הגיע אלינו זוג מאזור המרכז, כשנכנסו אלינו ראיתי את הכעס והאכזבה בעיני האשה, ראיתי את העצבות והיאוש שאחזו בבעל, ומשניהם הצטיירה תמונה שמה אני כבר יכול לעזור להם.
התחלתי לשאול אותם פרטים אישיים ולפתוח טיפה בשיחה אנושית לפני המספרים והטבלאות...
האשה יעל שמה בקושי דיברה, ישבה בידיים משולבות והראתה חוסר נוחות כל השיחה, דורון בעלה, ניסה להפיג את המתח וסיפר על הקושי שעובר עליהם.
ליעל ודורון יש 4 בנות מתוקות, מלידת הבת השניה, דורון התחיל לזגזג בין העבודות, כל עבודה התחילה טוב עם משכורת טובה, אבל הוא לא הצליח להחזיק זמן רב עם כל עבודה. בין עבודה לעבודה היו חודשים ספורים של חוסר תעסוקה וכמובן חוסר בהכנסה קבועה,
יעל הייתה עם 2 בנות קטנות בבית ולא יצאה לעבוד מאז שהתחתנו. דורון בהתחלה שיתף את יעל בכך שפיטרו אותו פעם ואפילו פעמיים, אבל בפעם השלישית הוא כבר הרגיש מושפל שלא סיפר לה, בחודשים שלא עבד הוא מצא איזה גמ"ח בשכונה, רק כדי לגמור את החודש, חודש אח"כ חבר הלווה לו, ובאיזשהו שלב, הוא למד איך מגלגלים הלוואות, והרגיש איך הוא מתחיל לרדוף אחרי הזנב של עצמו.
יעל הרגישה שדורון נהיה מופנם יותר ולחוץ, ולא הבינה למה, והיא מצידה כבר היתה לפני הלידה השלישית והייתה רגישה גם ככה,
היחסים ביניהם החלו להסדק...
באיזשהו שלב לפני הלידה האחרונה, דורון החליט שהוא לא מצליח לעמוד יותר בהחזרי המשכנתא המעיקים ואולי כדאי לחשוב על למכור את הבית ולעבור לבית קטן יותר,
יעל היתה עצובה וממורמרת ולא הבינה למה הוא עושה את הצעד הזה, אך ידעה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות ליד בעל ממורמר ועצבני.
אחרי קשיים רבים הם מכרו את הבית, דורון החזיר כמה הלוואות לוחצות וגדולות, והם עברו לבית קטן, אך עדיין לא הצליחו לסיים את החודש בלי להרגיש מחנק,
ההלוואות חזרו ביתר שאת,
יעל החליטה שהיא לא מסוגלת יותר, היא קראה להוריה ויחד איתם הם דיברו עם דורון להבין לאן פניהם מועדות, דורון פתח הכל, את כל ההלוואות, את הגמח"ים את החברים שכועסים,
הבנק שכבר מתחיל להלחיץ על החזר המשכנתא, יעל בכתה הרבה בפגישה זו, הוריה היו המומים, הם השקיעו בהם הרבה ולא היו מודעים לצרה שנחתה עליהם, דורון סיפר בעיניים בוהות שאין לו עבודה כבר 4 חודשים, וכל בוקר הוא יוצא רק כדי שיעל לא תדע.
יעל ממש התלבטה אם לעזוב, היא ידעה שאם היא עוזבת זה הסוף ביניהם, והיא גם מאוד דאגה מה יקרה לדורון, היא אהבה אותו באמת.
ההורים של יעל חשבו הרבה, ובסוף אמרו תראו שמענו על איזה עמותה שעוזרת בהתנהלות כלכלית, נכון שאתם חושבים שאין כבר מה לעשות, אבל רע זה לא יעשה, אולי נלך ביחד לפגישה איתם?
וכך בעצם הם הגיעו אלינו, עם הרבה חששות, הרבה הסתייגויות, והרבה כאב לב.
אני הראתי להם שהכי חשוב זה הביחד שלהם, ורק כך הם יצליחו.
דיברתי עם דורון לא לקחת יותר הלוואות,
יעל הבינה שהיא צריכה לצאת למעגל העבודה, מימנו לה לימודים קצרים והיא נכנסה לעניין בכל הכח, היה לה חשוב הזוגיות עם דורון, הבנות היו הכח שלה, והיא השקיעה בהצלת המשפחה את כל כוחה.
יעל מצאה עבודה בתחום בו היא למדה במהירות, בד בבד מצאנו לדורון עבודה , והוא התאמץ מאוד להתמיד במקום העבודה החדש, גם כשהיה לו קשה, והיו רגעים קשים, היינו איתם ביחד בקושי.
הצלחנו לאזן את התקציב החודשי, יעל מהקושי שלה בהתמודדות הרגשית הייתה מוציאה המון על בגדים, ניסיתי להסביר לה שהם בתקופה שטיפה מהדקים את החגורה,
בנינו תקציב חודשי שכלל גם מותרות עבור יעל שלא תרגיש חנוקה.
ההורים מאוד עזרו, יעל ודורון תמכו אחד בשני, האמון חזר להם אחד בשני, והאור ניצת בעיניים מחדש.
בפגישה האחרונה שלי איתם לפני שבועיים, עשינו סיכום קצר מה התחולל מאז שהם הגיעו אלינו, וראיתי איך האור חזר לעיינים של יעל ודורון, איך במקום ייאוש, שוכנת לה תקווה בליבם, אמנם אנחנו עוד לא בסוף התהליך אבל חצי מההלוואות הוחזרו, חלק מיחזרנו והכי חשוב הם יודעים איפה הם עומדים ומה נותר לעשות, הדרך ברורה וסלולה היטב בעז"ה
מה שמרגש אותי כל פעם מחדש, זה הכח של הביחד,
שמנצח הכל, הלוואות, מינוסים, כאבים, והרבה כאב לב.
אז זה בעצם נס הפורים שלי....
לראות עוד משפחה שלא התפרקה, עוד משפחה שטוב לה, שהילדים רגועים ובטוחים.
חג פורים שמח.
