החודש שלנו נראה קצת מקופח. אחרי תשרי העמוס בחגים מגיע חשון שכולו ימי חול רגילים ואפורים. לא סתם נקרא החודש מר-חשון, כאילו יש בו טעם מר אחרי הדבש המתוק של תשרי.
אבל, חברים, זה לא יכול להיות. לא טיפסנו לפסגת השמחה של החגים כדי ליפול אחר כך למרירות של חיי החולין. אם אין בחודש הזה חגים, זה אומר שלא צריכים להיות בו חגים! הרכוש הרוחני שהשגנו בחגים נמצא כבר אתנו, ועכשיו זה הולך בלי חגיגות מיוחדות. מה הכוונה?
ניזכר רגע בתקופת החגים: בראש השנה התאחדנו להמליך את ה'; לקראת יום הכיפורים סלחנו זה לזה בלב שלם והתאספנו בבית הכנסת לתפילות מיוחדות; בסוכות פתחנו את הלב לארח בסוכה ואחזנו את ארבעת המינים יחד (מאתרוג עד ערבה); ובשמחת תורה רקדנו כולנו יחד במעגל אין סופי. נראה שהכל נועד להביא לאהבת ישראל ואחדות ישראל, "חברים כל ישראל".
ובכן, אם עבדנו בחגים כמו שצריך, הרי האהבה והאחדות הפכו למשהו ברור ומובן ומאליו, עכשיו זה חלק מאתנו, כולנו חברים, עֲרֵבִים זה בזה – במיוחד בשנת תשע"ח ראשי תבות תהא שנת ערבים חברים... כעת בחודש חשון אנחנו הולכים עם אהבה גדולה גם בסתם-יום-של-חול: בבית, ברחוב, בעבודה, בכל מקום ובכל הזדמנות – פשוט אוהבים זה את זה. לא צריך חגים כדי ליצור אהבה או להראות אותה.
| "בחסידות אומרים כי בעזרת אהבה נפוך את מר-חשוון למתוק"
ואם מר-חשון נראה מריר במבט ראשון, בעזרת האהבה נהפוך אותו למתוק מדבש, כך אומרים בחסידות. ואולי כשאנו מדברים זה עם זה, במקום הפנייה הרשמית והמרוחקת "מר פלוני" נקרא זה לזה "מותק פלוני"...
נכון שבינתיים אין חגים בחודש חשון, אבל חגיגה גדולה עוד מחכה לחודש הזה. הרי בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, הוא יבנה מחדש באהבת חינם – והכי מתאים שזה יהיה בחשון. באמת, כבר שלמה המלך סיים את בניין בית המקדש הראשון בחשון, אלא שחנוכת המקדש נדחתה לתשרי שאחריו. חשון נותר להמתין בסבלנות לתורו, לחנוכת הבית השלישי במהרה בימינו!
מתוך עלון התחדשות מתורתו של הרב יצחק גינזבורג
