סיכום סיור של עמיי לטיולים בעקבות יהודי חברון.
"לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו; כי אם נחלת אבותינו..." - שמעון החשמונאי
לעיתים מועד מצטרף לו לארוע ושני אלו למיקום הנכון ויוצרים מוקד משיכה שקשה לעמוד בפניו. כך בנר ראשון של חנוכה הצטרפנו אל מחברת הספר חברון שוברת שתיקה ציפי שליסל למרגלות מערת המכפלה לסיור ייחודי ומפעים בחברון הכולל ביקור נדיר בקסבה של העיר על שלל אתריה היהודיים.
התכנסות
אל סיורנו אנו מתכנסים למרגלות מערת המכפלה כאשר צינת הבוקר ואוירת הקדושה האופייניים למקום מעוררים ומחדדים את החושים לקראת הסיור הייחודי.
בעוד ציפי פותחת בסקירה היסטורית על עברה של העיר אותה קנה אברהם העברי והראויה להתקרא העיר העברית הראשונה, בוקעת השמש את העננים ואורה החם שילווה אותנו במשך הסיור מקלף מעלינו את בגדי החורף.
ציפי חוזרת על המציאות המתוארת בסיפרה, כיצד מעטים מול רבים עומדים אנשי חברון אל מול ארגוני שקר בינלאומיים הנסמכים על מקורות מימון של מדינות זרות ומוציאים את דיבת ישראל ברחבי העולם. מדריכתנו המחוברת בשורשיה למקום מספרת על ההיסטוריה, הארכיאולוגיה והאמת הפשוטה בשלה אנו עומדים על זכותנו הטבעית לחיות בעיר האבות ולבנותה.
גלריית תמונות באדיבות י' בוצר.
טקטיקת שיפוץ במימון זר
אנו פוסעים בעקבות מורתנו אל שורת מבנים הגובלים בכביש הגישה למערת המכפלה שם מסבה ציפי את תשומת ליבנו לשלט הקבוע על קירות אחד הבתים ואשר במהלך היום נראה עוד רבים כמוהו ומתאר כיצד מדינה אירופית תרמה דרך הועדה לשיקום חברון מייסודו של הטרוריסט יאסר עראפת (hrc) את הכספים לשיפוץ בית זה.
ציפי מתארת כיצד לפני כעשור היתה שורת בתים זו הרוסה עקב הזנחה של שנים מצד ערביי חברון וכיצד בסיוע כספי רב שוקמו הבתים הסמוכים לאתר הקדוש ליהודים ושוכנו בהם ערבים שהגיעו מחוץ לחברון וביניהם גם אלמנטים פליליים שהתנכלו למבקרים הרבים הפוקדים את מקום מנוחתם של אבותינו.
ציפי קוראת מתוך פרסומים של הארגון ששיקם את הבתים על מנת להדגיש כי מטרת השיפוץ המתמקד באזורים הגובלים ברובע היהודי הוא להביא אוכלוסיה עוינת אשר בתורה תטריד ותדחוק את רגלי היהודים מעיר חשובה זו.
ציפי ממשיכה ומתארת כיצד ארגונים עתירי כספים אלו פרסמו בתגובה על בניית גדר שנועדה להגן על מבקרים יהודים במקום מהתנכלויות ויידוי אבנים כי הישראלים כולאים את ערביי חברון מאחורי גדרות, טענה מגוחכת בהתחשב בכך שליהודים אסורה הכניסה ל-97% משטח העיר, ואשר רק עוצמה כלכלית אדירה מצליחה להעביר עלילות דם שכאלו באמצעות ערוצי הפייק ניוז למיניהם.
לנוכח הפגנות הזעם אשר פרצו השבוע באחת מבירות אירופה במחאה על עליית המיסוי קשה לי שלא להרהר האם אזרחי המדינות המממנות את הפעילות הזו מודעים בכלל לאן נשפכים כספי המיסים שלהם?!
