נקלעתם לעיר רחוקה, איך תזהו בית יהודי? המזוזה היא הסימן המובהק ביותר, קבועה וקובעת: כאן גרים יהודים. חשיבותה של המזוזה ניכרת בכך שהיא אחד מ"עשרת המבצעים" עליהם הכריז הרבי מליובאוויטש – מבצעים המביאים אור של קדושה וזהות יהודית לכל אחד ואחת מבני ישראל.
המזוזה עלתה לכותרות בהקשר לנישוק מזוזות בתקופת מגפה. כמובן שצריך לשמור על הוראות הרופאים (לא בעצבנות מוגזמת), אבל אסור לפספס את העיקר: המזוזה איננה מקור לחששות אלא מקור חיובי של שמירה ורפואה!
מסופר בגמרא שאונקלוס הגֵר אמר לחיילים הרומאים כשהניח ידו על המזוזה: בדרך כלל העבדים שומרים מבחוץ על המלך, ואצלנו המלך שומר מבחוץ על עבדיו, "ה' ישמור צאתך [מהבית] ובואך [לבית] מעתה ועד עולם". כמובן, שמירה כזו נצרכת במיוחד בזמן מגפה!
המושג מזוזה נזכר בתורה לביציאת מצרים: בני ישראל נתנו מן הדם של קרבן-הפסח על המזוזות, ואז ה' פסח-דילג מעל בתי ישראל. מכאן למדו חכמים: קל-וחומר שהמזוזה תגן עלינו, שהיא מצוה קבועה בכל זמן וכתובים בה שמות ה'.
באיזה שמות מדובר? ראשית בנוסח המזוזה עצמו יש עשרה שמות קודש. מבחוץ כתוב השם ש-די הרומז בראשי התיבות: שומר דלתות ישראל (כדברי האר"י הקדוש). גם המלה מזוזה קשורה לשמות, כיון שערכה בגימטריא א-דני, ובספר הזוהר מובא: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", מְזֻזוֹת אותיות זז מוֶת.
מאחורי המזוזה כתובים עוד שמות מסתוריים "כוזו במוכסז כוזו" – זהו 'הצד האחורי' של השמות "(שמע ישראל) ה' אלקינו ה'". כלומר, מאחורי כל אות כתובה האות הבאה אחריה באלף-בית, וכך שם י-ה-ו-ה הופך לשם כוזו וכן הלאה. מתברר שהקב"ה שתל כאן רמז מיוחד בשבילנו: בגימטריא, הוי' א-להינו הוי' ועוד כוזו במוכסז כוזו = קורונה, הקורונה קוראת להתחזק במצות מזוזה.
רגע, האם מצוה היא רק אמצעי לשמירה? האם אנו מקיימים מצוות כדי לקבל שכר?!
ובכן, עלינו לקיים את המצוות לשם שמים, לקיים את רצון ה', ולא "על מנת לקבל פרס". יותר מזה, בדרך כלל, איננו יודעים בכלל מהו השכר, ובעיקרו הוא שמור רק לעולם הבא!
זהו הכלל, אבל יש יוצאים מן הכלל: יש מצוות שכתוב בתורה השכר על קיומן, כמו "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם...". ה' אומר לנו: אל תקיימו בשביל השכר, אבל אני רוצה שתדעו מהו השכר גם בעולם הזה (מלבד עיקר השכר בעולם הבא)! ועוד יותר: במזוזה לא מדובר רק בשכר על קיום המצוה אלא "המצוה עצמה היא שומרת ביתו" (בית חדש יו"ד רפה). זו ההגדרה של מצות מזוזה: שמירה על הבית, כמו הדם על המזוזות במצרים. לכן, בכל מקרה של צרה, מומלץ לבדוק את המזוזות בבית ולחדש את השמירה. אם כן, המזוזה מיוחדת בכך שבה המצוה 'נפגשת' עם המציאות התחתונה. זו מציאות עתידית, שבה אין 'נתק' בין עולם המצוות לחיים הפשוטים, הכל מתאחד.
כדאי בהחלט לדעת מה כתוב במזוזה, פרשת "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלקיך...", ופרשת "והיה אם שמוע". אם כן, המזוזה היא הצהרת אמונה בה', והיא נמצאת על הפתח כדי ש"תמיד בבואו ובצאתו יזכור ייחודו של הקב"ה, ויתן יראתו על פניו לבלתי יחטא" (טור שם).
את מה שכתוב במזוזה אנו אומרים פעמיים בכל יום, אבל במזוזה אנו 'קובעים' בכך את המחשבה, כמו הנוסח "לקבוע מזוזה". זהו 'הבית' שלנו, סביבה מקיפה של אמונה בה'. עשרים וארבע שעות ביממה, גם כשאנו ישנים על מטתנו – המחשבה שלנו כבר קבועה במקום הנכון.
באמת, גם יהודי שלא יודע בכלל מה כתוב במזוזה, קשור לאמונה ברובד עמוק, מעבר למודעות, יש לו בית יהודי. למעשה, מזוזה היא מצוה שאדם מקיים תמיד, במודע ושלא במודע – כך היא מבטאת את "הטבע היהודי", קשר טבעי לה' המתקיים מאליו ללא מאמץ (דבר הנותן כח למצוות המתקיימות מתוך מודעות).
שמנו לב לביטוי הייחודי "לקבוע מזוזה". לעומת זאת, המלה מזוזה עצמה אומרת תזוזה-תנועה. יש לכך משמעות עמוקה: המזוזה עצמה קבועה והיא מזיזה את הכל, זהו "כח המניע הבלתי מתנועע".
כמו שמזוזת-השער מזיזה את הדלת הנפתחת ונסגרת (על הציר המסתובב, שיש לו משמעות בהלכות מזוזה), כך מזוזת-הקלף הקטנה מניעה אותנו, בבואנו ובצאתנו. כשיש בנו נקודה קבועה ויציבה של אמונה, אנו יכולים לנוע ולהניע את הכל. וכך "ה' אחד" הכתוב במזוזה מזיז את העולם כולו, הוא הקבוע הנצחי המניע את הכל.
בעבודת הנפש, הנקודה הקבועה היא ההכרה שכל מה שקורה לי הוא מאת ה', ואני מקבל הכל באהבה ב'מידת ההשתוות': "שויתי ה' לנגדי תמיד", גם זו וגם זו מאת ה'. כך רומז השם כוזו במזוזה: כו = הוי' וממילא כוזו = זו הוי', הכל ה'.
נערך על ידי הרב יוסי פלאי. פורסם בעלון 'התחדשות'
