השבת היא השבת השלישית משבתות בין המצרים, בהם אנו מתאבלים עלחורבןבית המקדש. חז"ל תקנו שבשבתות הללו ההפטרות אינן קשורות לתוכן הפרשותאלאלענייני דיומא, תוכחות ודברי המוסר של נביאי ישראל. בשתי השבתות הראשונות מפטירים מירמיהוהנביא,ובשבת פרשת 'דברים', הנקראת 'שבת חזון', ההפטרה מדברי ישעיהו הנביא.
הנביאים התריעו שהמשך ההידרדרות הרוחנית של עם ישראל תביא חורבן. כשקדמונינו קבעו לקרוא בתורה, כיוונו כך שגם התכנים של אותהפרשהיתאימו לענייני דיומא, לעורר אותנו לתשובת המשקל, כשם שדברי הנביאים,בשעתםוגם לדורות, נועדו לכך.
בפרשת 'דברים' משה רבנו לא בא ללמד את עם ישראל מצוות. חומשדברים הוא חומש של מוסר ותוכחה של משה לעם ישראל לפני פרידתו. הוא מעורר אותם לתשובהעל העבר, כדי שמכאן ואילך יתקנו את מעשיהם.
החטאהראשון שעליו משה מוכיח את העם הוא חטא המרגלים, ורקבפרשה הבאה, פרשת 'ואתחנן', הואמוכיח אותם על חטא העגל, למרות שמבחינת הזמניםחטא העגל קדם לחטא המרגלים. משהרבנו מוצא לנכון לעורר אותם לתשובה על חטאהמרגלים, מפני שהעונש שעם ישראל נענש עליו היה יותר גדול מהעונש על חטאהעגל. אנו רואים שלמרות שחטא העגל הוא חטא חמור של עבודה זרה, מ"מ המאיסה בארץ חמדה היא חמורה יותר, ולכן העונש עליה חמור הרבה יותר: חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, גלות וכל הנלווה.
משה רבנו מוכיח את עם ישראל ואומר להם: "בדבר הזהאינכם מאמינים בה'אלקיכם". מפרש רש"י: "שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו", דהיינו חסרון האמונה שמוצא משה רבנו ע"ה בעם ישראל אינו באחד משלשה עשר עיקרי האמונה, אלא בחוסר האמונה בהבטחת ה' להביאם לא"י.
מכאן אנו למדים על חשיבותה של א"י לעם ישראל, שביאתם לארץ אינה רק כפתרון לבעיה בטחונית ומקום מגורים, אלא קיומה של האומה מותנהבזה, ורק כשהאומה בארץ היא נחשבת כעם. כך כותב הרמב"םבספר המצוות : מצוות קידוש החודש, שלא יעלה על הדעת שיהודים לא יהיו בארץ. חלילה לאל מעשות זאת, שהרי הבטיח שלא ימחה אותות האומה, דהיינו, אם לא יהיו אלא רק קומץ יהודים בארץ ישראל הרי הדבר נחשב כאילו האומה אינה קיימת. גם בתקופות הקשות ביותר היו בארץ לפחות עשרה יהודים שנחשבים 'עדה'. גם בזמןשארץ יהודה וארץ השומרון היו חרבות, היו בגליל עשרה יהודים.
כמובן ,יש הבדל אםיש עשרה יהודים או שיש מאה, אלף, מליון, או עשרה מליון. אינו דומה מרובים העושיםאת התורה למועטים העושים את התורה. לכן כל חיזוק של אחיזתנו במרחבי ארצנו, מחזק את החיים הלאומיים של כנסת ישראל.
זאת אנו קוראים בשבת זו לפניתשעה באב, מפני שהחורבן היה בגלל מאיסה בארץ חמדה,ועלינו לעורר את הערגההנפשית, את החשק והרצון ליישב את כל חבלי ארצנוולהאחז בהם, וזה בסופו של דבריביא את השלום ואת הבטחון.
הסגרת הארץ לידי המחבלים, לא רק שלא תביא שלום, אלא היא עלולה חלילה להגביר אתההתנכלויות שלהם ואת הירי על הישובים.
יהי רצון שעם ישראל יתקן את חטאהמרגלים, וממילא תשעה באב יהפך ליום שמחה, ובית המקדשיבנה ויעמוד על תילו בתפארתו.
