כולנו בינונים

האם כולנו רשעים? כך נראה לכאורה מלימוד ספר התניא. כידוע, אדמו"ר הזקן מציב במרכז את הדמות של הבינוני ומגדיר אותה כ"מידת כל אדם" – כל אחד יכול וצריך להיות בינוני. הבינוני הוא אחד כזה שלא עבר עבירה מימיו, לא במעשה, לא בדיבור ואפילו לא במחשבה! ובכל זאת הוא בינוני, ולא צדיק, כיון שהוא נתון כל הזמן במאבק שקול בין היצר הטוב ליצר הרע, בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. לעומת זאת, הצדיק הוא זה ש'הרג' את היצר הרע – זו דרגה שמעטים זוכים לה, ואל לאדם להשלות את עצמו שהוא כזה. אך מי שעובר עבירה, אפילו עבירה קלה, ואפילו במחשבה בלבד – הרי הוא מוגדר רשע.

אם כן, ההתרשמות היא שאנחנו ודאי רשעים, שהרי מי מאתנו אינו חוטא? והרי "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"! האם דרגת הבינוני היא תיאורטית בלבד?

6 דמויות

כדי לענות על הקושי, נפרט את כל המדרגות המבוארות בתניא. דרגת הצדיק נחלקת בכללות לשתיים – צדיק גמור המואס לגמרי ברע ושונא אותו בתכלית, "צדיק וטוב לו", וצדיק שאינו גמור שעדיין אינו מואס לגמרי ברע, ולכן הוא "צדיק ורע לו [עם זיקה כלשהי לרע]". גם הרשע נחלק לשניים: רשע שאינו גמור המטלטל בין היצרים, "רשעים מלאים חרטות" – "רשע וטוב לו [יש לו שייכות לטוב]". ורשע גמור שכבר נתון לגמרי בשליטת היצר הרע, "רשע ורע לו". חלוקות אלו כתובות בפירוש בפתיחת התניא, אבל בהמשך הספר מתברר שגם הבינוני נחלק לשנים - כדברי חז"ל ש"עובד אלוקים" הוא מי שמתאמץ ולומד יותר מהרגלו (101 פעמים, כאשר ההרגל היה לחזור על הלימוד מאה פעמים), ו"אשר לא עבדו" הוא מי שאינו מתאמץ לפרוץ את הרגליו המוגבלים.

אם כן, מכלול הדמויות בספר התניא מקיף ששה אבי-טיפוס: צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, בינוני עובד אלקים, בינוני אשר לא עבדו, רשע שאינו גמור, רשע גמור. במבט פנימי נראה שהדמויות הללו מתאימות למבנה הקבלי של מערכת הספירות שיש בהן ששה 'פרצופים'. לפי זה, הצדיק הגמור מייצג את "פרצוף עתיק יומין" המקביל לכח התענוג בנפש – ואכן הצדיק הזה רק מתענג על ה'. הצדיק שאינו גמור מייצג את "פרצוף אריך אנפין" המקביל לכח הרצון בנפש, ואכן הצדיק הזה צריך לאמץ את רצונו כדי להפטר משאריות הרע. הבינוני "עובד אלקים" מייצג את "פרצוף אבא", ספירת החכמה, והבינוני "אשר לא עבדו" מייצג את "פרצוף אמא", ספירת הבינה – כיון שבחכמה יש תוקף של התגברות, ואילו הבינה יותר טבעית וזורמת (כמו ההבדל בין האב המציג דרישות קשות ובוחן את ילדיו, לבין האם הנותנת לילד להרגיש טוב כפי שהוא). הרשע שאינו גמור מייצג את "פרצוף זעיר אנפין" – מערכת המדות, הרגש – והרשע הגמור מייצג את "פרצוף נוקבא", ספירת המלכות.

בינוני – תביעה שכלית מתמדת

והנה נקודות ראשונות העולות מהתבוננות זו. ראשית, ניתן לצייר את כל הדמויות כחלקים שונים בתוך הנפש שלי! במקום מסוים אני מזדהה עם הצדיק, במקום אחר עם הבינוני ובמקום אחר עם הרשע. שנית, דמויות הצדיק הגמור והצדיק שאינו גמור – נמצאות לגמרי 'למעלה', זוהי רמה שמבחינתנו אינה בתוך המודעות אלא כמרחפת מעל. דמויות הבינוני, "עובד אלקים" ו"אשר לא עבדו" – שייכות למישור השכלי, החכמה והבינה. ואילו הרשע שאינו גמור נמצא בעולם המדות, המייצג את עיקר החוויה המורגשת. כלומר, החוויה הפשוטה שלי היא שהנני רשע (ומשתדל להיות רשע שאינו גמור), אבל במישור השכלי עלי לראות את עצמי, בכל רגע ורגע, כמי שיכול להיות בינוני. הדרגה של הבינוני, אם כן, אינה שיקוף המציאות הפשוטה, אלא בעיקר דרישה ותביעה שכלית מתמדת. ככל שהאדם משליט את שכלו, "מוח שליט על הלב", הוא יכול להזדהות עם דרגת הבינוני, והעיקר למעשה הוא שעכשיו, ברגע זה, אני יכול וצריך להיות בינוני, להתגבר לגמרי על היצר, מבלי להביט על מה שהיה ומה שיהיה.

ולסיום, בואו חשבון: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, בינוני עובד אלהים, בינוני אשר לא עבדו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו = 3328 = בינוני פעמים הוי'. ללמדנו שכולם בינונים...