חצר מערת המכפלה
למרגלות המבנה ההרודיאני העצום אשר בעצם גודלו מעיד על חשיבותם העצומה של קברי האבות סוקרת ציפי את ההיסטוריה של המערה. המבנה אשר נבנה בתקופה ההרודיאנית מכסה על מערת המכפלה השוכנת תחתיו ובעבר נוספו למבנה עם התקופות בית כנסת, כנסיה וקירוי צלבני אשר יצר את אולם יצחק. הממלוכים הוסיפו משלהם לבניה במקום אך זכורים לשימצה בעיקר עקב האיסור שהטילו על יהודים להיכנס למערה, איסור אשר אילץ יהודים להתפלל במשך 700 שנה על המדרגה השביעית המובילה אל האתר הקדוש והיה סמל להשפלת העם היהודי בגלותו.
ציפי קוראת מזיכרונות עולי רגל אשר למרות ההגבלות הקשות עלו מקצווי העולם לרגל אל מערת המכפלה וחולקת את סיפורה האישי של סבתה, תושבת חברון אשר ב1928 (תחת השלטון הבריטי אשר שימר את הביזיון הממלוכי) השאילה שמלה ערבית מהכובסת שלה ונכנסה להתפלל במערה מחופשת לערביה.
מאז שחרור העיר במלחמת ששת הימים שבו המוני בית ישראל להתפלל כאן אך עדיין חל איסור להיכנס ליותר מ60 אחוז משטח המקום המוקצה לתפילת ערבים בלבד, מלבד עשרה ימים בשנה (ביניהם שבת חיי שרה) בהם פתוח המקום כולו ליהודים.
ציפי מסיימת בתארה את המאבק המתנהל על מנת לאפשר שינויים מבניים בכניסה למבנה אשר יאפשרו לנכים ולמבוגרים המתקשים בטיפוס במדרגות הרבות לממש את זכותם לתפילה במקום הקדוש הזה.
הקסבה
הקסבה בדומה לזו שבשאר ערים ערביות היא המרכז המסחרי של העיר בתקופה הערבית, ובעצם מרכז העיר לאחר היציאה מהחומות. עם בניית קניונים חדישים בחברון איבד המקום מזוהרו והוסב לשוק תיירותי. בקסבה של חברון קיימות עדיין עדויות רבות המזכירות את החיים היהודיים השוקקים במקום לפני הפרעות בהן נרצחו וגורשו היהודים מהעיר, ואנו יוצאים בעקבות מדריכתנו ללמוד ולהכיר אתרים אלו.
הכניסה לקסבה הינה מעברה המערבי של מערת המכפלה, תוך שאנו פוסעים ברחוב המשופץ שהשלטים הרבים על קירות בתיו מזכירים אילו מדינות תרמו את הכספים, אנו חוברים אל כח הליווי שילווה אותנו בביקור ונכנסים לשוק דרך פשפש צר שמאחוריו שרידי סביל עתיק המעידים על גיל המקום.
רחוב השוק הצר והאפלולי מספק מעבר בדוחק להמוני המבקרים וסוחרי השוק המתעוררים למראה השוק ההומה לפתע מציעים בקול את מרכולתם, פלאפל חם, חליל עץ המשווק תוך נגינה ערבה ושלל תכשיטי ותליוני ארץ ישראל השלמה - ולמי שלא הבין יש אפילו כיתוב בערבית למי ניתנה ארץ זו...
מבנה בעל חלונות מעוטרים הבולט מעל פתח בגג השוק משיב את ציפי לימים בהם היו יהודים חוזרים דרך השוק לאחר תפילת השבת במערת המכפלה ומבחינים בנרות מהבהבים בחלונות אלו, מן הסתם ערבים אשר מוצאם מיהודים מומרים ששימרו מעט ממנהגי היהדות.
מספר צעדים משם מטפסת ציפי על גרם מדרגות עתיק ומצביעה על בית בכור לוי אשר שימש כמורה בחברון בתחילת המאה שעברה בו עדיין ניתן לראות את חריץ המזוזה ומולו בית החכ"ים שנקנה בשנות השבעים וישבו בו חברי כנסת מהמחנה הלאומי במסגרת המאבק להתרת חזרת היהודים אל בתיהם אשר בחברון, כאן נרצח אברהם שורק בעת ששמר על המקום.
