היום נלמד את החלק השני של הביאור על אגרת כ"ז. אגרת כ"ז היתה מכתב פשוט של ניחום אבלים לתושבי ארץ ישראל על פטירת ר' מנחם מענדל מויטבסק. בביאור זה לוקח אדמו"ר הזקן את אותו נושא ומבאר אותו במושגים של קבלה וחסידות.
אתמול למדנו שחיי הצדיק אינם חיים גשמיים. כל חייו של הצדיק הם הקשר עם ה' שמתבטא באמונה, יראה ואהבה שלו לה'.
כאשר הצדיק היה חי בעולם הזה, היו שלושת המדות האלו בתוך כלי גשמי. בתוך הגוף שהסתיר והגביל אותם. בגלל הגבלה זו היה בלתי אפשרי לקלוט את המדות הללו. היה אפשר לקבל רק הארה מהמדות הללו. מה שהצדיק מצליח לבטא על ידי הגוף. על ידי המחשבות הדיבורים והמעשים שלו. אבל את עצם המדות הללו אף אחד לא היה יכול לתפוס.
לא רק שלא מבינים את כל האור של הצדיק. גם את מה שכן מבינים בסוף, לוקח המון זמן לתפוס. על כך אמרו חז"ל "אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה".
בפטירתו של הצדיק, הוא מפסיק להיות מוגבל. הגוף עם הנפש נשארים למטה בקבר ורוחו עולה למעלה לגן עדן. כך אפשר לקבל את האור של הצדיק בלי שום הגבלות. כי האור שיש בגן עדן יכול להתפשט ולהגיע לכל מקום. כך אמרו חז"ל על יעקב אבינו, שהיה סביבו אויר של גן עדן כאשר הוא נכנס ליצחק אביו. גם בספר עשרה מאמרות של הרמ"ע מפאנו כתוב שסביב כל אחד יש אויר גן עדן בו נרשמים כל המעשים הטובים שהוא עושה.
גם לאחר שהצדיק עולה לעולמות יותר גבוהים הוא לא מפסיק להיות קשור לעולם הזה. למרות שהאויר של אותם עולמות לא נמצא בעולם הזה, רוחו של הצדיק כן נמצאת. כתוב שבדברים שבקדושה, גם כאשר האור עולה הוא לא נפרד לגמרי מהמקום שבו הוא היה קודם. כך למרות שהצדיק עולה לעולמות גבוהים יותר מגן עדן, הוא לא עוזב את גן עדן. ותלמידיו יכולים להמשיך ולקבל מהאור שלו.
בשביל לקרב דברים גשמיים צריך פשוט למשוך אותם. כיצד מושכים דברים רוחניים? כיצד נעשה שהאור של הצדיק יגיע אלינו במיוחד ולא יתפזר סתם בעולם?
הדברים הרוחניים נמשכים על ידי אהבה. אם רוצים שה' יבוא אלינו צריך לאהוב אותו, וכך כאשר ה' אוהב אותנו אנו יכולים להגיע אליו. כך גם אצל הצדיק, האור של הצדיק מגיע לתלמידיו שאוהבים אותו בכל לבם ובכל נפשם. ובטח מקיימים את הוראותיו והולכים בדרכיו במיוחד בשלושת המדות אמונה, אהבה ויראה.
מחר נלמד על עוד קשר שיש בין הצדיק לעולם שלנו.
