פעמים רבות בפרשת ואתחנן מזכיר משה רבנו את טובה של ארץ ישראל. 16 פעמים מוזכרת המילה "טוב" בפרשת ואתחנן בהטיות שונות, מתוכן 14 עוסקות בטובה של ארץ ישראל (לשם השוואה, בכל ספר שמות מופיעה המילה טוב 10 פעמים, בספר ויקרא 8 פעמים וספר במדבר רק 13 פעמים). שתי הפעמים הראשונות שבהן מוזכר טוב הארץ בפרשה הן בסיפור משה על תפילתו לראות את ארץ ישראל. "אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן" (דברים ג, כה).
משה מספר שה' לא שמע לתפילתו, וגם בהקשר הזה הוא שב ומספר על טוב הארץ: "וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה". כך אני לעומתכם, שאתם "עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת" (דברים ד, כא-כג). נראה שמשה לא יכול להזכיר את ארץ ישראל בלי להזכיר כמה היא טובה. העיקר שבני ישראל יינתקו מחטא המרגלים, שנאמר עליהם "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו כד).
שלוש פעמים מדגישה התורה שטובה של הארץ מתגלה באריכות ימים. "וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים" (דברים ד מ). כן מצווה ה' בעשרת הדברות לכבד את ההורים "לְמַ֣עַן׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ" (דברים ה, טז. וכן בדברים ה, ל).
בפועל אנו רואים את ברכת הארץ היום, כשמדינת ישראל נחשבת כאחת מהמדינות שבהן יש תוחלת חיים גבוהה, 82.80 שנים, לעומת הרשות הפלסטינית שם יש תוחלת חיים של 73 שנים בממוצע. המדינה המובילה בעולם היא יפן עם 83.7 שנים בממוצע, ואנחנו במקום השמיני בעולם. הסיבה שאנחנו במקום השמיני היא בגלל שבמדינת ישראל יש 18% ערבים שתוחלת החיים שלהם היא 76 שנים. אם מנכים את ההשפעה שלהם על תוחלת החיים במדינת ישראל, מבינים שליהודים בישראל יש תוחלת חיים בין הגבוהות בעולם, אם לא הגבוהה מכולן. הדבר ניכר במיוחד ביישובים ביהודה ושומרון, שם תוחלת החיים היא 84.1 שנים בממוצע. התקיימות פלאית של הבטחת משה על טיבה של ארץ ישראל שלא ניכרת למתבוננים מבחוץ.
בהמשך הפרשה מגלה לנו משה רבנו כי טוב הארץ גם בפריה ורביה וגם בשפע חקלאי. "וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר ה֜' אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ" (דברים פרק ו, ג). השפע הכלכלי בישראל הוא מהגבוהים בעולם. תנובת האדמה היא פי שלושה מכל העולם לפי דונם. התל"ג הוא למעלה מ-40,000 דולר לנפש, בין הגבוהים בעולם. הילודה היא מעל 3.1 ילדים לאישה יהודייה.
גם כאן צריך לנכות את ההשפעה של הערבים על הכלכלה הישראלית, שבלעדיהם הייתה הרבה יותר גבוהה. לשם השוואה, התל"ג לנפש בירדן הוא פחות מ-10,000 דולר לנפש והילודה בירדן היא של 2.5 ילדים בממוצע לאישה. בעולם למדינות בעלות רמת הכנסה כמו ישראל יש בממוצע 1.5 ילדים לאישה. שוב רואים את הברכה המתמשכת של משה על ארץ ישראל מתממשת בימינו בעם ישראל גם בכלכלה גבוהה וגם בילודה גבוהה.
התורה אומרת כי שפע הארץ יגיע גם מירושת הגויים שגרו בה לפנים. כך קרה בשנת תש"ח כשברחו מארץ ישראל כ-650,000 ערבים בלי כל סיבה הגיונית והשאירו אחריהם את בתיהם ורכושם לעם היהודי שנאסף מכל קצוות תבל. ברכוש הזה היה פיצוי מועט על הרכוש היהודי העצום שהושאר במדינות ערב על ידי היהודים שגורשו משם בפרעות ואלימות.
על זה נאמר "וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣׀ ה֣' אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ: וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֘ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ" (דברים פרק ו, י-יג).
משה מסביר שכל הטוב של ארץ ישראל בא בזכות התורה. "וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ: וַיְצַוֵּ֣נוּ ה֗' לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־ה֣' אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (דברים פרק ו, כג-כה). לכן בפרשת ואתחנן, העוסקת בטוב הארץ, מוזכר מתן תורה שבזכותו אנו יורשים את הארץ.