דרכנו ממשיכה בין דוכני סבון שמן זית שריחם למרחוק ומוכרי החלילים הממשיכים לנסות נעימות שונות לשיווק מרכולתם, אל השער אשר הוביל בזמנו אל הרובע היהודי ועתה הוא אטום ומוסתר על ידי שלל צעיפים וכובעים מחנות סמוכה. מוכר מקומי היושב בחנות קרובה מגלה כי עד היום נקרא השער בפיהם באב חארת אל יהוד (שער הרובע היהודי) וכי במקום זה שכנו חנויות רבות בבעלות יהודית עד לפרעות תרפ"ט.
מדריכתנו חולקת ברוח החג מעט מהווי החנוכה ברובע לפני שהוחרב ומתארת כיצד הילדים חיזרו על פתחי הבתים היהודים ואספו מעקרות הבית מצרכים לסעודת חג קהילתית. עקרות בית אשר היססו לתרום שודלו באמצעות שינון פסוקים מהתנ"ך המדברים בזכות הצדקה, ולאלו העקשניות דיקלמו בטעמים את סיפור מנחת יעקב לעשיו עד שהתרצו.
לפתע מפינות השוק האפלות צצים להם פעילי ארגונים זרים העוקבים אחרינו במבטים אפלים, אנשים הבולטים בחזותם הצפון אירופית ומעוררים בי את השאלה המתבקשת במה עסקו סביהם לפני 80 שנה?
ציפי ממשיכה בסיור אל פינה מוארת בקסבה בה אנו נהנים מזכרונותיו של משה ירושלמי הקראי אשר הגיע לחברון ב1654 ומספר כי השתומם כיצד בתפילת השישי בבית הכנסת הוציאו שתי ספרי תורה. משאלת קראי זו אנו מבינים כי הגיע לעיר בראש חודש של חג החנוכה, וזוכים לתאורו של חנוכה בחברון לפני מאות שנים שאף ממשיך ומתעמק בהכנסת האורחים רחבת הידיים לה זכה בביקורו.
מעט הלאה משם אנו נעצרים אל מול חנות לממכר יונים (!) המוצבת בפיתחו של הבית הראשון שנבנה מחוץ לרובע היהודי בידי איצ'ה סלונים ב1861. בית זה היה מפורסם בגג הרעפים האדום שלו, שהיה חריג מול הבניה הערבית המסורתית, אך פעילות בניה הרסנית המשמידה את שרידי ההתיישבות כאן החריבה גג זה, למרבה המזל חריץ המזוזה ששרד עדיין על משקוף הדלת מספר את סיפור המקום.
בית סמוך שמעל משקוף דלתו בולט מגן דוד נקרא חצר המקובלים ושימש כנראה כבית כנסת, כאן ניכרת בברור מריחת הטיח אשר מילאה את חריץ המזוזה וכמעט העלימה אותו. בבית זה מגדלים היום בהמות, ובכל אחת מדלתותיו הפנימיות ישנו חריץ מזוזה ותושביו אף משלמים שכר דירה למינהל-האזרחי שכן בית זה בבעלות יהודית של ממשלת ישראל!
ציפי מניפה שרטוט של משקוף מרהיב מעוטר מנורות שעד לא מכבר עיטר את אחת הכניסות הסמוכות, משקוף היסטורי אשר נעלם גם הוא במסגרת מחיקת הזהות היהודית שאזור זה עובר.
מסענו ממשיך בין דלתות פלדה מסיביות ומנעולים עצומים המעידים על מצב הביטחון כאן, למרות שיהודים כמעט ואינם מורשים להיכנס לאזור זה אני בטוח שמי שהוא ימצא דרך לטפול גם זאת עלינו.
במעלה הרחוב אנו מגיעים אל הקסבה העליונה אשר שלטים רבים הנושאים את דגל גרמניה מגלה מי מממן את הבניה בה תוך התעלמות בוטה משימור ההיסטוריה היהודית של המקום, צדק מי שאמר כי ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה בעקשנות.
