פרשתנו פותחת בברכות ובקללות. אומרים חז"ל, שהברכות והקללות שנאמרו בפרשת 'כי תבוא' על הר גריזים והר עיבל, מטרתן להודיע לעם ישראל שהם נכנסים לארץ על מנת לשמור תורה ומצוות. אכן עם ישראל קבל על עצמו במעמד מרשים את כל דברי התורה.
כאן בא משה רבנו לומר, שכשם שארץ ישראל מיוחדת לעם ישראל, כך על עם ישראל המיוחד לבנות את בית המקדש, ולא להקריב קרבנות על כל הר וגבעה נישאה כמו הגויים המקריבים לעבודה זרה. אמנם גם אצלנו היו זמנים שהבמות היו מותרות, אבל העיקר הוא בית המקדש. ואכן כך היה, לאחר שעם ישראל נכנס לארץ בזמנו של דוד, נבחר המקום, ובנו שלמה זכה לבנות את בית המקדש. מקום המקדש נתקדש לעולם - קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא - ולכן גם היום עלינו להיזהר בשמירתו ובקדושתו של המקום.
מקום המקדש לא התקדש מצד עצמו, אלא על ידי עם ישראל בזמן שלמה המלך. ביהדות אין 'מקומות קדושים' אלא מקום קדוש אחד, שהוא הר המוריה. אמנם ארץ ישראל כולה מקודשת מצד המצוות התלויות בה, אך אין 'מקומות קדושים' מצד עצמם. כמובן, יש לכבד את מקום מנוחתם של גדולי התנאים והצדיקים, אך אלו אינם מקומות קדושים כמו המקדש שטמא וערל אסורים להיכנס בו.
בכל הדורות עם ישראל ציפה לבנין המקדש, שהוא דבר מרכזי בהשקפת עולמה של היהדות, כפי שאומר ר' יהודה הלוי ב'כוזרי' שהמקדש הוא הלב של האדם. כמו שבאדם הפרטי הלב הוא איבר שהנשמה תלויה בו, כך המקדש הוא הכרחי לקיומה של האומה הישראלית. חז"ל אומרים שכל דור שהמקדש לא נבנה בימיו, הרי כאילו הוא נחרב בימיו. כלומר, כל דור צריך להוסיף נדבך נוסף לבנין בית המקדש. עוד בדור הקודם, כאשר רוב העם היה בגלות, כשראה ה'חפץ חיים' שמתחילה התעוררות בעם לשוב לארצו, עורר להתחיל בלימוד עניני קדשים. ה'חפץ חיים' חיבר 'ליקוטי הלכות' על קדשים כמו שעשה הרי"ף בשאר ה'סדרים', וזירז את הכהנים ללמוד עניני קדשים וטהרות, שבקרוב יהיו גם למעשה.
דוד המלך עשה כל אשר לאל ידו כדי לבנות את בית המקדש, הכין תכניות, אסף חומרי בנין וכו'. אולם רק בנו שלמה המלך זכה לבנותו. גם עלינו מוטל לשאול את עצמנו, מה אנו יכולים לעשות לקידום בנינו של בית המקדש. זכינו במלחמת ששת הימים לשחרר את המקום מידי אויבינו, אך לצערנו הרב הנהגת המדינה לא הבינה את גודל השעה, החמיצה הזדמנות היסטורית להחזיר את ההר לבעלות עם ישראל, והסגירה אותו לידי המחבלים. כלפי חוץ מצהירים שאנו הריבון ויש לנו שליטה בהר הבית, אך למעשה השליטים הם אנשי הוואקף, וכאשר הם משתוללים, מונעים השלטונות שלנו דווקא מיהודים להתקרב אל המקום.. אויבנו חופרים שם כאוות נפשם ומוחקים כל זכר מן העבר של עם ישראל.
אמנם היום אין באפשרותנו לבנות את בית המקדש, גם אילו לא היתה מניעה מצד השלטון, מפני שאנו זקוקים לחזרת הנבואה כדי לדעת היכן הוא מקום המזבח, אולם עלינו לפחות לממש את בעלותנו על המקום הקדוש הזה. זו התרומה המינימלית שהדור שלנו יכול לתרום, על מנת שלא נחשב כדור שבימיו נחרב המקדש.
יהי רצון שעם ישראל כולו יתעורר לענין הר הבית והמקדש, וכדברי ריה"ל "ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף".
