היום מתחילים אגרת ג' – 'וילבש צדקה'.
על הפסוק "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו" דורשים חז"ל 'מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול'.
מסביר אדמו"ר הזקן שהשריון הוא בד שעשוי נקבים נקבים ועליו מחוברים קשקשים שהם מכסים על הנקבים בשביל שהחצים של האויב לא ייכנסו, וכך גם הצדקה בנויה, כדלהלן.
בתוך כל העולמות יש אור פנימי (עשר ספירות) מהקב"ה שמחיה אותם, בשביל שהאור יוכל להתלבש בתוך העולמות ולהחיות אותם ה' צמצם אותו בצמצום עצום. מעבר לאור הפנימי, על ידי מצוות נמשך אור מקיף אור שאינו מצומצם כל כך ומאיר לתוך הספירות ובכך מתחבר עם האור הפנימי (יחוד קוב"ה ושכינתיה).
כל האורות האלו נשארים בעולמות העליונים, הכי למטה הם מגיעים לגן עדן התחתון (שהנשמה תהנה מההארות הללו), אך לעולם הזה הם לא מגיעים. רק אור פנימי (שיש תמיד) יכול להיכנס לעולם הזה אבל לא אור מקיף, כי העולם הזה מגושם ומוגבל ואפילו עשר הספירות שנכנסות לעולם נקראות גוף ("עשיה גופנית") לגבי הקב"ה - דבר המורה על ריחוק עצום.
עד כאן דיברנו על כל המצוות. בצדקה הסיפור שונה: כאשר יהודי עושה חסד עם חבירו נעשה נקב (כדוגמת הנקבים של השריון) באור המקיף ונשפע ממנו אור לתוך העולם הזה ומשפיע כל טוב בגשמיות, אורך ימים, עושר וכבוד.
כאשר יש נקבים לא מבוקרים שכאלו יכולים החיצונים לינוק מהם שפע ולכן על הנקבים יש קשקשים (כזכור מהשריון) כלומר על האור המקיף שיורד בנקבים כתוב ש'אור המקיף מסמא את עיני החיצונים' והוא חוזר וסותם את הנקבים כדי שהחיצונים לא יינקו ממנו שפע.
לסיכום: הצדקה משפיעה לתוך העולם הגשמי את האור הסובב (ה'מקיף'). ולכן חז"ל אמרו שהצדקה היא כמו שריון, והיא 'מצטרפת לחשבון גדול' כלומר להמשיך את ה' הגדול (ה'אור המקיף') לתוך העולם הגשמי.
מחר בע"ה נלמד על המשך הפסוק - "וכובע ישועה בראשו".
