היום מתחילים ברוך ה' את אגרת הקודש.
'אגרת הקודש' היא אוסף של איגרות (מכתבים) שאדמו"ר הזקן כתב להרבה אנשים בכל מיני נושאים (אחד הנושאים החוזר שוב ושוב הוא צדקה לאנשי ארץ ישראל), ועל כן אין קשר בין אגרת לאגרת וכל זמן קצר נחליף נושא.
באגרת הזו, האגרת שפותחת את חלק אגרת הקודש ('פותחין בברכה' כלשון בו פותחת האגרת), יש 2 נושאים: הראשון הוא חשיבות לימוד התורה, והשני על תפילה באריכות.
היום נתחיל את הנושא הראשון - חשיבות לימוד התורה, שנכתב כברכה (בתוספת בקשה שימשיכו לעשות כך כל שנה) לרוב העיירות של החסידים שגמרו בהם את הש"ס.
יש שלושה חלקים בגוף האדם, המקבילים לשלושה יחסים בנפש לקב"ה: מתניים - אמונה, ראש - התבוננות בגדולת ה', גוף וידיים - אהבה ויראה.
בגוף האדם, המתנים הם אלו שמעמידים ומחזיקים את הראש, והראש הינו מחיה את הגוף, וכך גם בעבודת ה', האמונה בה' מקיימת ומאפשרת את ההתבוננות בגדולת ה', וההתבוננות בגדולת ה' מולידה ומחיה את האהבה ויראה לה'.
יהודי מאמין שהקב"ה נמצא בכל מקום, מחיה את הכל, ואין שום דבר (לא בעולמות העליונים ולא בקליפות) שזה לא ה'.
אמונה זו נותנת לו את הבסיס והחיזוק להתבונן ולחשוב על ה', כי באופן פשוט יהודי לא מכיר את ה' ואיך הוא יכול לחשוב עליו? לכן צריך קודם כל להאמין שיש ה', ומתוך האמונה אפשר לחשוב על ה', ולפתח את המחשבה על ה' למחשבה שנוגעת אל היהודי, על כך ש'ה' בחר בעם ישראל', עד כדי כך שהאדם ממש יכול להידבק בה' יותר ממה שהמלאכים בעולמות העליונים קשורים לה' (כי "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", עולם הבא נברא על ידי צמצום אור ה', אך בתשובה ומעשים טובים מתחברים ממש לקב"ה בעצמו בלי שום צמצומים והגבלות).
לאחר ההתבוננות שה' בחר בי ורוצה אותי בתור יהודי, מיד תתעורר בי אהבה ותשוקה אל ה', אך לאחר מכן תגיע גם בושה גדולה מההפרש העצום והעצמי שיש ביני לבין ה'.
יוצא שכמו שהמתנים מעמידים את כל הגוף, כך האמונה מעמידה את כל עבודת ה'.
מחר נסביר איפה התורה נכנסת בכל הסיפור הזה.
