על סיפור יציאת מצרים נצטווינו לחזור ולספר לדורות, כדי שנשריש בעצמנו את האמונה בהשגחה הפרטית.
"למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'."
כדי שנצא מהדמיון כאילו יש מישהו שיכול בגאוותו לחשוב שהוא הקובע, המנהיג, המנהל או המנווט, ונשריש בעצמנו שהכול מנוהל ומושגח מאת ה'. גם כשנראה שפרעה הרשע מכביד את ליבו, מקשה ומחזק את לבו, מי שהכביד את לבו זה ה'!
אסור לנו להתייחס לסיפור יציאת מצרים כאל סיפור היסטורי ששייך לעבר הרחוק, אלא מקריאת פרשת השבוע עלינו להתחזק ולהתמלא באמונה.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"!
לכל אחד יש את המיצרים שלו. אם זה בחיים האישיים, יש את היצרים שמיצרים על חרות נשמתנו המתגעגעת לקרבת אלוקים, ומתעתעים בנו להפוך רע לטוב וחושך לאור. עלינו לזכור שהנפש האלוקית שבויה בגלות הגוף וכשאדם שוכח את תכליתו ויעודו בעולם החולף, הנשמה במצוקה ובמאסר גדול, ומוטל עלינו להשתחרר מהכלא המעיק והמגביל, להתמלא באהבת ה' וביראתו. להתפלל מעומק הלב, ועוד.
ובחיים הלאומיים: עלינו לדעת שכמו שפרעה הגאוותן נכנע רק אחרי שקיבל מכות, כך גם לדורות. אנחנו צריכים לספר לדורות את שאויבינו קיבלו מכות כדי ללמוד לא להיות חלשים מולם. לא לרחם על אכזרים, לא להכיל את הטרור, לא לשתוק מול דם יהודי שנשפך, כי "שפלותם של ישראל חילול שמו הוא"! האויב יודע להכניע את גאוותו רק כשהוא מקבל מכות!
ואת זה עלינו להשריש בנו לדורות!
הלוואי ונזכה בקרוב לראות איך "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בהחזרת כבודנו הלאומי האבוד, ונזכה להנהגה יהודית בריאה שאת מוסר המלחמה מקבלת אך ורק ממקורות קודש של תורתנו הקדושה.