את התורה קיבלנו בזכות ברית האבות שבה נאמר כי ה' יהיה לנו לאלוקים (בראשית פרק יז ז). "וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים: וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה ה֙' בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" (דברים פרק ד, יג-טו).
על כן מבקש מהם משה להיות טובים כדי שיתאימו את עצמם למידות של הארץ, שיוכלו להישאר בה. "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ו יח).
חשוב מאוד לזכור את התהליך, ברית שמביאה לתורה, תורה שמביאה לארץ, וארץ שמביאה לחיים ומזון וברכה גדולה. על כן אומרת הגמרא (ברכות מח ע"ב) על ברכת הארץ שבברכת המזון: "נַחוּם הַזָּקֵן אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיִּזְכֹּר בָּהּ 'בְּרִית'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיִּזְכֹּר בָּהּ 'תּוֹרָה'. פְּלִימוֹ אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיַּקְדִּים 'בְּרִית' לַ'תּוֹרָה', שֶׁזּוֹ נָתְנָה בְּשָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת וְזוֹ נִתְּנָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת".
ובהמשך: "תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל שֶׁלֹּא אָמַר 'אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה' בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ" (ברכות מט ע"א). על פי מה שראינו לעיל כי התורה מדגישה את טובה של ארץ ישראל, מובן למה אומרים בברכה "טובה", אבל מאיפה למדנו לומר "חמדה"? והסביר הבית יוסף "וכתוב בשבלי הלקט (סי' קנז) פירש ה"ר בנימין לפי שראה יהושע את משה רבינו ע"ה שחמד ליכנס לארץ והתפלל עליה, וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם וליקבר שם, כיון שזכה הוא ליכנס שם תיקן בברכת הארץ ארץ חמדה" (ב"י קפז). ויש אומרים שזה תיקון לחטא המרגלים שנאמר עליהם "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו כד).
הביטוי "אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" כתוב בספר שמות: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וכו'" (שמות פרק ג ח). ויש שואלים: איפה ארץ ישראל רחבה? הלא היא צרה וארוכה. השאלה הזאת הייתה קשה במיוחד לפני מלחמת ששת הימים, שאז מותניה של ארץ ישראל היו צרות במיוחד ליד קלקיליה ונתניה.
התשובה הראשונה נתקבלה במלחמת ששת הימים שבה שוחררו מותניה הצרים של הארץ והתרחבו מאוד כך שהיא קרובה יותר לממדים הנכונים שלה. אבל התשובה האמיתית תהיה בירושת הארץ על פי גבולות ההבטחה של ה' לאברהם, שבה יהיו גבולות הארץ רחבים כפשוטם.
כשהוזמן הגאון רבי חיים זוננפלד זצוק"ל לפני ועידת המנדט הבריטי לדון בדבר יכולת הקליטה של עולים בארץ ישראל, הציגו לפניו הבריטים את השאלה מאיפה יש מקום בארץ ישראל לקלוט עוד עולים חדשים, הלא היא צרה. השיב הרב חיים זנננפלד זצ"ל: בבית של אימא אף פעם לא צר בשביל הבנים. וזה מה שנאמר על ארץ ישראל שהיא ארץ הצבי שמתרחבת לקלוט את בניה. ואכן ברוך ה' ארץ ישראל קלטה, ותקלוט עוד בעזרת ה' יתברך, שבי גולה, וארץ שוממה הייתה לארץ חמדה טובה ורחבה.
ההשוואה של ארץ ישראל לאימא היא בגמרא (מגילה כה ע"ב) "דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ". ובספר שערי ירושלים בסוף שער א', מעתיק מספר שפת אמת למהר"מ חאגיז. המוציא שם רע על הארץ הטובה, הנה מורה היותו לא מבני ישראל דכלום יש בן שיוציא שם רע על אמו וכו'.
בזוהר שאלו איך אפשר לומר אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בזמן הגלות. "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (תרומה, ב קנז/א, כף החיים קפז ס"ק יא). ועונה הזוהר כי גם בגלות מגיע השפע לעולם דרך ארץ ישראל. "וְכָל טִיבוּ וְכָל מְזוֹנָא דְּכָל יִשׁוּבָא, תַּמָּן נָחִית מִלְּעֵילָּא. וְלֵית לְּךָ אֲתָר בְּכָל יִשׁוּבָא דְּלָא אִתְּזַן מִתַּמָּן". וכל הטוב וכל המזון של כל היישוב יורד לשם משמיים, ואין מקום בכל היישוב בעולם שלא ניזון מארץ ישראל. רק שהשפע הזה הוא נסתר.