אנו שבים אל הקסבה התחתונה ואל מבנה שפאר העבר עדיין ניכר בו למרות השנים אשר את חזיתו תומכים עמודי שיש מעוטרי כותרות וחלונותיו מעוצבים בפיתוחי ברזל נהדרים.
ציפי מגלה כי זהו הסניף השלישי של בנק אנגלו-פלסטינה (לימים בנק לאומי) אשר נפתח כאן ב-1907 והביא לחברון שגשוג כלכלי.
ציפי מובילה בביטחון בין בתי היהודים, בית מגן אבות שנבנה בידי משפחת ריבלין ובמשקופו נקבעה מזוזת חריר נדירה (חריר במשקוף בו הושם הקלף למניעת השחתתו), אשר גם היא הועלמה בידי אלמונים לפני כחודש, בתי הויזמן אשר יאכלסו את חסידי קרלין, ונעצרת אל מול יד הזיכרון ליהושע סלומה שנרצח כאן ב-1980, האזרח הראשון שנרצח בחברון מאז תרפ"ט אשר הושחתה שוב ושוב, וחולקת עימנו את סיפור חייו ורציחתו בעת שערך קניות בשוק.
סיורנו מסתיים אל מול בית רומנו שתואר עת נבנה ב-1862 כארמון בקצה העיר (אז העיר הגיעה רק עד כאן) ובתצפית אחרונה אל בית מוסאיוף המשולש שבקומת הקרקע שלו שוכן עדיין מקווה.
לגעת בנצח
אנו יוצאים מהשוק הערבי האפלולי אל הרובע היהודי המואר והעטור בדגלי הלאום שכל כך חסרו לנו בין בתי היהודים הנטושים אשר בקסבה, ואל בית הדסה אשר נחנך ב-1893 בתרומת יהודי אלג'יר כדי שישמש כמרפאה ותלמוד תורה. בקומת הקרקע של המבנה ממוקם מיצג לגעת בנצח אשר באמצעות כסאות הידרוליים נעים, סרט משובח ופרצי רוח המגיעים להם משום מקום נושא אותנו למסע מרגש בין תחנות המורשת והתרבות של חברון אשר נוגעות בכל נפש יהודי.
בסיום המיצג המרגש חולקת עמנו ציפי את סיפורן של נשות הדסה, קבוצת נשים אשר ב-1979 נכנסו באישון לילה לבית הדסה שהיה חרב אז, ללא חיבור למים ולחשמל, וסרבו לעזוב את המקום עד למתן היתר ליישוב קבע של יהודים בחברון אשר ממשלת ישראל מנעה משום מה עד אז.
השלטונות אשר סברו כי הנשים ישברו תחת תנאי המחיה הקשים במבנה נמנעו מלפנות אותן, לאחר חצי שנה של התבצרות מרצון נעתרה הממשלה לאשר להן מעבר חופשי, ולאחר עוד חצי שנה עת באו מבקרים לחזק את ידיהן, נרצחו שישה מהמבקרים בידי מחבל. אירוע זה זיעזע את המדינה ולאחריו נתנה ממשלת ישראל את ברכתה ליישוב קבע יהודי בעיר.
המחבל אשר ביצע את המעשה המתועב שוחרר באחת מעסקאות שחרור הרוצחים ההזויות והיום הוא משמש למרבה הביזיון כראש עירית חברון הערבית.
חסם שוטר
חסם שוטר הינה נקודת בידוק הממוקמת בעיקול רחוב דוד המלך בה מורשים ערבים לחצות לאחר בידוק לעומת יהודים אשר אינם מורשים לעבור לצד השני אף שהוא בשליטה ביטחונית עברית.
ציפי מצביעה מעבר למחסום אל הדירה בה שכנה דודתה לאה. סבתה ציפורה (מדריכתנו קרויה על שמה) אשר ילדה בן בשנת תרפ"ט אירחה את אחיותיה שבאו לבקר, הנשים אשר נקלעו לפרעות שפרצו באותה שבת מצאו מקלט יחד עם הרב סלונים, רבה של חברון בדירה המחולקת בדלת מפרידה בינו לבין דודה לאה.
