הר סדום, הנמצא בפינתו הדרומית של ים המלח, נחקר כבר עשרות שנים והתפרסם בזכות תופעות הטבע הייחודיות הקיימות בו.
בהר, העשוי כמעט כולו ממלח, מוכרות כיום כ-150 מערות היורדות למעמקי סלע המלח. המערות נחקרו כבר בשנות ה-80 על ידי פרופ' עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ומנהל המרכז לחקר מערות.
במסגרת המחקר תועדה מערת מלח אדירה, באורך כולל של כ-5.5 ק"מ אשר כונתה מערת מלח"ם. גילוי המערה הציג את עוצמת התופעה ברמה העולמית, שכן יתר מערות המלח שהיו מוכרות אז בעולם היו באורך של מאות מטרים בלבד. המערה איננה מוסדרת לביקורים של הציבור הרחב, כל כניסה אליה דורשת ליווי של מערן אשר מכיר את המערה.
בשנה הלועזית 2006 פורסם כי נמצאה מערה ארוכה יותר, מערת 3N באיראן באורך של כ-6.5 ק"מ.
בשנתיים האחרונות בוצעה מדידה מחודשת של המערה הישראלית על ידי חוקרים מהארץ והעולם - מהמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, מועדון שוחרי המערות (Israel Cave Explorers Club), ומועדון המערות ובית הספר "סופיה" בבולגריה, לצד צוות בינלאומי הכולל חוקרי מערות מבולגריה, צרפת, בריטניה, קרואטיה, רומניה וצ'כיה.
הצוות מצא כי האורך הכללי המצטבר של כ-10 ק"מ כאשר ישנם חלקים נוספים שטרם מופו.
פרופ' עמוס פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית שמוביל את מחקר מערות המלח כ-4 עשורים, מספר כי "המיפוי שביצענו בשבוע שעבר על ידי משלחת בינלאומית גרם לכולנו לפרץ של שמחה. באמצעות הכלים שנמצאים ברשותנו הצלחנו להבין שהמערה הזאת היא מערת המלח הגדולה ביותר בעולם, ושהיא עוקפת בענק את המערה הארוכה ביותר שתועדה עד כה ונמצאה באיראן, שאורכה הוא מעל שישה ק"מ. בניגוד לבדיקות שביצענו בעבר, הפעם מדובר במיפוי מלא ומקיף של המערה".
עוד טוען פרופ' פרומקין בהקשר לשיטות המדידה החדשות כי "שיטות העבודה שהתפתחו עם השנים הופכים את מאמץ התיעוד המחודש לכדאי. לפני 30 שנה עבדנו עם סרטי מדידה, מצפן וקלינומטר. היום צוותי המיפוי עובדים עם מד טווח לייזר שמשדר ישירות לטאבלט.
הדבר מאפשר עבודה מדויקת יותר שמציגה נאמנה את עוצמת התופעה. פתחים קשי גישה המובילים למפלסים עליונים לא נבדקו על ידנו באופן מלא עד עכשיו, ובדיקתם במסגרת העבודה הנוכחית הובילה לחלקים שלא היו מוכרים קודם לכן. הצגת המבנה המלא של המערה תורם להבנה נאמנה של עוצמת התופעה".
@gallery+article@