כך כותב השפת אמת "כִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ פְּנִימִיּוֹת גְּדוֹלָה וְחִיצוֹנִיּוּת קְטַנָּה. זֶה מָה שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (כתובות קיב ע"א) אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי דִּכְתִיב 'וְאֶתֶּן לְךָ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי'? לָמָּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלָה לַצְּבִי? לוֹמַר לָךְ מַה צְּבִי זֶה אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק בְּשָׂרוֹ, אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מַחְזֶקֶת פֵּרוֹתֶיהָ. דָּבָר אַחֵר, מַה צְּבִי זֶה קַל מִכֹּל הַחַיּוֹת אַף אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קַלָּה מִכֹּל הָאֲרָצוֹת לְבַשֵּׁל אֶת פֵּרוֹתֶיהָ". וְהַפֵּרוּשׁ לַמִּלִּים "שֶׁאֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק בְּשָׂרוֹ" הוּא, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת הַצְּבִי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אֶת הַבָּשָׂר חֲזָרָה לְתוֹךְ הָעוֹר. כִּבְיָכוֹל הַבָּשָׂר גָּדוֹל יוֹתֵר מֵהָעוֹר. וְזֶה בָּא לִרְמֹז "כִּי הִיא מְעַט הַכְּמוֹת וְרַב הָאֵיכוּת. כִּי הָעִקָּר בָּהּ הוּא הַפְּנִימִיּוֹת. וְלָכֵן נִדְמֶה כַּ'צְבִי' שֶׁאֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ שֶׁהַפְּנִימִיּוֹת רַב מְאוֹד מִן הַחִיצוֹנִיּוֹת מַלְבּוּשׁ הַחִיצוֹן" (שפת אמת מסעי, תרס"ד).
גם בימינו, שאנו רואים את הטוב באופן נגלה, אנחנו צריכים לדעת שמה שאנחנו רואים בעינינו הוא חלק קטן מאוד מכל הטוב של ארץ ישראל שעתיד להמשיך ולהתגלות בתוכנו.
חשוב מאוד להיות מודע לטיבה של ארץ ישראל, שמי שאינו מודה בטובה לא מקבל אותו. כך היה עם המרגלים שלא ראו את טיב הארץ ואמרו שהיא אוכלת יושביה והפסידו את כל טובה. לעומתם היו כלב ויהושע שאמרו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז), וזכו לרשת אותה.
כך קורה עם עם ישראל שרק אחרי 40 שנה זוכה להבין את טוב ה' ואת ערכה של ארץ ישראל, ובזכות ההכרה הזו הוא גם זוכה לרשת את הארץ. לכן חשוב מאוד להכיר את מעלותיה ולהודות עליהן בכל לב.
בבית יוסף (אורח חיים סימן קפז) הסביר כי גם נשים אומרות בברכת המזון "על בריתך שחתמת בבשרנו" למרות שהן לא עוברות ברית מילה, כי אנחנו עם אחד. "וגם על הנשים יש לדון שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה (יבמות סג.) הוי ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מצו למימר על בריתך שחתמת בבשרנו".
ואומרים בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א כי בברכה הארץ בברכת המזון אנו יוצאים ידי חובת הברכה על ארץ ישראל. שהרי מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצוות עשה מהתורה, "שנצטוינו בתורה לרשת הארץ שנאמר 'והורשתם את הארץ וישבתם בה' (במדבר לג נג), והיא מצוות עשה לדורות" (הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות מצוה ד). והיא מצווה בכל רגע ורגע. ויש שואלים איפה אנו מברכים על יישוב הארץ כמו שאנו מברכים על כל המצוות. והתשובה היא שאנו מברכים עליה בכל פעם ופעם בברכת המזון (אבני חן ח"ב עמ' קסט).
בגמרא כתוב: "וְכָל הַחוֹתֵם מַנְחִיל אֲרָצוֹת בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם הֲרֵי זֶה בּוּר". וכתב הבית יוסף (סימן קפז): "ונראה לי דטעמא משום דמנחיל ארצות שייך גם לשאר עמים שהנחילם ארצות ואנו צריכים שיברך על הנחלת ארץ ישראל ביחוד".