אליעזר סלונים בנו של הרב ומנהל בנק אנגלו פלסטינה ששם יהבו על קשריו עם מכובדי העיר הערבים אסף לביתו שבכיכר השוטר הסמוכה את יהודי העיר, אך לאה לא הסכימה לטלטל את התינוק הרך לביתו הדחוק של אליעזר מחשש שיפגע מהצפיפות. עימן נשאר הרב סלונים כדי להגן על הנשים בשעת הדחק. ציפי ממשיכה ומתארת בכאב כיצד מהבית נשמעה צעקת השבר של בנו של אליעזר "אבא חבריך באים להרוג אותנו”. הבריטים אשר הגיעו לאחר הטבח הציעו לפנות את השורדים ברכב לבית רומנו, אך הרב סלונים סרב לחלל שבת והלך ברגל את כברת הדרך תוך שסיפורו קורע הלב מתאר את דרכו בין חורבות עשנות ובין גופות בני קהילתו הרצוחים אותם הכיר אישית.
ב1931 שבו 32 משפחות לגור בבית הדסה ובמבנים הסמוכים, אך גורשו בידי הבריטים עם פריצת פרעות תרצ"ו, נוכחות יהודית של קבע תשוב לעיר האבות רק ב1980 עת נשות הדסה יאלצו את הממשלה לחדש את היישוב היהודי בחברון.
מצפה חברון
בראשו של תל חברון מתנוסס ליופי בניין דירות בו שוכנות משפחות רבות מהיישוב היהודי וכן ישיבה פעילה בה לומדים תורה מדי יום. על גג הבניין נפתח מצפה ממנו נשקף נוף סובב של חברון שבתיה משתרעים בלבן בוהק עד האופק לכל הכיוונים.
אנו למדים כי חברון היא מהכלכלות החזקות בצד הערבי, וכי כאן מייצרים בין שאר המוצרים הנמכרים בכל הארץ כגון שיש ומזרנים ממותגים. תמונות אויר ואחרות מימי השלטון הירדני מגלות כי העיר גדלה והתעצמה מהיישוב הקטנטן של התקופה הירדנית, הוכחה ניצחת לשגשוג הכלכלי שחווה המקום, המזימה את כל טענות השקר בדבר דיכוי וניצול המוטחות בנו בידי ארגונים עוינים.
ציפי מוליכה אותנו לכל עברי המצפה לתצפית מודרכת אל אתרי העיר, ישיבת סלובודקה אשר שכנה בסמוך לקניון הערבי בעל הכיפה האפורה הענקית מדרום מערב, ישיבה אשר לא מכבר נהרסה כדי לבנות תחתיה מבנה אחר, חלק מגל מחיקת הזהות היהודית של העיר.
למטה מצפון מבחינים בקלות כמה קטן הוא הרובע היהודי אל מול העיר הגדולה הזו.
ממזרח מערת המכפלה והבתים הסובבים אותה, ממעוף הציפור ניתן להבחין בקלות כיצד הבתים חדשים יותר ככל שמתרחקים מהאתר הקדוש, וכן לפי צבען בקומות חדשות יותר שנבנו על הישנות.
מדרום קבר ישי ורות עליו יש עדויות עוד מלפני 500 שנה, בין השאר בכתבי רבי עובדיה מברטנורא.
ממערב אנו צופים אל בית העלמין היהודי של העיר, מקום אשר תחת שליטת הירדנים חולל תוך שמצבותיו משמשות לבניה בידי עושי התועבה הזו, ללא מחאה מצד אומות העולם.
תל חברון
מתחת לבניין מסתתר עברה של העיר, כאשר עמודי התמיכה הגבוהים מאפשרים גישה נוחה אל הממציאים וכמו מקשרים בין עברה המפואר של העיר אל עתידה כעיר יהודית משגשגת.
