פרשתנו עוסקת באחד הנושאים הבסיסיים בהשקפת עולמה של היהדות, הברכות והקללות שנאמרו בהר סיני, שבהן מקופל אחד מיסודות האמונה שהוא השגחת ה' על היחיד וכמובן על הציבור. כל מה שקורה לאדם מישראל, ועל אחת כמה וכמה לכלל ישראל, אלו דברים שבאים בהשגחת ה' והם תלויים במעשיהם.
בפרשת 'בחוקותי' אומר משה "ואם תלכו עימי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי", דהיינו, אם אביא עליכם עונש כדי שתתעוררו בתשובה ואתם תחשבו שזהו נוהג שבעולם והוא מקרה, כי אז אלך עמכם בחמת קרי – על עצם חשיבה זו תענשו.
הדברים אמורים גם לימינו. בעוד מספר ימים נציין בע"ה את יום שחרורה של ירושלים. זהו אירוע כל כך חשוב, שבו עם ישראל זכה לשחרר מעול זרים את ליבה של ארצנו - יהודה, שומרון וחבל עזה, ובמיוחד את מקום המקדש. נראה שאין מספיק מודעות בציבור הרחב לחיוב ההודאה על אירוע זה. בנוסף להצלה ממות לחיים, מעין מה שהיה במלחמת השחרור, עם ישראל זכה לשחרר את מקום המקדש, אך לא היה מודע לגודל השעה. משום כך החמצנו הזדמנות פז להחזיר את בעלותו של עם ישראל על הר הבית עם כל ההשלכות השליליות שנובעות מכך עד עצם היום הזה.
בכל אופן, מצד ההשגחה האלוקית, שחרורה של ירושלים היה שלב שני אחר הכרזת המדינה. ירושלים מקפלת בתוכה את השאיפה לרוחניות, קדושה, מקדש וכהונה, שהם בסיסיים בעולמה של היהדות. כאשר התרחשו האירועים האלה לא עלה על הדעת שכך הם יסתיימו. חשבו שכל המלחמה תהיה עם המצרים, וכלל לא עם ירדן ששלטה בירושלים וביש"ע. ההשגחה האלוקית סובבה כך, שאויבנו כרתו ברית עם שאר מדינות ערב ונאלצנו להלחם מול כולם. על כך אפשר לומר את מאמר חז"ל, שהגאולה באה בהיסח הדעת.
אנו רואים שגאולתנו באה שלב אחר שלב. בשלב ראשון הוכרז על הקמת מדינה בחלק קטן מארץ ישראל, ובשלב השני נכבשה ירושלים השלמה שמסמלת את הפן הרוחני.
עם ישראל צריך לדעת, שמקום המקדש שממנו יוצאת אורה לעולם וממנו יוצאת תורה לעולם, חייב להיגאל ולחזור לבעלות עם ישראל. זו ממש חרפה ובושה, שאת המקום המקודש הזה השארנו בשליטת אויבינו. לעם ישראל אין עוד מקומות קדושים, אלא רק מקום מקודש אחד ששלמה המלך קידש – הוא מקום המקדש בהר הבית. גם אם יש כרגע מניעה הלכתית לבנות את בית המקדש, הבעלות על המקום ושמירתו חייבות להיות בידי עם ישראל. כך גם דוד המלך, אע"פ שנאסר עליו לבנות את בית המקדש, מ"מ ערך תוכניות והכין את חומרי הבניה, כדי שבהגיע הזמן יוכל שלמה המלך להתחיל מיד בבנייתו.
חז"ל אומרים, שכל דור שבימיו לא נבנה המקדש - כאילו נחרב בימיו. לכל דור יש משימה שמקרבת את בנית המקדש. בדור הקודם, כאשר לא היינו קרובים כלל למקום המקדש, היו צריכים לפחות ללמוד את ענייני המקדש כפי שה'חפץ חיים' בשעתו חיבר 'ליקוטי הלכות' על סדר 'קדשים'. כך גם לדור שלנו יש ציווי אלוקי לגאול את המקום ולהחזירו לבעלותנו.
אמנם ירושלים מאוחדת, אך המקום הקדוש שלנו נתון למרמס על ידי המחבלים שהורסים ומשחיתים כל זכר לעברו היהודי.
אין ספק שחולשה זו, שעדיין המקום לא נמצא בידינו, היא אחת הסיבות שאין שלום באזורנו והטרור משתולל במדינה. המפתח לשלום הוא בגאולת ארצנו בכלל והר הבית בפרט. אם רק נרצה לגאול אותו, אין ספק שתהיה גם סייעתא דשמיא לכך, ובזה נרומם את קרן עם ישראל וארץ ישראל כולה ונזכה לשלום אמת ובטחון בכל מרחבי ארצנו.
