היום לומדים את הפרק השני והאחרון של אגרת כ"ח. אגרת זו היא אגרת תנחומיםששלח בעל התניא לרבי לוי יצחק מברדיטשוב על פטירת בנו - ר' מאיר. באגרת זו מסביר אדמו"ר הזקן שמיתת צדיקים מכפרת על העוונות הכי גדולים של הדור. ההסבר מבוסס על מאמר חז"ל שמדמה בין פטירת מרים הנביאה וכל הצדיקים, לפרה אדומה שמכפרת על עם ישראל.
אתמול שאלנו, שלכאורה את הלימוד שפטירת צדיקים מכפרת, היה עדיף ללמוד מקרבן חטאת שנעשה על גבי המזבח, ולא מפרה אדומה שנעשית בחוץ. הסברנו שהקרבנות שנעשים על גבי המזבח, ממשיכים שפע מהמדות של עולם האצילות. ופרה אדומה ממשיכה שפע מחכמה של 'מוחא סתימאה', שלמעלה מהאצילות. יוצא שפרה אדומה משפיעה שפע ממקום יותר גבוה מאשר הקרבנות שנעשות בפנים.
היום נלמד את הקשר בין השפע של פרה אדומה, ובין השפע שמגיע על ידי פטירת הצדיקים.
החכמה של עולם האצילות מקבלת את חיותה מהחכמה של אריך אנפין. היא מדת 'נוצר חסד' שבי"ג מדות הרחמים. מסירות הנפש של הצדיק עולה לחכמה של עולם האצילות. כאשר הצדיק נפטר כל העבודה ומסירות הנפש שעשה כל ימי חייו מתגלה ופורצת. בכך היא מושכת אור ממקור חייה, ממדת 'נוצר חסד'.
יוצא שבפטירת הצדיקים מאיר אור ממדת 'נוצר חסד' שהיא החכמה של אריך אנפין. כזכור גם בפרה אדומה מגיע אור מ'קודש העליון' הוא הוא חכמה דאריך אנפין. דרגה הגבוהה בהרבה מהמדות של עולם האצילות מהם יורד שפע על ידי הקרבנות.
עכשיו מובן למה התורה מחברת בין פטירת הצדיקים לפרה אדומה. שניהם מורידים אור גבוה מאוד ממדת 'נוצר חסד' של י"ג מדות הרחמים.
'נוצר' הוא אותיות 'רצון', פטירת הצדיקים היא עת רצון להשפעה מאוד גדולה של אור. האור שמאיר בפטירת הצדיק מכפר על העוונות הכי חמורים של עם ישראל. אפילו על הזדונות של עם ישראל שמגיעים מג' קליפות הטמאות. באותו אופן גם פרה אדומה מכפרת על הטומאה הכי חמורה, על טומאת מת. טומאה זו גרועה יותר מכל הטומאות, ומקבילה לג' קליפות הטמאות.
לסיכום: כמו פרה אדומה כך גם פטירת הצדיקים מכפרת על העוונות הכי גדולים. שניהם מבררים את הרע והופכים את העולם לעולם התיקון. כפרה זו נעשית כיוון שגם פטירת הצדיקים וגם פרה אדומה קשורים למדת 'נוצר חסד'. 'נוצר' אותיות 'רצון' ולכן יש עת רצון, וכן הוא מקור הבירורים של העולם.