ציורי קיר צבעוניים שאוירו על קירות הבניין ומציגים את החיים בתקופת המקרא מבליטים את עוצמת הממציאים, חומה כנענית ברוחב 7 מטר והמדרגות שהובילו לעיר ונשתמרו כמעט בשלמותם בתחתיתה, חומה מאוחרת יותר של עיר בני חת מתקופת האבות ברוחב 3 מטר, שתוואי בניינה מרמז כי שער העיר מוקם תחת כביש הגישה בו הגענו אל התל, כאן קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון!
הממצאים ממשיכים אל מתחת לבניין, שרידי רחוב וממגורה מתקופת ההתנחלות, מבנה ארבע מרחבים האופייני ליישובים עבריים וגולת הכותרת: קנקנים עליהם הוטבעה חותמת עברית "למלך חברון" ומתוארכים לתקופת חזקיהו (לפני 2700 שנה). ככל הנראה מדובר באספקה שנאגרה כדי לקדם את פלישת צבאות אשור.
אכן חברון מאז ולתמיד!
מהממצאים השופכים אור על העבר שבה ציפי אל החושך שהביא מחבל בן עוולה לפני 20 שנה, עת אביה שגר בקראוון מטרים ספורים מאיתנו נרצח בדקירות סכין על ידי המחבל שאף זרק בקבוק תבערה בניסיון לשרוף ולהמשיך במסע הקטל. לזכרו הוקם כולל לימוד התורה 'אור שלמה' השוכן בבניין המידות מעלינו, בניין שניבנה עת הגיע בנימין נתניהו לנחם את המשפחה ולבקשתה ניבנה בניין הקבע על האדמה אשר היתה בבעלות יהודית מזה שנים רבות.
גן לאומי תל חברון
סיורנו עוקף את תל חברון ממזרחו וממשיך אל הגן הלאומי תל חברון שנחנך לא מכבר.
הגן הלאומי חושף את המשך חומת העיר מימי האבות על אבניה העצומות אשר על שם גודלן קיבלה החומה בידי חופר המקום את השם חומת הענקים, רשות העתיקות חשפה שישים מטר מהחומה המאפשרת התרשמות בלתי אמצעית מהעיר אותה הכיר אברהם אבינו.
מעט במעלה הגן נתגלו לפני זמן לא רב ממצאים מרעישים נוספים המטילים אור חדש לגבי אופיה של חברון בימי בית שני, אזור תעשיה רחב ידיים ובו גתות ובדי בד לייצור יין ושמן, וכן שתי מקוואות רחבי ידיים בעלי גרמי מדרגות נפרדים לטמאים היורדים ולטהורים העולים למען לא יגעו זה בזה. המקוואות מעידות כי שכן כאן ישוב יהודי וגודלו של אזור התעשיה מלמד מלבד על עוצמתו של היישוב כי כאן ככל הנראה יוצרו בטהרה יין ושמן בכמות גדולה לצורכי בית המקדש!
גילוי זה מסיר את הספקות ששכנו בלב כמה מהארכיאולוגים לגבי אופי תושבי חברון בעת בית שני, ומלמד מעל כל ספק על אופיה היהודי של העיר בעת ההיא.
הסיור בגן הלאומי חברון נעשה הפעם בחופשיות וללא כל אבטחה לאחר שרק לפני שנים ספורות סיירנו כאן תחת אבטחה כבדה, כולי תקווה שתוך זמן קצר תתאפשר גישה יהודית חופשית לבתים היהודים ולאתרים החשובים בכל רחבי העיר וחברון תשוב לימי תפארתה כעיר יהודית מרכזית וחשובה!
תודות:
לציפי שליסל על סיור מפעים ומחזק לחשיפת האמת של העיר העברית הראשונה,
לסבא-עמית על ארגון סיור מלא אור,
לחיילי כח הליווי שבאו לחשוף עימנו את הזיו של חברון,
ולעשרות העמיתים שבאו לחזק ולהתחזק.
סיור מדהים 1 ט' טבת תשע"ט 00:23 יוני