבד שהדבר לא יפגע בהישג המבצעי הנדרש (וראה דברי הרבי לקמן).
[ו] לבירור ההלכתי ראה תורת המלך ח"א פ"ה, עמוד הימיני סימן טז (ושם מסיק "אין שום חובה להמנע מפעולות תגמול מחמת חשש שיפגעו בזה חפים מפשע כי לא אנו הגורמים כי אם הם עצמם ואנחנו נקיים").
[ז] מכילתא עה"פ "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז). מסכת סופרים פט"ו. ירושלמי סוף קידושין. תוספות ע"ז כו, ב ד"ה ולא. הובא בפוסקים: כסף משנה הלכות רוצח פ"ד הי"א. נושאי הכלים בטור ושו"ע יו"ד סי' קנח; חו"מ סי' תכה. וראה מפרשי רש"י שמות יד, ז וגור אריה בראשית לד, יג. וראה ספר תורת המלך הנ"ל.
[ח] שיחת י"ג תמוז תשמ"ב, בהקשר ללחימה בעיר ביירות במלחמת שלום הגליל – תורת מנחם תשמ"ב ח"ד עמ' 1851, נדפס גם בספר קראתי ואין עונה. ועוד מדבריו שם: "באשר לטענה שסיום המבצע בשלמותו ע"י הכניסה לתוך העיר יגרום לקרבנות ח"ו – הרי זו שטות לומר שאין דרך אחרת לכבוש מקום מצומצם כזה מלבד על-ידי התקדמות צעד אחר צעד בתוך העיר, אלא בודאי יכולים לסיים את כל הפעולה מבחוץ, מבלי להכנס לתוך העיר! ...מאחר שנמצאים בתוך העיר ביירות, מובן, שיכולים לעשות "תל" מכל השטח שבו נמצאים המחבלים, מבלי לקדם אפילו חייל אחד לתוך שטח זה. מספיק להודיע 5 דקות קודם הפעולה שכל מי שרוצה יכול להתפנות ולעבור לצד השני של ביירות, או לצאת לגמרי מביירות".
[ט] יבמות עט, א ("רחמנים ביישנים וגומלי חסדים").
[י] רמב"ם הלכות דעות פ"א ה"ו.
[יא] רמב"ם הלכות רוצח פ"א ה"ט "הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף" (וראה הלכות סנהדרין פ"כ ה"ד). וראה בראשית רבה כב, ח שהבל שגה בכך שריחם על קין.
[יב] רש"י דברים כ, א.
[יג] לפי קהלת רבה ז, א (טז). וראה מורה נבוכים ח"ג פל"ט "שהרחמנות על העבריינים אכזריות היא על כל הברואים".
[יד] קהלת ג, ג. ובקהלת רבה עה"פ "עת להרוג בשעת מלחמה".
[טו] כדברי השר בני גנץ שבמהלך מבצע 'צוק איתן' הורה לסכן את חיי לוחמי גולני כדי לא לפגוע באויב.
[טז] יהושע כא, כט, כזיהויו של בעל כפתור ופרח (פרק י"א).
[יז] ראה מאמר 'הזמן לפצח את האגוז' בספר קומי אורי.
[יח] הלכות מלכים פ"ד ה"י.
[יט] במצב הקיים, המתגייסים לצה"ל צריכים לשקול האם ניתן ללכת ל"יחידות מובחרות" בהן לוקחים סיכונים לא מוצדקים לעתים.
[כ][כ] הלכות מלכים פ"ו ה"א.
[כא] תהלים קכ, ז.
[כב] שמואל-ב א, יח. וראה מאמר 'ללמד בני יהודה קשת' בספר מלכות ישראל.
[כג] ירמיה מח, י. וראה הלכות מלכים פ"ז הט"ו.
[כד] הלכות מלכים פי"א ה"ד.
[כה] זכריה ט, י.
[כו] תפלת ראש השנה.
[כז] ישעיה ב, ד.
