יום שלישי כ"ח שבט, פרק ב' הלכות עירובין.
ביטול רשות והשכרת רשות
כפי שלמדנו בפרק הקודם כאשר אחד מבני המבוי לא ערב, כולם אסורים לטלטל בכל המבוי. בפרק זה מתחדש שכאשר הוא מבטל לכל אחד מבני המבוי את רשותו (אפילו בשבת עצמה) כולם (מלבד מי שביטל) מותרים לטלטל במבוי.
גוי שגר עם ישראל במבוי אינו אוסר עליו. כאשר גוי גר עם שני ישראלים גזרו חכמים שיאסור עליהם לטלטל כדי להרחיק מהגויים שלא ילמדו ממעשיהם. כשמדובר בישראל אחד לא גזרו, שאינו מצוי שיגור ישראל אחד עם גוי. ביטול רשות ועירוב לא מועילים במקרה של גוי ויש צורך לשכור את רשותו. שכירות זו לא נחשבת ממש כשכירות ומותרת בשבת ונעשית אפילו בפחות משווה פרוטה.
ישראל מחלל שבת בפרהסיא או עובד ע”ז נחשב כגוי לעניין זה, אך אם כופר רק במצוות עירוב אינו כגוי ממש ויכול לבטל רשותו.
כיום, כפי שהוסבר כל העיר נחשבת לחצר אחת גדולה וכולם עושים עירוב אחד. אלא שבדרך כלל יש גויים בעיר (או מחללי שבתות) שלהם העירוב לא מועיל. להלכה סומכים על כך שלקצין העיר יש רשות להוציא כל תושב בעיר מביתו וממילא נחשב כאילו רשותו מושכרת.