והאריך להסביר את דבריו המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל שביאר בנופת שפתיו: "יש הרואים בארץ ישראל רק ענין מדיני ופתרון לשאלת היהודים הנודדים התמידיים, רואים הם באומה הישראלית עם ממושך וממורט אשר בזזו גויים ארצו חילו קבעו הגוי כלו, והוא הלך גולה אחר גולה ומקל נודדים בידו, וכאשר אי אפשר לעם שימשיך את קיומו ושגשוגו בלי כברת ארץ משלו, נאותים הם כי ימציאו להם הגויים איזו ארץ כל שהיא למקום מנוח. לפניהם כל הארצות שוות. כי גם בירושלים עצמה אינם רואים את המאור שבה, את תפארת הוד - קדומים החופף עליה, ורק ככל הארצות בית ישראל ולא יותר, הם מסתפקים בכל פינה נידחת שהיא, ובלבד שישכון ישראל בטח על אדמתו, ולא יפריעוהו אחרים ואל יבוזו זרים יגיעו, ושם ינוח משעבוד זרים וישבור עול הגלות מעל צוארו.
לא כן השקפת שלומי אמוני ישראל, מאמינים בני מאמינים. רואים אנו בארץ ישראל לא רק ענין לאומי חילוני, מקום מושב לעם ישראל ופורקן מצר לו בלבד; בשבילנו הארץ קדושה בעשר קדושות בשביל השכינה שלא זזה ממנה בכל עת, ואף בחורבנה קדושתה עליה, בשבילנו הארץ קדושה בעבור הברית והחסד אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, בשביל מצוות התלויות בה. ועל אחת כמה וכמה ירושלים קדושתה עולה על הכל, בשביל מקום המקדש שנבנה ובשביל מלכות בית דוד שנתקדש על ידה (רש"י ברכות דף מ"ח).
וזה שהורונו חז"ל 'כל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ', מי שבא ומצהיר כי לפניו כל הארצות שוות, ואינו רואה מה נשתנתה ארץ זו מארצות אחרות, 'ומושיע את ישראל בבנין ירושלים', אינו רואה בירושלים רק ישועת ישראל גרידא ולא יותר, הרי זה בור, כי טרם השכיל לדעת הארת הזאת מה היא ומהי הסיבה האמיתית שבגללה אנו רוחשים לה חיבה, ומנקודת השקפתו הוא הרי כל הארצות שוות ומה יתרון לארץ ישראל עליהן?
ו'כל שלא הזכיר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו', כי רק בגלל אלה אהבת עולם אהבנו את הארץ הזאת, ומים רבים לא יכלו לכבות אהבה שבלב זו ונהרות לא ישטפוה, ורק מבחינה זו היתה למרכז הרוחני של עמנו בכל הימים. ורואים אנו בארץ זו גאולת הגוף והנפש גם יחד, בה נעשה חיל ברוח וחומר ונודה לה' על ארץ חמדה טובה שהנחיל לאבותינו" (אמרי דעת פר' וירא).
הפסוק בתהילים (קמז) אומר: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" והוא מלמדנו שהבניין של ירושלים וקיבוץ גלויות ושמחת ישראל באים ביחד. וכך אומרת הגמרא: "מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. אֵימָתַי בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה'? בִּזְמַן שֶׁנִּדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (ברכות מט ע"א). לכן מתחילים ברכה זו ברחמים על עם ישראל. "רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך". כי הם קשורים ביחד. בניין ירושלים בא על ידי עם ישראל, ובניין עם ישראל בא באמצעות ירושלים.
עוד כתוב שם בגמרא "וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בְּרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ". מפני שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד (רמב"ם פ"ב ה"ד). ולכן לא נכבשה ירושלים מימות יהושע בן נון עד שבא דוד. ולא נתגלה מקום המקדש בירושלים אלא על ידי דוד. שעד ימיו לא נודע המקום שבו הייתה העקידה והמקום שבו יהיה המקדש, והוא זכה לגלותו.
עוד מגלה לנו רש"י כי ירושלים נתקדשה על ידי דוד המלך. והנה לא מצינו דברים מפורשים דדוד קידש את ירושלים (משנת חיים בראשית עו). ומצינו בגמרא שדוד קידש את המקום המקדש (זבחים כד ע"א). וצריך לומר כי עתיד בית המקדש להיות כמו כל ירושלים, ועתידה ירושלים להיות כמו כל ארץ ישראל, לכן קידש דוד את מקום המקדש העתידי.
ומקור לדבר ממדרש שהביא המהרש"א "אמרו במדרש לעתיד יהיה בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה, וירושלים יהיה גדול ככל ארץ ישראל" (מהרש"א מגילה כט ע"א). ועל פי זה יובן נוסח התפילה "וַהֲבִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה. וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִֹמְחַת עוֹלָם". שכל ירושלים תהיה בית מקדש. ויש אומרים "וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ". והוא מפורש יותר.
