היום נלמד את החלק שני והאחרון של אגרת כ"ז. אגרת זו נכתבה לאנשי ארץ ישראל, לאחר פטירת ר' מנחם מענדל מויטבסק שהיה המנהיג של הקהילה החסידית בארץ והיה גם רב-חבר של אדמו"ר הזקן. באגרת זו מנחם אותם אדמו"ר הזקן, ומסביר שהאור של הצדיק מאיר לתלמידיו גם לאחר הפטירה, ואפילו יותר חזק מלפני כן.
אתמול למדנו שחיי הצדיק אינם חיים גשמיים אלא חיים רוחניים. לכן כאשר הוא נפטר הוא לא מפסיק לחיות. הקשר הרוחני בינו ובין תלמידיו נמשך בכך שהם הולכים בדרכיו ולומדים מאמונתו, יראתו ואהבתו לה'.
בזוהר הקדוש כתוב "צדיקא דאתפטר, אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" (צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מבחייו). גם בעולם הזה – עולם המעשה, הצדיק נמצא יותר חזק מאשר בחייו. אמנם הוא עצמו לא מקיים מצוות מעשיות, אך המצוות והפעולות שעשה בחייו ממשיכות וגדלות על ידי חסידיו שהולכים בדרכיו. כאילו הצדיק נטע גרעין שגדל לעץ של חסידים וממשיך לגדול גם לאחר שהצדיק נפטר. כיוון שהצדיק נטע את העץ כל הפעולות שנמשכות ממנו נקראות על שמו. כאילו הוא העושה אותם.
ההוראה למעשה היא, שאם רוצים שהצדיק ימשיך להיות בעולם הזה. צריך ללכת בדרכיו, ולעשות את כל ההוראות שהוא אמר במשך חייו.
עד כאן היה החלק הרוחני. אך חלק גדול אצל הצדיק הוא העזרה בעניינים גשמיים. כאשר היתה צרה למישהו מחסידיו הוא היה מתפלל עליו, אם מישהו היה צריך רפואה הוא היה נותן לו סגולה. מה קורה עם החלק הגשמי לאחר הפטירה?
אומר הזוהר, העולם הזה לא יכול להתקיים רגע אחד ללא התפילה של הצדיקים מעולם האמת. בתפילתו מגן הצדיק על העולם מכליה. הגנה זו נעשית יותר חזק מהעולמות העליונים. ברור שכל מי שקרוב יותר לצדיק, הצדיק מתפלל עליו יותר. בכך הוא מגן עליו מכל צרה וצוקה גם לאחר פטירתו.
בשלושת הימים הבאים נלמד ביאור על איגרת זו.
זכות הצדיקים תגן עלינו אמן 1 י"ג חשון תשע"ז 00:29 עומר