היום נלמד את החלק החמישי והאחרון של אגרת כ"ט. אגרת זו, המבוססת על הפסוק 'אשרת חיל עטרת בעלה', מדברת על חשיבות ההלכות. לדברי אדמו"ר הזקן הפסוק מדבר על ההלכות שנקראות 'כתר' – עטרת, לשאר חלקי התורה ומסביר מפני מה נקראות ההלכות כתר לשאר חלקי התורה.
אתמול למדנו שהמצוות המעשיות מחברות את הנפש לה'. הן בונות לבוש דרכו אפשר לקבל את אור ה' בלי שהנפש תתבטל ממציאותה. המצוות הן הרצון העליון - מה שה' רוצה שיהיה. היום נלמד את ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. נלמד על הקשר שיש למצוות לתורה שבעל פה דווקא. כך נוכל להבין את החשיבות של ההלכות.
בשביל לדעת מהו הרצון העליון ומהן המצוות שאותם ה' רוצה שנעשה, צריך להסתכל בתורה. אך בתורה שבכתב, לא כתובים כל הפרטים של המצוות. הרצון של ה' נשאר מכוסה ונסתר בתורה שבכתב. רק בתורה שבעל פה, מגלים לנו חז"ל בדיוק מה ה' רוצה מאיתנו. איזה פרטים בתוך המצווה אנו צריכים לעשות, דרכם ה' יתגלה אלינו.
למשל, מצוות תפילין. בתורה כתוב "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך", אך לא ברור מה צריך לקשור, מה הן טוטפות, היכן הוא על ידך ובין עיניך. רק בתורה שבעל-פה מסבירים מה בדיוק ה' רוצה. תפילין הן עור של בהמה מעובד בצורת ריבוע, בתוכו שמים 4 פרשיות, ושמים אותם דווקא על הזרוע והקודקוד.
אותו דבר גם במצוות לא תעשה. על שבת כתוב בתורה "לא תעשו כל מלאכה". היה אפשר לחשוב שאסור להתאמץ בשבת. אך באה תורה שבעל פה ומלמדת שהאיסור הוא ל"ט מלאכות דווקא.
| כמו יחס בן אבא לאמא
היחס בין התורה שבכתב, לתורה שבעל פה הוא כמו היחס בין אבא לאמא. כתוב 'שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך'. 'מוסר אביך' הוא תורה שבכתב, ו'תורת שאמך' היא תורה שבעל פה.
התורה שבכתב נמשלה לאבא, כי השורש שלה הוא חכמה עילאה שנקראת אבא. וכן התורה שבכתב מאוד מתומצתת כמו טיפת האב. תורה שבעל פה נמשלה לאמא. כי היא מסבירה ומרחיבה את התורה שבכתב, כמו אמא שמקבלת את טיפת האב ומפתחת אותה לילד שלם עם רמ"ח איברים ושס"ה גידים.
יוצא שתורה שבעל פה שנמשלה לאמא, ולאשה של תורה שבכתב, היא מגלה את הרצון העליון. לכן היא החלק הכי גבוה בתורה. החלק שקשור לרצון ה' - לכתר העליון.
לפי מה שהסברנו, אפשר לענות על השאלות ששאלנו בתחילת האיגרת (תניא יומי לי"ח חשון). 1. פירוש הפסוק "אשת חיל עטרת בעלה" הוא שתורה שבעל פה היא העטרה והכתר של תורה שבכתב. 2. דווקא בלימוד ההלכות זוכים לחיי העולם הבא, כי ההלכות עושות לבוש שעל ידו אפשר לקבל את אור ה' שבגן עדן. (3. דווקא על ידי לימוד הלכות, יוצאים ידי חובת לימוד תורה, כי ההלכות הם החלק העליון של לימוד התורה.)
לסיכום: חשיבות ההלכות הוא בכך שהם מלמדות מהו בדיוק הרצון של ה'. הרצון של ה' הוא המחבר בין נפש האדם לקב"ה. כיוון שרק על ידו יכולה הנפש לקלוט את ה', ויחד עם זאת לא להתבטל באור שלו.