אמנם בימינו ציון היא מקום המקדש וירושלים היא מקום לשאר העם. שכך משמע בגמרא (ר"ה ל ע"א) שציון היא בית המקדש. וכן במדרש שדורש את הפסוק "ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים" שהמקום שבו ה' מתגדל על כל העמים הוא המקדש. וכן בזוהר שדורש את הפסוק "לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים" שרק בציון מותר לומר את השם המפורש (זוהר ויקרא פרשת אחרי מות דף עב ע"ב).
אמנם בפירוש להפטרת נחמו פירש המלבים שציון היא גם מקום בית הדין הגדול והמלוכה. והוא דורש זאת על הפסוק "על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם" (ישעיה מ, ט) - "וכבר בארתי בכמה מקומות כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים שם ישבו ההמון". ואם כן בתפילה שאנו מתפללים "המחזיר שכינתו לציון" הכוונה למקדש ולמושב הסנהדרין ולבית המלוכה. וכשמדברים על בניין ירושלים – הכוונה לשאר העיר. וכן הוא בברכת המזון שמזכירים ציון וירושלים וצריך להתפלל על בניין שניהם.
כתב הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א בספרו "חשוקי חמד" בשם חמיו הרב אלישיב זצוק"ל כי אם יכול לכוון בברכה נוספת מלבד "מגן אברהם" ו"מודים" יכוון בברכת "בונה ירושלים" ובברכת "רצה", ויקיים בזה את המצווה לדרוש לציון. וכן מקיים מצווה זו בברכת "רחם" שבברכת המזון שכוללת גם בקשת מלכות בית דוד וגם בניין ירושלים.
על חשיבות הדרישה הזו כתבו חז"ל: "תָּנֵי ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ וְכוּ' בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֲתִידִים לִמְאֹס, בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵימָתַי מָאֲסוּ שְׁלָשְׁתָּם בִּימֵי יָרָבְעָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב 'וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹאמְרוּ אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד' - זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, 'וְלֹא נַחְלָה בְּבֵן יִשַׁי' - זוֹ מַלְכּוֹת בֵּית דָּוִד, 'אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל' - וְלֹא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ אַל תִּקְרֵי לְאֹהָלָיו אֶלָּא לֵאלֹהָיו. א"ר סִימוֹן בְּבַר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימָן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב 'אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהִם' - זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, 'וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם' - זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, 'וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ' - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (ילקוט שמעוני שמואל א - פרק ח - רמז קו). עוד כתב השל"ה הקדוש: באמרו לישועתך קיוינו כל היום, יכוין לצפות לישועה כדי שיוכל להשיב דבר כשישאלוהו ביום הדין צפית לישועה.
עד כמה חשובה הברכה הזו ניתן ללמוד מהטור שהביא את הגמרא בירושלמי שאומרת כי שליח ציבור שלא אמר ברכת "בונה ירושלים", מורידים אותו כי הוא חשוד באפיקורסות. כי מי שלא מאמין בבניין ירושלים ולא מצפה לה – אין לו חלק לעולם הבא. ולצערנו היו יהודים שהוציאו מסידור התפילה שלהם את ברכת "בונה ירושלים", כי חשבו שזה הופך את התפילה לדבר שקר, לא רצו לעזוב את הגלות ולעלות ולבנות את ירושלים, וסופם בהתבוללות קשה וכיליון שהם גזרו על עצמם, ב"מ.
ובמיוחד שבנו לעצמם שם בתי פאר ועברו על מה שכתב בעל "פלא יועץ" בערך "גאולה", כי ציפייה לישועה היא לא רק תפילה, אלא מעשה. "שלא יבנה בתים רבים חזקים ועליות מרווחים בציורים ופטורי ציצים בארץ נכריה, כי מי שהוא נכון לבו בטוח יושב ומצפה מידי יום ביומו כי קרוב יום ה' שיקבץ נדחיו ונקומה ונעלה אל הר ה' מקום מקדשנו - לא יקבע דירתו דירה נאה בארץ הטמאה".
כדי להבין את חשיבותה של ירושלים אנו מסירים את הסכינים מהשולחן בברכה זו. כאמור ב"שולחן ערוך" (או"ח קפ ה) שנוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון. וה"בית יוסף" הביא לכך טעמים רבים. ובכף החיים (ס"ק טו) כתב: "ועוד נראה לי טעם אחר משום דבברכת המזון אנו מבקשין שתבנה ירושלים ובית המקדש בנין עולם, וארמון על משפטו ישב. ועל זמן ההוא נאמר 'לא ישא גוי אל גוי חרב' וכו'. ולכן מכסין הסכין בברכת המזון לרמוז כי בעזרת ה' יתברך תתקיים בקשתנו על בנין ירושלים ובית המקדש ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם במהרה בימינו אמן".
