לעומת כל התעוררות חיובית, "אני לדודי", אפשר לטעון בפסימיות וציניות: מה זה משנה? הרי הסוף של כולם אותו הדבר, כמו שכתוב בספר קהלת "מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא", אז למה להיות צדיק?
הנה עוד ראשי תיבות שלאלולבתנ"ך, "אֶחָדלַצַּדִּיקוְלָרָשָׁעלַטּוֹב". אבל מה נענה לפסימי שלנו? התשובה היא שבאמת בעולם הזה, עולם השקר, נראה ש"מקרה אחד" לכולם, נדמה שלהיות טוב לא מוסיף דבר. אבל העולם הזה הוא לא הכל. יש את העולם הבא, עולם האמת, ובו רואים את ההבדל העצום בין הצדיק והרשע.
נכון שאנו שקועים עמוק בעולם הזה, גם מישהו כמו המשיח נמצא בעולם הזה (כמו שרומזת הגימטריה: "מקרה אחד" =משיח). אבל בכל יום צריך לזכור את העולם הבא, לזכור שכל מעשה טוב הוא נפלא וכל מעשה רע הוא נורא.
