עם ישראל הוא "צבאות הוי'", והצבא צועד – שמאל-ימין-שמאל. בספירות העליונות, הרגליים הצועדות הן נצח והוד (השייכות לשם הקדוש צבאות). בנפש, הכחות הפנימיים של הנצח וההוד הם בטחון ותמימות. הבטחון הוא הכח הפעיל והיוזם, מתוך צפית פני עתיד והגדרת יעדים, והתמימות היא היכולת להתמסר לה' בלי כל תכניות ולהגיב נכון למה שהוא מזמן בחיינו. כשם שהליכה תלויה בפעולה משולבת של שתי הרגלים, כך הליכה-התקדמות מתוקנת בעולם דורשת שילוב שני הכחות ההפוכים הללו – "הֹלך בתֹם [ברגל שמאל] ילך בטח [ברגל ימין]":
כמו בניב הצבאי, שמאל-ימין, ההליכה מתחילה ברגל שמאל, "הֹלך בתֹם". לכן רגל שמאל היא מנהיגת "חוש ההילוך" בספר יצירה. אנו חיים בעולם של אי-וודאות – "הכל בידי שמים", ומן השמים לא מגלים לנו איך מתנהלים הדברים, ועלינו להאמין בתמימות בהשגחה הפרטית על אף שאינה נראית לעינינו. ההוד נקרא בספר יצירה "עומק תחת" – התמימות מציבה קרקע יציבה תחת רגלינו, שומרת אותנו מליפול בתהומות הספקות והאמונות הטפלות שבני אדם נצמדים אליהן כדי לייצר יציבות-מדומה. מי שמאמין בתמימות ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" מצליח לאמץ "יראת שמים" אמתית – רגישות לשינויי ההשגחה הפרטית, המבטאים את רצון ה' ממנו בכל רגע נתון, ויכולת תגובה מדויקת.
אכן, להליכה נדרשת גם רגל ימין – רגל של בטחון פעיל ויוזם, בטחון המסמן את היעד ומתכנן את השלבים שיש לעבור בדרך אליו. מהקרקע היציבה של ההוד ("עומק תחת") יש לשאוף לעלות מעלה-מעלה, ל"עומק רום" (הנצח). ובאמת, רק מי שחי לעצמו, עסוק ביחסים המתוקנים בינו לבין קונו ותו לא, יכול להסתפק בתמימות נכנעת ולחיות חיים של תגובה המשתנה בכל רגע. לעומתו, מי שלוקח אחריות ציבורית חייב להציב סדר יום ולתכנן להיכן מתקדמים. נח, שדאג רק לעצמו, יכול היה להסתפק בהיותו "צדיק תמים" ולקיים "את האלהים התהלך נח", עם ההשגחה העליונה. אך אברהם אבינו, המנהיג שפרסם אלקות בעולם, נדרש לקחת יזמה, כפי שאמר לו ה' – "התהלך לפני"! מנהיג הציבור, ראש בני ישראל, הוא רבי המתווה דרך – ומי שרוצה לצעוד לבטח ולממש את שליחותו יכול לקבל ממנו עצות, בגשמיות וברוחניות, כיצד לתכנן את חייו.
ואחרי הכל, גם לאברהם אבינו נאמר (אחרי "התהלך לפני") "והיה תמים". המנהיג האמתי, מלך ישראל, נוהג כלפי חוץ בהתנשאות על עמו, התנשאות הנותנת לו תוקף ליזום, להנהיג ולהוביל. אמנם, בפנימיותו הוא חווה שפלות עמוקה ומרגיש שכל בטחונו אינו אלא 'משחק' לפני ה' (כמאמר דוד המלך "ושחקתי לפני הוי'... והייתי שפל בעיני"). אסור לבטחון היוזם והפעיל להפוך למודעות עצמית מתנשאת ועקשנית – עליו להשאר תמיד רגיש וקשוב להנהגת ה', גמיש ופתוח לשינויים בעקבות הצלחות או כשלונות, מתוך אמונה תמימה שהכל בהשגחה פרטית.
כך צועדים בתמימות ובטחון: שמאל-ימין-שמאל – תגובה-יזמה-תגובה.
