ימי ספירת העומר שעברו עלינו הם עליה על גבי עליה, החל ביציאה משיעבוד מצרים עד לנקודת החירות הגדולה – מתן תורה. דבר זה מוצא את ביטויו גם בקרבנות, כאשר בחג הפסח אנו מביאים קרבן מנחת העומר משעורים, ובשבועות שתי הלחם מחיטים, דהיינו, אנו עולים מדרגת מאכל בהמה לדרגת מאכל אדם.
חג השבועות הוא גולת הכותרת של יציאת מצרים. בגאולת מצרים היו שני שלבים, שחרור הגוף משיעבוד זר, וחירותה של הנשמה משיעבוד אל נכר - שחרור מתרבות עבודה זרה שהיתה שלטת באותם הזמנים. חירות - אין פירושה רק לא להיות משועבד לאחר, אלא הכוונה היא להיות בן חורין אמיתי, כפי שחז"ל אומרים 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'. התורה מרוממת את האדם לספירה גבוהה, כך שהוא אינו משועבד לרצונות עצמו אלא לדבר האמיתי והנכון שהוא רצון הבורא.
כל מעשי בראשית עומדיםומצפים ליום השישי בסיון. האירוע החשוב ביותר שהתרחש בעולם מאז בריאתו היה מתן תורה, שבו עם ישראל כולו הועלה לדרגה גבוהה וכל אדם השיג לפי דרגתו את גילוי ה'.
יש שיטות שונות בראשונים לגבי הדברים שבדיוק נשמעו בעשרת הדברות, אך לדעת כולם (כל שיטה כדאית לה) נבואת משה רבנו ניתנה לו מפי הגבורה.
הקב"ה ברא את עם ישראל להיום לברית עם לאור גויים ,כפי שאנו קוראים בחג השבועות "והייתם לי סגולה". עם ישראל הוא העם שנבחר ע"י הקב"ה לפרסם את שמו יתברך בין הברואים כולם. כך גם אברהם אבינו החל לפרסם ולהודיע שיש משגיח יש מנהיג ויש שכר ועונש, שאדם חי בעולם לא כבעלי חיים שכל ייעודם הוא לאכול ולשתות. אדם חי כדי למלא שליחות אלוקית, לפרסם את כבוד ה', לזכות להיות דבק בשכינה עד כמה שהוא מסוגל להגיע.
רב סעדיה גאון כותב בספרו 'האמונות והדעות', שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה - תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אי אפשר להפריד בין עם ישראל לתורה, זו עצמיות החיים הפנימיים שבלעדיה אין שום טעם לחיים. עם ישראל סבל אלפיים שנות גולה לא כדי לחזור לארץ ישראל ולכונן ממלכה שתכליתה היא בידור ומופעי תרבות שאין להם ערך רוחני, אלא להיות גוי קדוש בארץ ישראל,לקיים את התכלית האלוקית ולפרסם את כבוד ה' בעולם.
זכינו בדורנו לחזור לארץ ישראל ולכונן את מלכות ישראל בחלק גדול מהארץ. עלינו לשאוף גם לגלות את המאור שבנשמתנו, לדבוק בתורת ישראל, וגם להקרין ולהשפיע על העולם כולו.
מצד אחד אנו רואים שיש התקדמות רבה בחיים הגשמיים, והמדע הגיע להישגים גדולים בכל התחומים. אולם בעניינים אנושיים, מוסריות, תיקון המידות, אהבת הצדק והיושר, העולם לא רק שלא התקדם אלא נשאר נחות כמו שהיה לפני אלפי שנים. רק לעם ישראל ישנה היכולת לרומם את העולם כולו.
הבה נהיה נאמנים למטרה שלשמה נבראנו, להיות לברית עם לאור גויים, לתקן את עצמנו וממילא יתקיים הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". מארץ ישראל תצא הוראה של קדושה, הוראה של תיקון המידות, הוראה של יישור המעשים כולם, ומתוך כך יבואו השלום והביטחון לעמנו ולעולם כולו.
