היום, י' בשבט, חל יום ההילולא של הרבי הריי"צ, רב יוסף יצחק שניאורסון – האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד.
הרבי הריי"צ נולד ב-י"ב תמוז תר"מ בעיירה ליובאוויטש שברוסיה, ונפטר בשבת קודש, י' שבט תש"י בביתו שבברוקלין, ארצות הברית.
נשיאותו החלה בב' בניסן תר"פ, יום פטירת אביו, הרבי הרש"ב, זמן מועט לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות. תכונתו האופיינית שסימלה אותו יותר מכל הייתה מסירות הנפש למען שמירת גחלת היהדות ברוסיה הסובייטית, וכנגד סחיפת ראשי הדת לכיוון מודרני – כפרני.
הממשלה סובייטית כפתה חוקים נוקשים כנגד כל זהות יהודית. הרבי החליט לא להיכנע והוא שלח את חסידיו לכל רחבי רוסיה כדי להפיץ יהדות, באמצעות פתיחת 'חדרים', ישיבות, מקוואות טהרה ושיעורי תורה (אף במקומות שהדבר היה כרך בסכנת חיים ממשית).
בעקבות כך נאסר הרבי ארבע פעמים ובמאסר האחרון, בשנת תרפ"ז, אף נגזר עליו דין מוות. לאחר השתדלויות רבות ולחצים בין-לאומיים, ביום ג' בתמוז הומר עונש המאסר בעונש גלות, ולאחר מספר ימים בוטל העונש לגמרי והרבי שוחרר. באמצעות השתדלויות שונות, קיבל הרבי היתר יציאה מרוסיה והוא התיישב בלטביה, ולאחר מכן עבר לפולין.
| מסירות נפש על גילוי הממד הא-לוקי בתוך העולם
בתחילת מלחמת העולם השנייה, הצליח הרבי לצאת מוורשה המופצצת (בעזרת קצינים גרמניים שקיבלו את הפקודה לעשות זאת) ולנסוע לאמריקה. גם שם לא שקט הרבי, והמשיך ללחום כנגד המודרניזציה והרפורמים. הרבי שלח את שליחיו להקים ישיבה ולחזק יהודים בתורה ומצוות.
פעילותו ותורותיו מתבטאות בתכונתו – מסירות נפש עקשנית וללא פשרות – 'לקפוץ לאש' ולהילחם למען הקדושה (מי שלומד שיחות או מאמרים של הרבי הריי"צ, יכול להרגיש 'מסירות-נפש' זועקת מהמילים, 'ללכת' על הקדושה, בלי חשבונות, ולהלחם את מלחמתה של הקדושה נגד ה'סטרא אחרא'). ניתן לומר שמלחמתו לא היתה על הגוף הגשמי, אלא על ממד החיים הרוחני-אלוקי של האדם.
בחסידות מוסבר שמהותה של מסירות נפש היא אורות ללא כלים, לדוגמא – קשר לה' ללא גוף גשמי אלא רק בעולמות עליונים.
| לאחר דור מסירות הנפש – דור ה'קבלת עול'
ממשיך דרכו של הרבי הריי"צ הוא חתנו, רבי מנחם מענדל, הרבי מליובאוויטש . הוא, לעומת חותנו, ביטא את עבודתו במושג "קבלת עול". קבלת עול היא התכונה ההופכית למסירות הנפש מכיוון שלעומת מסירות נפש, בה אדם חי את ה'אורות' הכי עליונים בו ומבטא דרכם את שליחותו, בקבלת העול האדם יוצר כלים גשמיים (שאף יכולים להיראות מנוגדים לרצונותיו האישיים) כדי לפעול בעולם. הרבי אף הדגיש כי קבלת עול אינה משא כבד ולא נעים, אלא דבר משמח והכי 'כיפי' שיש.
שני התכונות האלה – 'מסירות הנפש' של הרבי הריי"צ ו'קבלת העול' של הרבי – הינן שתי תכונות נפשיות המרכיבות את אישיותו של כל אדם המתמסר לכלל.
כפי שאמרנו, על ידי ההכנעה הנפשית של קבלת העול, האדם יוצר בתוכו כלים מתאימים ל'אורות' החזקים של מסירות הנפש למען הכלל, וללא בניית הכלים בצורה נכונה, ה'אורות' לא יחזיקו מעמד. כדי שנוכל לעצב את מסירות הנפש כאורח חיים מתוקן השואף לתקון העולם, עלינו לכלכל את האורות בכלים, על ידי השילוב הנכון בין מסירות הנפש לקבלת העול.
