היום נלמד את החלק השלישי והאחרון של הביאור על אגרת כ"ז. אגרת כ"ז היתה מכתב ניחום אבלים לתושבי ארץ ישראל על פטירת ר' מנחם מענדל מויטבסק. בביאור זה לוקח אדמו"ר הזקן את אותו נושא ומבאר אותו במושגים של קבלה וחסידות.
אתמול הסברנו שחיי הצדיק הם הקשר שלו עם ה' – אמונה, אהבה ויראה. חיים אלו נמשכים לתלמידיו גם לאחר מותו ואף יותר חזק מבחייו. כאשר הצדיק נמצא בעולם הזה, הגוף מסתיר על מידותיו ולתלמידיו קשה לקבלם. אך בעולם האמת כידוע אין גוף, ממילא אין מה שיסתיר על אורו של הצדיק. כך אפשר לתפוס את האור בלי שום הגבלות.
חוץ מהמדות הללו, יש עוד הארה שמגיעה לתלמידיו. הארה זו אינה נתפסת בהם אלא נותנת להם השראה מלמעלה.
מקור נשמתו של הצדיק נקרא בקבלה 'חקל תפוחין קדישין' (שדה תפוחים קדושים). בשדה זו זורע הצדיק את כל תורתו ועבודתו במשך חייו. כאשר הצדיק מקיים מצווה היא עולה לאותו שדה, נזרעת שם וגדל ממנה עץ גדול עם הרבה אורות עליונים. אך אורות אלו לא יורדים לעולם הזה ואין להם קשר איתו. רק כאשר הצדיק נפטר ועולה גם הוא לאותו מקום, הוא מוריד את כל האורות למטה.
התלמידים קשורים לצדיק, אך את המצוות הצדיק עושה לבד בלי קשר לחסידיו. לכן כאשר המצוות עולות למעלה הם לא משפיעות לתלמידים. אך כאשר הצדיק עולה הוא מתחבר עם המצוות שהוא עושה כל חייו. והוא מקשר בין האורות שגדלו על ידי המצוות ובין תלמידיו שממשיכים להיות קשורים אליו.
כמו שאמרנו, הארה זו לא נתפשת ממש אצל התלמידים. כיוון שהיא מעולם מאוד גבוה. היא מאירה עליהם בעקיפין כמו האור של השמש בלילה שמגיע אלינו על ידי הכוכבים. הארה זו מולידה אצל החסידים הרהורי תשובה. והמעשים שנעשים על ידה נקראים 'גידולי גידולים' של האורות ממצוות הצדיק. כך ממשיך הצדיק לפעול בעולם.
לסיכום: כאשר הצדיק עולה לעולם האמת הוא מאיר לעולם הרבה יותר אור. אין לו שום הגבלות ולכן האור עובר הרבה יותר חלק. ויש עוד הארה שלא היה אפשר לקבלה כאשר היה הצדיק בעולם הזה. הארה ממקור הנשמה של הצדיק. וכאשר הצדיק עולה למעלה הוא משפיע אותה לתלמידיו ההולכים בדרכיו ואוהבים אותו אהבת נפש.
