אנחנו רואים שיעקב אבינו נאלץ לרדת למצרים כדי לפגוש את יוסף הצדיק, אבל לפני פטירתו הוא מצווה את בניו לא לקבור אותו במצרים, להעלות את עצמותיו לארץ ישראל ושמה לקבור אותו.
הפסוק אומר "בקברי אשר כריתי לי", איפה זה היה? במערת המכפלה. מה זה "בקברי אשר כריתי לי"?
רש"י הקדוש מביא פעמיים, גם בפרשת ויגש וגם בפרשת ויחי, אחד הפירושים שיעקב אבינו כל כך העריך את מקום קבורתו במערת המכפלה, את מקום מערת המכפלה. הוא לקח את כל החסכונות מבית לבן הארמי. עשרים שנה הוא עבד שם, שבע שנים בשביל רחל, שלבן רימה אותו ושם את לאה במקומה, ועוד שבע שנים בשביל רחל, ועוד שש שנים שנשאר שם. עשרים שנה שהיה לו ברכה גדולה. את הכול, הכול, הוא אסף, ערימה ענקית של כסף, אמר לעשיו אתה רוצה את כל הכסף הזה? תביא לי את חלקך במערת המכפלה.
ככה אנחנו רואים שיעקב אבינו העריך כמה יקרה מערת המכפלה, ומכאן דברי החיזוק שאומר הזוהר הקדוש בפרשת שמות, אם היו בני העולם יודעים את מעלתו של יעקב אבינו בשעה שהקדוש ברוך הוא אמר לו, "אנוכי ארד איתך מצריימה ואנוכי אעלך גם עלה", היו מלחכים את העפר סביב קברו שלוש פרסאות.
אשרינו שאנחנו זוכים להיות פה בסמיכות לאבות העולם, הלוואי שנזכה לנצל כל רגע שבאפשרותנו לבוא ולהסתופף בצל אבותינו הקדושים אמותינו הקדושות.
אשא עיני אל ההורים מאן יבוא עזרי, לבוא להתפלל פה, לשפוך שיח לפני ה' ובגלל אבות תושיע בנים במהרה בימינו אמן. חזקו ואמצו.
