יום הכפורים נקבע ליום סליחה וכפרה לעם ישראל, כמו שכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". הרמב"ם כותב, שיום הכיפורים הוא היום האחרון בו ניתנת האפשרות לאדם לתקן ולשפר את מעשיו לקראת העתיד.
חז"ל קבעו,וכך פסק הרמב"ם בסוף הלכות תשובה, שאין התשובה שווה בכל החטאים, אלא יש ארבעה חילוקי כפרה:
א. ביטול מצוות 'עשה' - כגון שלא ברך ברכת המזון או לא הניח תפילין, אם התחרט על העבר, קיבל על העתיד, והביע את הדברים בביטוי שפתיים הרי החטא מתכפר לו מיד.
ב. עבר על מצוות 'לא תעשה' - כגון שהתגלח בתער או אכל מאכלות אסורות, לא מספיקה התשובה המפורטת לעיל, אלא צריך לעבור את יום הכיפורים שמכפר, ככתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם".
ג. עבירות שיש בהן עונש 'כרת' - כגון אכילת חמץ בפסח, אכילת חלב, עשיית מלאכה בשבת או ביום הכיפורים, שאז על האדם לעבור שלושה שלבים: תשובה, יום הכיפורים, וייסורים.
ד. עבירה שיש בה חילול ה' - זו העבירה החמורה ביותר שאדם יכול לעבור. עבירה זו אינה מתכפרת אף לאחר שלושת השלבים, אלא ביום מותו, כמו שאמר הנביא ישעיהו מפי ה' "אם יכופר עוון העם הזה עד תמותון".
זהו ההסבר לדברי משה רבנו אל הדור האמור להיכנס לארץ "במדבר הזה ייתמו ושם ימותו" - שבזה נרמזו גם החורבן והגלות. המעפילים אמרו "הננו ועלינו", כדי לכפר על מעשיהם. אולם תשובתם לא הועילה, מפני שבבכייתם באותו לילה - "ויבכו העם בלילה ההוא" – היה משום חילול ה'. אם לאחר שהקב"ה הוציאם ממצרים באותות ובמופתים הם אומרים "אפס כי עז העם היושב בארץ" "ונהי בעינינו כחגבים" , הרי שאין על כך כפרה. ועוד, לא תתכן תשובה בניגוד לרצון ה', וכיון שהקב"ה אמר לא לעלות, לא תועיל עלייתם.
לכל העבירות יש גדרים הלכתיים הקובעים מתי עוברים עליהן, כגון באיסור אכילה – רק אכילת כזית מחייבת עונש, או בכתיבה בשבת - רק כתיבת שתי אותיות נחשבת מלאכה. אולם לחילול ה' אין גדרים מוחלטים. התנהגות המתפרשת בעיני הציבור כזלזול במשהו מהתורה היא חילול ה', כמו שמביאה הגמרא על רבי יוחנן, שאם היה הולך ארבע אמות בלא תורה ותפילין, בעיני הציבור זה היה נחשב חילול ה'.
יהודי שומר תורה ומצוות שמצפים ממנו לרמה גבוהה יותר של ישרות ואמינות, אם עושה מעשה מסויים, אף שלגבי אחרים הדבר היה מתקבל בהבנה, לגביו זהו חילול ה'.
לכן יש להיות זהירים לא להגיע חו"ח לחילול ה' שאין מקיפין בו והעונש עליו ממהר לבוא. על כל אחד לתקן את מעשיו ככל יכולתו עוד לפני יום הכפורים, וכותב על כך רבנו יונה שאם הגיע יום הכיפורים ואדם לא תיקן את מה שהיה בידו לתקן - זה לכשעצמו נח
