ביום שישי האחרון יצאה קבוצת עמיתים לטיולים לסיור פריחה יפיפה באיזור עמק בית שאן והגלבוע.
להלן סיכום הטיול כפי שסיכם ירון בוצר:
את הסיור פתחנו במצפה עליזה הבנוי סמוך לקיבוץ מירב על פיסגתו המזרחית של הגלבוע (על שם עליזה מלכה שנירצחה בפיגוע סמוך לשם).
אובך הבוקר המאפיר את הנוף מפנה מקומו אל מול רוחות ערות שכמו נשבו לפי הזמנה מספר דקות לפני תחילת הסיור ומאפשרות למורה דרכנו לפתוח בתצפית מודרכת אל היישובים החולשים על קו הרכס: מעלה גילבוע ומירב, טורבינות הרוח העצומות הנטויות על שולי הגילבוע וחגות בחדווה בסער, ואל שוליו המזרחיים של עמק דותן המתגלה מתחתינו עם התפזרות חלקיקי האבק.
בעוד אנו מתמוגגים מהנוף השופע מדלג שמשון אל שולי המיצפה ותוך שהוא מלקט מבין שפע הירוק אנו מתוודעים אל צמרנית הסלעים אשר יחד עם אבן אש היתה ציוד חובה בכיסו של כל גבר עד מפנה המאה הקודמת ושימשה בצורתה היבשה כחומר דלק הבוער מיד עם מגע בניצוצות הניתזים מאבן האש, צמח אשר פינה מקומו עם השנים בכיסי הגברים למצית וכמעט נשכח מלב. ליקוט נוסף מעלה מבחר מצמחי המקום וביניהם אספרגוס בר הפותח את התאבון, ומוביל את שיירת העמיתים הרעבה לידע אל שביל האירוסים הסמוך למלכישוע.
אל ריכוז הפריחה מובילה דרך עפר צרה שהוכשרה בידי קק"ל, החניה בצידי השביל הצר הינה ביד קמוצה אך הנוף ומרבדי הפריחה מרחיבים את הלב ואת הצעדים ותוך מספר דקות אנו נאספים אל מול שיפעת פריחת אירוס הגלבוע המשתלט על תשומת הלב בפרחו הסגול הענקי.
תוך שהצלמים תרים אחרי זוויות צילום סביב הפלא הסגול, חולק שמשון מספר פרטים על אודות האירוס, הגדול בפרחי ארצנו שלמעשה הינו המקבילה של עולם החרקים לפרסומת שקרית, שכן מאחורי פריחתו העצומה למעשה אין כלל צוף, וכמו בעולמנו החרקים אינם נופלים במלכודת זו יותר מפעם אחת, כך שעיקר האבקתו נעשית בידי חרקים מסוג דבורה מחושית אשר זכריה מנצלים את המסתור שבפרח הגדול ללינת לילה ובתמורה מאביקים את הפרח בו יעבירו את שעות הליל הקרירות. עוד מגלה מדריכנו כי עקב הזנחה וחוסר אכיפה לפני כעשרים שנה כמעט נכחד אירוס הגלבוע מאזור זה ורק פרויקט רב היקף בהובלת אנשי אוניברסיטת תל אביב הצליח לאחר מאמץ של שנים להשיב אירוסים שנלקחו מהר ברקן הנמצא במרכז הר הגלבוע לנקודה מזרחית זו, לאושרם של המטיילים הפוקקים אזור זה בעונת הפריחה.
סיורנו ממשיך בתוככי השפע וחולף על פני זקן הסב והרדופנין הפורחים בהרמוניה ורודה זה לצד זה, מרווה דגולה הקוראת לחרקים באמצעות דגליה הסגולים ואצבוע ארופי הייחודי לגלבוע רק כדי להיעצר אל מול הברקן המוכר לנו מקוציו החדים. מורנו קוטף גבעול ברקן שמנמן וביד מתורגלת מסיר את קוציו ומחלק את התוך העסיסי בין העמיתים. הטעם התפל משהו מתובל במהרה בגבעול של חרדל צהוב הממלא את הפה בטעם חרדלי עשיר בעל ארומה חזקה המשאיר מאחור את חרדל הדיזון הצומח במקרר. לקינוח אנו לועסים מעט מאלת המסטיק, לטעמי - כאן המסטיק מארון הממתקים עדיין מנצח בגדול...
סיורנו בנתיב הסלט ממשיך שעה ארוכה, ומכיוון שכבר סיימנו את ארוחת הבוקר אנו ממשיכים מיד אל תחנתנו הבאה – הר ברקן.
שמשון המכיר כל קוץ וזלזל בשטח מוליך בשביל לא מסומן ומאתר בדרך קיפודן המקולף בידיו האמונות לחשיפת התוך המזין, חלק מהעמיתים אף מתבלים את מעדן הקוץ במעט שמיר הצומח למרבה הנוחות בסמוך. דרכנו ממשיכה בקניון הטבעי אל בית המרקחת המקומי, שם בפריחה לבנה וגבוהה מורנו מאתר ולריאנה איטלקית ממנה מופק מלח ההרחה ולריאן.
מותר האדם מן הבהמה אין, ואנו ממשיכים ללחך. חוביזה בעלת טעם מתובל ומעט עוקצני, ארכובית הגלגל המתיבשת בקיץ בצורת כדור והרוח המגלגלת את הכדור מפזרת את זרעיו, אך גבעולה הירוק והבשרני מתפצח בשלל טעמי מר וחמוץ, למרות זאת האיסור על ליקוט ארכובית (שכמעט ניכחדה עקב ליקוט יתר) מוכיח כי יש ציבור החובב טעמים אלו. לסיום הליקוט מראה שמשון כיצד מסירים את הקוצים מעלי הסירפד להכנת חטיף, לאמיצים בלבד...
עצירה בסמוך לצמח הדודאים הפורח בתחילת החורף בסגול ואילו עתה פריו הדומה לעגבניית שרי ירוקה עומד כחודש לפני הבשלתו בצבע אדום עז. שמשון שולף מתרמילו את ספר התנ"ך וקורא בבראשית פרק ל' את סיפור ליקוט הדודאים בידיו של ראובן, בזמן קציר חיטים. רק סיור בשטח יכול להבהיר כי בזמן קציר חיטים יכול ראובן למצוא את פרי הדודאים ולא את פרחיו (כפי שניתן להבין בקריאה בבית המדרש) ואנו זוכים ללקט מן השדה גם דבר תורה.
מסענו מסתיים בתצפית נהדרת אל עמק יזרעאל הפרוש תחתינו על שלל משבצות השחמט של שדות ובריכות דגים, לשאלת העמיתים מבהיר שמשון כי מעיינות העמק השופעים יותר ממאה מיליון מ"ק מים בשנה מאפשרים את קיום הבריכות העצומות האלו, המספקות בתורן יותר מ80 אחוזים מתצרוכת הדגים של מדינת ישראל. אך היום אנו מסתפקים בתפריט צמחוני בלבד...
תודות: לשמשון ברזני על סיור ייחודי ומושקע אל טעמיו וצבעיו של הגילבוע, לסבא-עמית החושף בפנינו כל שיח ועלה בארצנו, ולעמיתים שחזרו שבעים ומלומדים.
